1.
זה היה אמור להיות שבוע מירון בעיתונות החרדית. ואמנם, העיתונים התאמצו לשלב כתבות מרתקות על ל”ג בעומר בקברו של רבי שמעון בר יוחאי. מי יותר, ומי פחות.
והנה סיכומים:
• את השער הכי פחות קשור הפיק ‘משפחה’. שום זכר למירון. פרופסור שמלמד סעודים עברית, ספרים (מלשון מספריים) אגדיים של הציבור החרדי (נו, אפשר למצוא קשר לאפשרות להסתפר לקגל ל”ג בעומר, אך כדאי לסמוך על כך רק בשעת הדחק), הרב שרים, הרב משה לייב הגר, ישראליזציה חרדית. אבל, איפה מירון?
אז זהו, שאת מירון תמצאו אצל המתחרה – בקהילה, עם כתבת השער “מירון בין עבר להווה” של יאיר וויינשטוק. “הריקודים, האש הסוחפת וראש הישיבה שיוצא בחוץ”.
ועוד משהו: “ישראל פריד יוצא למסע בין הכוללים, השיעורים ואוהלי התורה הפועלים במירון בכל ימות השנה”. שאפו.
• את השער הטוב ביותר לקבל היעד שלו הפיק ‘כפר חב”ד’, עם שער שכולו בצבעי תהלוכות ל”ג בעומר. אם אתה חב”דניק, זה בדיוק מה שמתאים לך ליום הל”ג.
ובפנים, כתבות על היום: “איך מצליחים מצד אחד לשמור על טהרת התהלוכות הקדושות ומצד שני לפנות לקהל הצעירים בשפה העכשווית ביותר”; השקת הספר ‘אור הרשב”י; הגהות ותיקונים של הרבי על המסר של ל”ג בעומר ועוד.
• ובאותו הקשר, שאפו ל’יום ליום’ שהקדיש מגזין (אמנם קטן) מיוחד לל”ג בעומר, תחת הכותרת “מירון של מעלה”. במגזין: אלבומי מירון, תהלוכת ספר תורה של משפחת עבו מצפת למירון – כבר 185 שנה ברציפות, וסקירה מקיפה על תולדות היישוב היהודי במירון מתקופת בית שני ועד ימינו.
במגזין ‘מרגלית’ של ‘יום ליום’ מצאתי ראיון מעניין של א’ מלכא עם “הרבנית פסיה שטרן תחי’ אשת רבו של הישוב מירון הוותיק, הרב רבי מאיר שטרן שליט”א” המגוללת זכרונות מימי ילדותה “שהיו רצופים בניסים בימי השואה האיומה”, על “חבלי בראשית במושב מירון ועל העשייה הגדולה שם להצלת ילדי ישראל. וכמובן, גולת הכותרת, מנפלאותיו של האתר הקדוש במירון”. גם ל’יום ליום’ מגיע שאפו.
2.
המבצע ההירואי של המוסד בלב טהרן הוא שתפס את כותרות העיתונים. אבל את התיאור היפה ביותר של המבצע מצאתי אצל שני כותבים.
הנה הראשון שבהם – אליעזר שולמן ב’משפחה’:
“זה היה אחד הלילות הסוערים שידעה מדינת ישראל. רוחות עזות, גשם כבד וקצרי חשמל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ישב אז בחדר העבודה בביתו. בני המשפחה כבר רגילים לכך שהוא עובד גם בלילה, אבל באותן שעות הם הבחינו במתח אדיר. מה שיקרה באותן שעות יכול להביא לחיסול הקריירה הפוליטית שלו, או לזינוק אדיר לא רק שלו אלא של מדינת ישראל ומערכת הביטחון שלה. בקור רוח נדיר הוא עקב אחר אחד מהמבצעים המורכבים והמסובכים שביצע המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים.
“ימים ספורים קודם לכן הוא ראה את מודל הפעולה. כמו גם פעולות הטעיה שונות שננקטו ואיתו מקומות מקלט למקרה של כישלון. ואז צלצל הטלפון האדום. ראש המוסד, יוסי כהן, עדכן שהתעוררו בעיות. עם זאת, אנשיו מדווחים שהם שולטים במצב ועומדים בלוח הזמנים. נתניהו סגר את הטלפון. חלפו עוד שעתיים או שלוש שעות עד שהתקבל האישור שהמבצע הסתיים בהצלחה.
