1.
חשבתם של”ג בעומר יככב בכותרות הראשיות של העיתונים השבוע? אפילו לא ב’יום ליום’.
ב’בקהילה’ הלכו על זה עד ‘הסוף’ – “השלום הספרדי שווה בין מנדט לשניים”, חגגו בעמוד השער, תחת הכותרת “דרך השלום”. ב’משפחה’, תחת הכותרת “מרבים שלום”: “כך התחולל השלום הבלתי ייאמן שהוביל למפגש המפתיע בין הראשונים לציון”.
בלתי ייאמן.
ב’יום ליום’ אגב, טרחו להדגיש, כבר בעמוד השער, כי “שלום לרחוק ולקרוב” נעשה “על רקע הסקרים והעננה המשפטית”, למרות ששמו את המשפט תחת סימן שאלה.
אבל כמו תמיד, האמת מצויה בין השורות.
בעוד כותרת השער ב’בקהילה’ מבשרת ש”השלום הספרדי שווה בין מנדט לשניים” – הנה הסיפור המלא, בטורו של יעקב ריבלין: “ערב פסח פורסם סקר של מינה צמח, שהורידה את המורל בש”ס לקרשים. ש”ס צנחה שם לארבעה מנדטים במקום החמישה עד שישה שהיו לה אצל אותה סוקרת חודש קודם לכן.
“דרעי ישב עם עצמו בספסופה ובין טיול אחד למשנהו עם המשפחה קיבל החלטה אסטרטגית להחזיר את הגרש”מ עמאר למעגל גדולי התורה שתומכים בש”ס. לא באמצעות צירוף למועצת החכמים – הגרש”מ עמאר הוא רבה הרשמי של ירושלים – אלא בדרך של חיסול המשבר והיריבות…
“גורם נוסף שדחף את דרעי לשלום היה עורך סקרים ידוע שנועד איתו לפני שבועיים. הסוקר, שבעבר היה גם יועץ, הציג לדרעי נתונים ולפיהם הציבור הספרדי צמא לשלום עם הגרשמ”מ עמאר. שלום זה, אמר הסוקר, שווה בין מנדט אחד לשניים. דרעי שמע והשתכנע. כעת ניתן רק להמתין לראות האם הסקרים של השבוע הבא ישתכנעו אף הם”.
יחי ההבדל הקטן בין הכותרת בשער להסתייגויות בטור עצמו.
2.
הנה סלע מחלוקת מעניין בין משפחה לבקהילה.
שימו לב לשורות הבאות בטורה של שרה פרדס במשפחה: “יש לחזור חמש שנים אחורנית, לתקופה של ערב בחירתם של הרבנים הראשיים לישראל. מרן הגר”ע יוסף זצ”ל.. ביקש לראות את בנו הגאון רבי יצחק יוסף.. ממשיך את דרכו גם במשרה הממלכתית ונבחר למשרת הראשון לציון. מנגד החליט אז הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר.. להריץ מועמד משלו לתפקיד.
“כשאריה דרעי נכנס לתמונה וסיפר על הסכם חתום כביכול בין הגר”ש עמאר לרב דוד סתיו התקשה הגר”ע למחול ולסלוח…השבוע התברר שגורמים אינטרסנטיים עמדו מאחורי הפצת השמועות על העסקה עם הרב סתיו, במטרה להשחיר את פניו של הגר”ש עמאר”.
אז ככה: קודם כל, הגר”ע יוסף זצ”ל ביקש לראות את בנו הרב אברהם יוסף ממשיך את דרכו במשרה הממלכתית של הראשון לציון. הבחירה בבנו הרב יצחק יוסף נעשתה רק לאחר שנפתחה חקירה נגד בנו הרב אברהם (מי אשם בכך?)
שנית, דרעי התנצל השבוע רק על כך שסיפר לרב על “הסכם חתום”, לא על כך שסיפר על עסקה שנרקמה מול הרב דוד סתיו.
