אז מי כאן המבולבל – יובל או הכתב

כבר מזמן לא ראינו התממשות קולעת יותר של מאמר חז”ל “כל הפוסל במומו פוסל”, מהכתבה ששודרה במוצאי ל”ג בעומר במהדורת החדשות של תאגיד השידור הציבורי ‘כאן’.

הכתבה נזעקה על – תחזיקו חזק! – ‘מסרים דתיים’ בתהלוכות ל”ג בעומר.

בתיאור הכתבה נאמר: “כבכל שנה מארגנת תנועת חב”ד, בשיתוף מועצות מקומיות, שלל מופעים ברחבי הארץ לרגל ל”ג בעומר. לכאורה, כשחב”ד מארגנים אירוע ברור שיש בו מאפיינים דתיים, אבל הפעם היו הורים שהתכנים הפתיעו אותם”.

אחרי הקדמה כזאת אתם מצפים לראות את המראות הקשים ש’הפתיעו’. ובאמת, תמונות קשות. אמני ילדים מכריזים ‘שמע ישראל’, ו’יובל המבולבל’ אפילו מעז להזכיר את רבי עקיבא שאמר את המשפט המזעזע: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”.

ואם לא די בכך, הילדים מקבלים חומש. כן, ספר חומש, מחמישה חומשי תורה!

האוּמנם הורים תמימים?

הצופה התמים מגרד בפדחתו ותוהה: איפה כאן ההפתעה שציפתה להורים שבאו עם ילדיהם לתהלוכות? האם לא ידעו שחב”ד מארגנת את התהלוכות? – ידעו, שכן לוגו חב”ד מתנוסס בהבלטה על המודעות. האם הופתעו מקבלת הספר? – לא, כי גם זה פורסם במודעות, לצד תצלום הספר.

אם כן, איפה ההפתעה?

הלאה. הכתב מביא קטעי ראיונות עם שלושה ‘הורים’. מתברר שאיש מהם לא בא עם ילדיו לתהלוכות ו’הופתע’. כולם פעילים בולטים ומוּכרים בארגונים אנטי-דתיים. האחד דמות ידועה בראשון-לציון, השני מתמודד מטעם מרצ לראשות העיר הרצליה, והשלישי מתהדר בתואר ‘יו”ר הפורום החילוני’.

וזה המקום שבו הכתב “במומו פוסל”. הוא עושה בדיוק את הדברים שעליהם התיימרה כתבתו להתרעם – הוא מטעה את הציבור ומשתמש במשאבי ציבור לקידום אג’נדה פרטית.

אין בו היושר לספר לצופים מי הם אותם ‘הורים’ (רק במרואיין השלישי מופיע תוארו, ואילו השניים הראשונים מוצגים כסתם ‘הורים’).

הונאת הציבור

בכתבה הוא מציין כי חלק מהאירועים זוכים להשתתפות של הרשויות המקומיות.

ובכן, זו חובתן! תפקיד הרשויות המקומיות לספק לתושבים אירועי תרבות שהם מעוניינים בהם. כשהרשות המקומית רואה שציבור תושבים גדול בא לאירועים שנה אחר שנה, אך טבעי שתשתתף במימון האירועים האלה (אל דאגה, גם אחרי תמיכת הרשויות עדיין בית חב”ד נדרש לגייס הרבה תרומות כדי לממן את האירוע).

אבל תאגיד שידור ציבורי אינו רשאי להעמיד את עצמו לשירות גורמים אנטי-דתיים ולתת להם בימה חופשית, מתוך הונאת הציבור. התאגיד ממומן מכספי כולנו – גם של מסורתיים, דתיים וחרדים – והוא חייב להיות הגון ומאוזן ולייצג את כל גוני הציבור.

יתרה מזו, הזכרת רבי עקיבא וערכי מסורת בל”ג בעומר – היא חובתו של התאגיד עצמו.

בחוק השידור הציבורי נאמר במפורש כי התאגיד “ישקף ויתעד את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית… ואת מורשת ישראל“. מי שהחוק אינו לרוחו, ומי שרואה במורשת ישראל ‘הדתה’ – יתכבד ויחפש לו מקום עבודה אחר.

כתבה אומללה זו מעוררת שוב את השאלה, האוּמנם אנחנו צריכים לממן תאגיד שידור שאלה תוצריו?