“השבוע, בערבו של יום שני, ניצב נתניהו על הפודיום ובמשיכת בד שחור חשף את ההישג האדיר שלמענו חירפו חיילינו את נפשם”.
הנה תיאורו של יצחק פלדמן ב’בקהילה’:
“בשבוע שעבר גלשה מכונית חבוטה אל החניה האחורית בבלפור. המעון הרשמי מצויד בשתי כניסות (לפחות), אחת בולטת יותר ברחוב עזה והשנייה מרחוב צדדי. הנהג ברכב הבלתי הדור התבקש להצטנע ככל האפשר. אם לוח הזמנים של בעל הבית היה מאפשר הפגישה המסתורית הייתה נקבעת במקום אחר, הרחק מעיניהם הבולשות של אנשי המעון… ההוראה שהתקבלה הפעם – לאפשר לנהג להיכנס עם הרכב אל תוך המתחם, עד לסככה הפנימית של שיירת רכבי ראש הממשלה.
“בשעה שהממונה על הנהלים קיבל לידיו את פרטי הרכב הוא הרים גבה. כלי הרכב המדובר לא ענה על הקריטריונים הבסיסיים.. המכונית עלתה על הכביש כבר בעשור קודם ושוויה בשעת הדחק אינו עולה על עשרים וחמישה אלף שקלים, אבל הוראה זו הוראה.. כשראש הממשלה רוצה לדבר בביתו על עניינים דיסקרטיים הוא עושה זאת בחדר העבודה המוגן מציתותים של אוזניים בלתי רצויות.. האורח של השבוע שעבר.. סיים את שירותו הצבאי.. ומשם פנה אל המקצוע שאהב: עולם הבמה”.
טוב, נודה שחלק מהתיאורים דמיוניים, אבל הם יפים ובהחלט מרתקים.
3.
את המשפט המבריק ביותר, מצאתי בטורו של שמעון ברייטרופף – ‘המזנון’:
“גם עם ישראל המלומד בניסים – פער פה בתדהמה. העולם כולו עקב בלסת שמוטה אחרי ה’שימי אילוזיני’ החדש של המזרח התיכון, שהוריד את הבד השחור מהארונות וחשף את קלונם של האיראנים ברבים…”
4.
מחלוקת מעניינת, באותו נושא, בין שני כותבי טורים ב’בקהילה’.
הנה מה שכותב שלמה קוק:
“אילו באמת ביקש נתניהו להעביר מסר לשלטון האיראני היה בוודאי מוצא לכך את הדרך באמצעות המתווכים הנכונים וגורמי הבטחון המוכשרים שממתינים בדריכות למשימות מסוג זה”.
אלא מה? ש”הייתה כאן כוונה אחרת: להוכיח לאזרחי המדינה את ‘כוחי ועוצם ידי’ – לא של המדינה, אלא של האיש שעומד בראשה”.
הנה הנאום האמיתי שנתניהו היה רוצה לשאת, לדברי קוק: “אני, בנימין בן בן ציון נתניהו, יחיד ומיוחד, אין לי תחליף – במקצוענות, בירידה לפרטים בנושאי ביטחון מורכבים שרוב הטוענים לכתר ראש הממשלה כלל לא מכירים, באומנות הנאום, באנגלית המשובחת ואפילו בפירוטכניקה על הבמה. ביום פקודה, עת תידרשו להתייצב בקלפיות ולהכריע את זהות ראש הממשלה הבא שלכם, תזכרו מי היחיד שראוי לכך”.
מזועזעים?
הנה מה שסבור יונתן אלוני, כותב טור נוסף באותו עיתון:
“מיד עם סיום הנאום נחשפנו למחזה מכמיר לב שבו דוברים שונים.. מנסים ללא הצלחה לרבע את המעגל. מצד אחד לא לחסוך קומפלימנטים מהמוסד על הפעולה.. מצד שני לטעון לפרסום נמהר וציני של ראש הממשלה, ומצד שלישי להתעלם מההסברים על צורך אסטרטגי בהצגה פומבית של החומרים שהוברחו מטהרן.