כמי שחשפה בשעתו את דבר קיומה של העסקה (לא דיברתי על חתימה, אני מניחה שהגרש”מ עמאר עצמו לא ידע על כך, והעסקה סוכמה בעל פה מול מקורבי הרב בלבד), אני נוטה להסכים עם דבריו של יעקב ריבלין בעיתון המתחרה : “נדרשה הכחשה של דרעי למהלך שתואר כאן ובכל התקשורת החרדית כדיל הגרש”מ עמאר וה’ דוד סתיו לרבנות הראשית.. הבית היהודי יריץ הצעת חוק שתאפשר לרב ראשי מכהן להתמודד פעם נוספת לרבנות הראשית.. בתמורה לתמיכה במועמדותו של סתיו, איש צוהר, לרב הראשי האשכנזי..
“הנושא המרכזי היה נוסח המכתב עליו יחתום דרעי ואותו דרש הגרש”מ כתנאי ראשון לפיוס. נוסחאות רצו והלכו במשך שבועיים עד שהושג הנוסח הבא: ‘לא ראיתי הסכם חתום בין כבודו ובין ר’ דוד סתיו’, על החתום אריה מכלוף דרעי. דרעי לא חתם על שקר. באמת לא היה מכתב חתום אלא סיכום דברים בעל פה שכל המעורבים בדיל פעלו בדיוק לפיו. אם כי יתכן שבלא ידיעתו המפורשת של הגרש”מ עמאר”.
מדויק.
3.
מצטרף לגרסתה של שרה פרדס גם יוסי אליטוב, בטור סמוך, תחת הכותרת “מחיר השלום”:
“דרישתו של הגר”ש עמאר נגעה לתיקון הקרע משורשו. הרב ביקש מכתב בכתב ידו של דרעי שבו מזים דרעי את כל האשמות והעלילות שטפלו גורמים אינטרסנטיים על עסקה סגורה שכביכול הייתה בין הגר”ש עמאר לרבני ארגון ‘צהר’ על ריצה משותפת לרבנות הראשית נגד עמדת מרן הגר”ע יוסף”.
לדעת אליטוב, “בשלישי האחרון.. להפתעת כולם, דרעי הגיע לפגישה מצויד במכתב היקר שאותו הפקיד בידיו של הגר”ש עמאר”.
כאן צריך לדייק. “המכתב היקר” לא כלל מכתב “שבו מזים דרעי את כל האשמות והעלילות” בהדגשה על כל. המכתב כלל הבהרה לפיה דרעי לא ראה הסכם חתום.
יחי ההבדל הגדול.
4.
אפרופו השלום הספרדי, שימו לב לקטע הבא בטורו של יעקב ריבלין: “בקווים כלליים מדובר על תמיכה במועמדו של בן הראשל”צ לדיינות”.
האם הוועדה למינוי דיינים יודעת על כך?
5.
למרות הכותרות הבומבסטיות (“עטרת השלום ליושנה”, “מרבים שלום”, “כך התחולל השלום הבלתי ייאמן”), מודה פרדס במשפחה: “אלי ישי.. מתעקש על שיטת הריצ’רץ’ לפיה תיכנס ‘יחד’ כתנועה נפרדת לתוך הסיעה שתורכב משתי הסיעות ותפעל עם שתי מועצות גדולי תורה ועם מספר נציגים זהים לכנסת בדומה לסיעת ‘יהדות התורה'”.
אז, “ב’יהדות התורה’ זה עובד לא רע, אבל כל מי שמכיר את ההתנהלות בש”ס יודע שאין סיכוי שדבר כזה יקרה אפילו בחלום, בוודאי שלא כעת”.
6.
קראתי בעיון רב גם את טורו הפוליטי של יצחק פלדמן ב’בקהילה’. מרתק, צריך להודות.
הוא פותח בסיפור על “אחת משדרות היוקרה של מנהטן” בה עמדו שני מגדלי יוקרה זה לצד זה והציעו תחרות איכותית. “גם שתי יצרניות הנעליים הגדולות שכרו כמה מאות מטרים בטבורה של הטרפת האנושית הזו. מותג אחד פתח את חנותו במגדל הימני והמותג השני בחר כמובן במגדל השמאלי”.