“כדי להבין עד כמה אבסורדית, שלא לומר לוזרית, הגישה של מחנה רק-לא-ביבי לנאום.. אני משוכנע שנתניהו (כמו כל ראש ממשלה אחר) מחליט על חשיפה כזאת מתוך שיקולים ענייניים. מדובר על מידע רגיש מכדי לפרסם אותו רק עבור רווח אלקטורלי רגעי. אבל גם אם נניח לצורך הדיון שהשיקולים שלו הם תועלתניים בלבד, ושעבור עלייה בסקרים הוא מוכן להקריב את האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל, לסכן מקורות ולחשוף דרכי פעולה.. העובדה שהביקורת על הנאום הגיעה רק מה’לשעברים’ שונים הנמנים על מפלגות האופוזיציה (בלי כל גילוי נאות מצידם, כן?) מוכיחה את ההשערה הזאת”.
אגב, אלוני, יש לשעברים גם במפלגות הקואליציה.
וקוק, שווה לך לקרוא את טורו של יונתן אלוני.
5.
וכדי לחזק את הדעה של אלוני, הנה ציטוט מטורו של יעקב ריבלין, באותו עיתון:
“לכשלעצמו קשה להאמין שנתניהו היה שובר את חומות השתיקה של המודיעין הישראלי רק כדי לצבור נקודות בדעת הקהל הישראלית. זה סיכון גבוה מדי. אבל כשהאיש החזק בעולם מבקש, והמטרה היא משותפת, אין מצב להגיד לו לא. בוודאי לא נתניהו”.
בשם אומרו.
6.
ריבלין, אגב, סבור שהשואו של נתניהו היה מתואם, עד הפרט האחרון, מול נשיא ארה”ב דונאלד טראמפ.
“מכל ראשי מדינת ישראל לדורותיהם לא היה אחד שהגיע לרמת הבנה ותיאום עם נשיא ארצות הברית כפי שהופגן השבוע בשתי דקות של הופעה בתקשורת. כתבי הבית הלבן שכבר ראו ושמעו הכל, שמטו לסתות כאשר טראמפ הופיע לפניהם חמש דקות לאחר נאומו של נתניהו, סיכם את נאומו בכמה משפטים – והמשיך מאותה נקודה שנתניהו סיים.
“לאיש לא היה ספק ששני הנאומים תואמו מראש, מילה במילה, ותוזמנו על הדקה. לרגע קט היה דומה שנתניהו הוא סגן הנשיא מייק פנס, ולא ראש מדינה בגודל של ראש סיכה במזרח התיכון”.
7.
אבל את הסיכום הטוב ביותר הביא, ובקצרצרה, העיתונאי יעקב ב.פרידמן:
“מי שלא ראה את חדוות הניצחון של נתניהו חושף איומי גרעין אימתניים, לא ראה חדווה מימיו. הוא התהלך זחוח כאילו הטילים הם הניצחון. לא האיום.
ודי בהערה זו”.
8.
קטע מבריק מצאתי באותו טור של ריבלין, המנסה לנתח את הדשדוש של ש”ס בסקרים.
תחילה, לתיאור הבעיה: “ביום שלישי השבוע פורסם סקר של מכון סמית והחשיך את עיניהם של ראשי התנועה הקדושה. גם בזה, שבוע לאחר השלום הספרדי, ש”ס תקועה על מספר הקסם הארור של ארבעה מנדטים. כאילו לא היה שלום, או שהיה – אך אין לו ערך אלקטוראלי”.
אז אני לא יודעת מי חלם שלשלום בין שני רבנים, גדולים ככל שיהיו, יהיה ערך אלקטוראלי, אבל הנה הסבר מעניין אותו מציע ריבלין על שאלת צניחת כוחה של ש”ס:
“המוקד הבעייתי של ש”ס נמצא כנראה במקום אחר. לש”ס יש בעיה קשה מאד במישור הנציגות המוניציפאלית. שוחחנו השבוע עם חמישה עיתונאים חרדים שכל אחד מהם מתגורר בריכוז חרדי גדול אחר. מירושלים עד בני ברק, מביתר עילית ועד מודיעין עילית, מבית שמש ועד אלעד…
חמשת העיתונאים שביקשו ששמם לא יפורסם, התבקשו להעניק ניקוד השוואתי בין נציגי יהדות התורה המקומיים למקביליהם הש”סים… התברר שאין מה להשוות. כולם מתחו ביקורת נוקבת ביותר על הנציגות הש”סית במקומות מגוריהם, חלקם אף קבעו שהיא קיימת על הנייר בלבד.
למי יפנה תושב ספרדי כשיש לו בעיה של אישור בנייה או ארנונה או אם חלילה הבן שלו איחר להגיש דיחוי והסתבך עם הצבא? התשובה הייתה חד משמעית.
את הציון הגרוע ביותר קיבלה הנציגות בבני ברק שלדעת הנשאלים עסוקה בעיקר בהקצאת קרקעות לעמותות של מקורבים וידידים.. בירושלים איכות הנציגים טובה יותר, אך הם עסוקים מרבית הזמן במריבות פנימיות. איפה הם ואיפה הנציגות האיכותית של יהדות התורה בעיר הקודש. בבית שמש יש רק את ראש העיר, בביתר איש לא יודע להגיד דברים רעים או טובים כי קיומה של הסיעה ידוע רק לרשם המפלגות במשרד הפנים.
במודיעין עילית אחד הנציגים גר בפועל בעיר אחרת ובא לעיר כשמתחשק לו, ובאלעד, כמו באלעד, חוץ ממריבות עם ראש העיר כמעט אף אחד לא עושה כלום…
במצב העגום הזה לא צריך להתאמץ הרבה כדי לחפש את אחת הסיבות, לפחות, לסקרים הלא מחמיאים… אם דרעי לא יעשה שם רמונט כללי ויחליף את מרבית הנציגים בטובים מהם, הוא ימשיך לחפש את האבדה שלו מתחת לכל פנס, רק לא הפנס הנכון”.
כל מילה.
9.
לאחרונה יש פחות ופחות כתבות שטח בעיתונות החרדית – וחבל שכך.
יתכן, שנקודת ההתחלה לשפל הייתה הפרישה של כתב משפחה אהרן גרנות מהזירה העיתונאית. גרנות הקפיד בכל שבוע לכתת את רגליו למקום אחר בארץ, בדרך כלל למקום בו אירע משהו אקטואלי.
לכן, ולא רק לכן, חשוב לשבח את כתבת השטח של יתד נאמן, שם השקיע הכתב זמן (ודלק) והדרים עד למקום האסון בנחל ‘צפית’, כשהוא נוכח בעיצומו של מסע חיפושים.
תחת הכותרות “אזי המים שטפונו” ו”משני עברי הטרגדיה”, מתאר שמואל גרינוולד את שראה. “בנקודת המפגש של נחל צפית עם כביש 90 שורר עתה יובש מוחלט. גלעד אבנים שהקימו עוברי אורח שחייהם נותרו להם לשלל, מספר בדממה על אפסות האדם מול כוחות הבריאה”.
אבי בן, מיחידת החילוץ, סיפר לו במקום על החילוץ המחריד, גיא ממשטרת ערד ניסה להרגיע את חבריו הנסערים של נהג המשאית שנעלם והותיר גוש ברזל מעוך.
הנה תיאורים, שרק מי שירד לשטח יכול להביא:
“מן המעט שראיתי בעיניי לאורך הדרך, ובפרט בכניסה ל’עין בוקק’ – מסלול רטוב ופופולארי הדורש הליכה לא ארוכה מנקודת המפגש של הפניה אליו מכביש 90 – הרי שמתברר שישנם מעטים אמנם, אולם הם קיימים, שבעיניי ראיתי כיצד הם חולפים על פני שלט גדול שהציבה ‘רשות הטבע והגנים’ המזהיר על כניסה אל הנחל מחשש לשיטפונות”.
“כשמפעלי ים המלח מאחוריי והשלט המורה על הפנייה לנאות הכיכר מלפניי, הבנתי שאם רצוני לפגוש במחלצים עלי לסטות מכביש 90 המוביל אל זירת האירוע הנוסף והמשני של דמדומי יום חמישי, ולפנות שמאלה אל הכביש המוביל אל היישובים ‘עין תמר’ ו’נאות הכיכר'”.
והנה עוד משפט: “‘הכי קשה באירוע שכזה’, משתף אותי אבי בן על רקע פיסת המתכת החבוטה שניצבת לצידנו, ‘היא העובדה שאתה לא יכול ‘לסגור אירוע'”.
…”ואז נשמע לפתע הכרוז המשטרתי: ‘אני מבקש מכולם להתפנות מתוואי הנחל, התקבלה אצלנו התרעה לשיטפון”.
צל”ש, גרינוולד.
10.
הנה קטע משעשע, שרק עיתונות חרדית יכולה להצמיח.
הנושא: מפלגתה של אורלי לוי אבוקסיס, שמצליחה להפתיע בסקרים האחרונים.