התחרות הייתה קשה. “על המגדל הימני הוצב שלט אדיר ממדים…’הנעליים הטובות ביותר’.. ואילו מהבניין הסמוך השתלשלה תמונה ועליה דמות אדם.. כשהוא מצהיר למיליוני מעריציו ‘הנעליים הזולות ביותר, מילה שלי.. זה היה קרב ענקים. אלפי לבבות נחצו כל יום בשאלה הקיומית, לאיזו חנות להיכנס ואיזו נעל לקנות. חלק בחרו בימין, אחרים העדיפו את שמאל. אלו דבקו ב’טובה’ ביותר וחבריהם ב’זולה'”.
עד שבוקר אחד “קם איש עסקים פיקח, פתח חנות נעליים קטנה בין שני המגדלים ועל השלט בחוץ הוא כתב: ‘הכניסה מכאן'”.
גאוני. זה רק משל, כן?
נקצר לכם את הנמשל: ביבי ויולי רבו ביניהם סביב טקס 70 שנה למדינה. ומי הפיקח שרצה להרוויח מהמריבה?… אלשיך, מפכ”ל המשטרה.
“בעוד יולי וביבי מתנצחים ביניהם הופיע איש עסקים מוצלח שיודע לזהות הזדמנויות וקבע לו מקום בין שני המגדלים. הוא הגיע לבוש כחולים כששפם מרשים מעטר את שפתו העליונה ומשווה לו מבט תמים, כמו של מנהיג דרוזי. קוראים לו רוני והוא מחכה תמיד בפינה. במהלך הטקס הוא נצפה יושב ביציע המכובדים כשבעיניו מבט מזלזל. מצלמות איכותיות קלטו אותו מסנן בתגובה לנאומו של נתניהו ‘שידבר עכשיו, שידבר'”.
כלומר, “אנחנו כבר נטפל בו”.
מה רצה להרוויח מכך, שואל פלדמן, שטענתו היא שאלשיך ידע גם ידע שהתקשורת מצלמת כל ניע שלו? הארכת כהונה.
“התוכנית של אלשיך מורכבת מהגיון כפול: בשעה כזו, שנתניהו נאבק באדלשטיין, הוא יתקשה לפתוח זירת מאבק נוספת. בנוסף, השר ארדן שגם ככה אינו נמנה על אוהדיו הגדולים של נתניהו יוכל לנצל את שעת המבוכה הפנימית בליכוד כדי ‘להיכנע’ לדרישה הציבורית ולהאריך את כהונת המפכ”ל.
כל כך פשוט והגיוני. איפה הבעיה? אז ככה: האמירה לפיה ארדן אינו נמנה על אוהדיו הגדולים של נתניהו – שגויה. ארדן מכיר את הדי אן אי של הליכודניקים ויודע שהם עשויים מחומר כזה שאינו סובל בוגדים בראש ליכוד מכהן. הליכודניקים אינם בוחרי ‘העבודה’. הם לא מרסקים ראשי ממשלה מכהנים. זה מה שמבינה מירי רגב, שטורחת להחניף לביבי ולרעייתו כל העת, זה מה שמבין אפילו גדעון סער, שיושב על המדף ונאלץ לנאום בשבחי נתניהו.
ועוד בעיה: שהמשל אינו תואם לנמשל. כי במשל, הסוחר הפיקח ניצח. בנמשל, הוא רחוק מהשגת המטרה של הארכת כהונתו.
אז מה עושים כשנמשל לא מסתדר עם המשל? כותבים: “כנראה, שלמרות שבעים שנות תעשייה והייטק, אנחנו עוד לא מנהטן”.
אוח, אוח.
7.
מול המשפט שצוטט מבקהילה ולפיו “השר ארדן שגם ככה אינו נמנה על אוהדיו הגדולים של נתניהו יוכל לנצל את שעת המבוכה הפנימית בליכוד כדי ‘להיכנע’ לדרישה הציבורית ולהאריך את כהונת המפכ”ל” – הנה קטע מעניין מטורו של יוסי אליטוב במשפחה, באותו נושא, המחזק את טענתי.
יוסי מספר על “נאום חוצב להבות מהסוג שמוכר יותר מכינוס המפלגה של ולדימיר ולדימירוביץ’ פוטין במוסקבה”.
במהלך הכינוס נשמעו “ביטויי ההערצה.. על דמותו הנשגבה הנדירה וחכמתו החד פעמית של המנהיג העליון”, חנופה שנשאה בכנפיה “ניחוחות רוסיים מובהקים, אולי אפילו צפון-קוריאניים”.