וזה מה שכתב אריה זיסמן בטורו ‘מקור נאמן’:
“בעוד המערכת הפוליטית עוסקת במפלגה החדשה (שטרם הוקמה) בראשה עומדת ח”כ אורלי לוי-אבקסיס ובמספר המנדטים שהיא עומדת לקבל, קיימת תופעה פוליטית מעניינת נוספת, שמסבירה את התבססותו של הימין כגוש החזק והגדול במערכת הפוליטית.
“ח”כ לוי אבקסיס היא יוצאת מפלגת הליכוד, בתו של השר לשעבר דוד לוי, ממנהיגי הליכוד בעבר. מדובר בבית שכולו נטוע בליכוד, כולל בן נוסף – ג’קי לוי שמכהן כח”כ בליכוד. אך טבעי היה שהליכוד יהיה ביתה הפוליטית של לוי-אבקסיס. אולם היא בחרה להצטרף בזמנו למפלגת ‘ישראל ביתנו’ בראשות השר אביגדור ליברמן שהוא בעצמו גם כן יוצא הליכוד וששימש בעבר כמנכ”ל המפלגה, עד שפרש ממנה בהמשך והקים את מפלגתו שלו.
“תופעה זו של מפלגות בראשם עומדים יוצאי הליכוד מאפיינת כיום את הפוליטיקה הישראלית.. המפלגה השלישית היא מפלגת ‘כולנו’ בראשה עומד השר משה כחלון. גם כחלון לא הסתדר עם נתניהו, פרש מהליכוד, המתין מעט בחוץ, הקים את מפלגתו וחזר לפוליטיקה על בסיס תמיכה של רבים מפעילי הליכוד שהעניקו לו עשרה מנדטים.
“המפלגה הרביעית היא מפלגת ‘הבית היהודי’ בראשה עומדים נפתלי בנט ואיילת שקד. השניים ניהלו את לשכתו של נתניהו כיו”ר הליכוד וכיו”ר האופוזיציה ב-2006 ושקלו להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת. אולם הם הבינו כי נתניהו לא יקל עליהם (בלשון המעטה) ולכן הצליחו להשתלט (באופן חוקי) על ‘הבית היהודי’… המפלגה החמישית היא בהתהוות – מפלגת משה יעלון”.
ניתוח מעניין.
עוד יותר מעניין שהתמונה בראש הקטע…היא תמונתו של דוד לוי, האבא של.
היעדר אפשרות לפרסם תמונות נשים בעיתונות החרדית מובילה למחוזות משעשעים. האם ביום בו תיבחר אורלי לוי אבקסיס לראשת ממשלה, תוצג תמונת אביה במקומה? קצת מזכיר את הבדיחות ערב הבחירות בארה”ב, כי אם תיבחר הילארי קלינטון, תיאלץ העיתונות החרדית להציג את תמונת בעלה ביל בכל אזכור של נשיאת המעצמה הגדולה.
11.
טוב שיש מי שמתזכר:
“כאב צורב בכל שדרות העולם היהודי מחילול שבת ההמוני וחסר התקדים הצפוי להיערך השבת ברחבי הארץ”.
על הפרק: “אירוע ספורט בינלאומי הצפוי להתקיים לראשונה בחוצות ערי ישראל אל מול כמיליארד צופים ברחבי העולם בעלות כמאה מיליון דולר ובסבסוד עשרות מיליוני דולרים על ידי המדינה, למרבה החרפה והכלימה”.
המחאה: בשער החדשות של ‘יתד נאמן’.
האם יש מה לעשות מול חילול השבת הזה? למרבה הצער, לא. המפלגות החרדיות בממשלה, חוק המרכולים כבר עבר, ועדיין זעקת השבת נשמעת רק מעל דפי העיתונות החרדית, כלומר, מעל דפי היומונים.
וכולם מבינים, שאין הרבה מה לעשות. בגלות, אצל אחינו היהודים.
12.
ולא שכחנו את ההשוואה:
56 עמודי חדשות במשפחה, לעומת 48 בבקהילה;
96 עמודי מגזין במשפחה, לעומת 64 בבקהילה;
172! עמודים ל’בתוך המשפחה’ (96 בשבוע קודם), לעומת 54 בלבד ל’פנינה’ מבית בקהילה’;
32 עמודים ל’ילדים’ של משפחה לעומת 16 בלבד ל’חברים’ של בקהילה.