הלוקיישן: “ביתו של פעיל ליכוד ידוע בעיר במרכז הארץ”. המתכנסים: “קבוצת חברי מרכז הליכוד שהוזמנו לחוג בית שגרתי”.
הנואם: “שר בכיר בממשלת ישראל מטעם מפלגת השלטון”.
התוכן: “תשפוכת של תשבחות מפליגות, מופרזות ובלתי פוסקות עד מנותקות על ראשו של המנהיג ועל הדור שהתברך במנהיגותו של בנימין נתניהו, ירום הודו”.
למה ככה? כי “מטרתו של נאום ההערצה הייתה אפוא לצלוח בשלום את בדיקת האק”ג שעוברים בימים אלו כל בכירי הליכוד במאמץ לדעת מי לנו (כלומר בצד של נתניהו) ומי לצרינו (כלומר בצד של אויבי ראש הממשלה)”.
אז נראה לכם שגלעד ארדן יעשה שטויות?
8.
פרדס מציגה שיחה שלה עם הרב שלמה בניזרי ועד המדינה נגדו, משה סלע. התמונה, אגב, היא משיחה משותפת של השניים כשמאחוריהם הלוגו של ‘רדיו ירושלים’, מה שמבהיר שאת שאלות ההשלמה עשתה טלפונית. כך עושה רושם לפחות.
אבל אותי תפסו השורות האחרונות, המצוטטות מפי בניזרי כתשובה לשאלת הכתבת האם הוא מתכוון לחזור לפוליטיקה.
“כרגע אין כיוון כזה. אני רוצה להמשיך לזכות את הרבים ורק לשם כך חשוב לי שמי הטוב. את כל עיתותיי אני מקדיש ללמוד וללמד, רץ משיעור לשיעור ופשוט ואין לי רגע פנוי לפוליטיקה. נפשי חשקה בתורה”.
נפשו כל-כך חשקה בתורה, עד שבחודשים האחרונים שימש כעורך בעיתון ‘יום ליום’, שהוא לא ממש עיתון תורני, גם אם יש לו מוסף תורני קטן.
בעמוד הקרדיטים של ‘יום ליום’ השבוע, אגב, עדיין מופיע שמו של בניזרי כעורך ראשי…
הנה גרסת ‘יום ליום’ לסאגה, בכתבתו של חיים בוזגלו:
“עוד בטרם יהיה ברור כיצד ניתן לאחוות את הקרע בתוך הציבור הספרדי.. נראה כי דרעי אינו שוקט על השמרים והוא מנסה ליצור מהלך נוסף שאולי יביא לחיזוק המפלגה בסקרים, זאת באמצעות חיזוק עם נציג חדש-ישן, מי שכיהן כשר בממשלות ישראל וחבר כנסת במשך שנים רבות, הרב שלמה בניזרי המשמש כיום כעורך הראשי של עיתון יום ליום”.
תחת עריכתו של בניזרי, שטוען שהוא עדיין עורך ב’יום ליום’, נכתבו גם המילים הבאות, בעיתונו: “מאז החל למעשה קמפיין ציבורי שקט.. הן של עד המדינה והן של הרב בניזרי עצמו, כשהמטרה הסופית היא החמלה שהציבור יגלה, דבר שיסייע בידו להגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה.. ובה יבקש בניזרי למחוק את תקופת הקלון שעוד נותרה, זאת במטרה שיוכל לחזור לפוליטיקה”.
לחזור לפוליטיקה? וכי לא אמר בניזרי עצמו ב’משפחה’ ש”אין לי רגע פנוי לפוליטיקה” וכי “נפשי חשקה בתורה”?
יתירה זו, הנה שורות נוספות, בעיתון בו משמש בניזרי (עדיין?) עורך ראשי: “כחלק מהמהלך פנה הרב בניזרי בימים האחרונים להנהלת העיתון בבקשה לאפשר לו לסיים את עבודתו בעיתון כדי להתפנות לנושאים החדשים העומדים על הפרק. מיותר לציין כי בשל בקשת הרב בניזרי נעתרה הנהלת העיתון לבקשתו והוא יסיים את תפקידו בימים הקרובים”.
אגב, בניזרי עצמו מכחיש ל’יום ליום’, באופן רשמי, את כוונותיו הפוליטיות, למרות שקטע קודם לכן הצהיר העיתון כי מטרתו לחזור לפוליטיקה. “אין לי כל כוונות פוליטיות”, הוא טוען.
כל זה, מול גרסת הכתב, באותו עיתון ובאותו טור: “ליום ליום נודע כי בתקופה האחרונה קיבל בניזרי הצעה דווקא מהצד שבו הוא שימש בעבר כחבר כנסת, מפלגת ש”ס שבראשה עומד דרעי שעמו הוא נפגש לאחרונה והשניים עסקו בחזרתו של בניזרי לפוליטיקה ואף לתפקיד הבכיר בתנועה ביום שממנו חוששים בש”ס בפרט וביהדות החרדית בכלל, שבו יאלץ השר דרעי לפרוש מהעשייה הציבורית. כחלק מהמהלך פנה הרב בניזרי בימים האחרונים להנהלת העיתון בבקשה לאפשר לו לסיים את עבודתו בעיתון, כדי להתפנות לנושאים החדשים העומדים על הפרק”.
המידע, אגב, פורסם כבר ביום רביעי בחרדים 10, וזו הייתה תגובת בניזרי לדברים: “הרב שלמה בניזרי מכחיש מכל וכל את שפורסם בחרדים 10. הוא לא נפגש לא עם דרעי ולא עם מישהו מאנשיו לאחרונה ולא שוחח עם אף אחד לגבי אפשרות חזרה לש”ס.. מטרת בקשת החנינה היא רק מחיקת הקלון במטרה לטהר את שמו הציבורי ולא כל כוונה פוליטית. אני עדיין העורך של יום ליום, ולא הודעתי לעיתון שאני עוזב לפוליטיקה”.
החלפת הגרסאות מביכה, צריך לומר. נגזור וגם נשמור.
9.
פלא נוסף, שלא ידעתי עליו, מצאתי ב’יום ליום’.
מתברר, שלמרות הפרסומים לפיהם נאלץ הרב אברהם יוסף, רבה של העיר חולון לשעבר, לפרוש מתפקידו כרב בחולון וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, וזאת בעקבות הרשעתו בהפרת אמונים, הרי שב’יום ליום’ לא שמעו על כך.
“הרבנית שרה יוסף תחי’, אשת רבה של חולון, הגאון רבי אברהם יוסף שליט”א” משתפת את א’ מלכא במוסף ‘מרגלית’ “בפרקי חיים מאלפים עוד מבית אבא שבמצרים, באבני דרך מבית גדולים בית מרן והרבנית מרגלית, בעשייה הברוכה בעיר ובמהפכה השקטה החודרת עמוק לליבה של עיר החולין (לשעבר…)”.
אגב, למרות שמדובר במגזין נשי, לא מופיעה תמונתה של הרבנית שרה. מן הסתם לאור בקשתה, ויפה שהעיתון כיבד.
בבדיקה מול מקור בכיר בעיתון, הוא מסביר כי הרב אברהם יוסף הוא עדיין רבה של חולון. “הציבור הספרדי רוצה אותו, למרות שאינו מכהן כרב ראשי”.
הלו, מי העורך שם?
10.
לסיום, קטע שחוזר על עצמו כמעט בכל שבוע: 54 עמודי חדשות במשפחה, לעומת 40 בלבד בבקהילה; 96 עמודים ‘בתוך המשפחה’ לעומת 48 בלבד ל’פנינה’ מבית ‘בקהילה; 32 עמ’ ל’ילדים של משפחה’ לעומת 16 בלבד ל’חברים’ של ‘בקהילה’.
כמעט כפול חומר ב’משפחה’.
ואני תוהה: כמה אנשים מוכנים לשלם את המחיר (המופרז, לטעמי) של 18.9 שקלים, מחיר זהה לשני השבועונים?
• ברכת ‘בין השורות’ לאחד מיקירי הטור, עורך ‘משפחה’ יוסי אליטוב, לרגל בואו בקישרי השידוכין של בנו דודי.
מזל טוב.