בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות הילדים ערך עצום בשבירת המחיצות

במסורת היהודית נתפס ל”ג בעומר כיום של פעילות מיוחדת עם ילדים.

מורים בקהילות ישראל נהגו לצאת ביום הזה עם תלמידיהם לשדה, לשחק במשחקי חץ וקשת, לספר להם על רבי עקיבא ועל רבי שמעון בר-יוחאי, ולהחדיר בלב הילדים את האהבה לעם ישראל, לתורת ישראל ולמנהגי ישראל.

תהלוכות ל”ג בעומר הנערכות בימינו, על-פי קריאת הרבי מליובאוויטש, הן לבוש חדש למסורת יהודית עתיקת יומין זו.

אבל גם המנהג הזה קדום ביותר, ובמסורת החסידית ידוע הסיפור על תהלוכת ילדים שארגן הבעש”ט בל”ג בעומר עוד בימים שהיה צדיק נסתר.

להפיל את החומות

בתקופתנו גוברים המתחים בין חלקי העם, אבל בלב פנימה יש כמיהה גדולה לאחדות ולהתקבצות סביב המכנה המשותף לכל בני העם היהודי. תהלוכות הילדים של ל”ג בעומר מביאות מסר זה לידי ביטוי בדרך הנאה ביותר.

מאות אלפי ילדים, מכל שכבות הציבור, צועדים יחדיו בחוצות הערים והיישובים, ומפגינים את האהבה לערכים האלה.

זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולא שלו – ל”ג בעומר – מצליח לאחד מאות אלפי ילדי ישראל סביב ערכי אהבת ישראל ואהבת התורה. אי-אפשר שלא להתרגש לנוכח אלפי ילדים, המרעידים את האוויר בקריאת “שמע ישראל, ה’ אלוקינו, ה’ אחד”. המפגן הזה מוכיח כי השורשים היהודיים שלנו חזקים מכל הניסיונות להפריד ולפלג בינינו.

דווקא בתקופתנו המקוטבת יש לתהלוכות האלה ערך עצום בשבירת המחיצות המבדילות בין חלקי העם. האווירה שפוליטיקאים וכלי התקשורת יוצרים מגביהה חומה בין הציבורים.

כאן, בתהלוכות ל”ג בעומר, הכול חשים פתאום שהננו עם אחד ושכל המחיצות הללו מלאכותיות ונטולות יסוד.

כי האמת היא שכולנו יהודים וכי התורה היא של כולנו. זה תפילתו בנעימה אשכנזית וחברו מסלסל אותה בנעימה מזרחית, אבל כולנו מתפללים לאלוקים אחד ומתאחדים באמירת ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד’. וגם מי שאינו נוהג להתפלל מחובר בתוך נפשו עם התפילה שהתפללו אבותיו ועם המסורת המשותפת לכולנו.

מהות משותפת

אחדות אין פירושה ויתור על תפיסות ועל עמדות. גדולתה ביכולתה לשאת את ההבדלים. אפשר להיות מאוחדים גם אם אין מסכימים, ואפילו כשיש חילוקי דעות חריפים. אפשר לחוש כבוד זה לזה גם אם האחד סבור שחברו טועה טעות גמורה, ואף כשהוא מתנגד בתקיפות לדעתו. האחדות מביאה בחשבון ש’אין דעותיהם שוות’, ובכל-זאת היא מוצאת את הנקודה המשותפת, החזקה מכל ההבדלים והשונוּת שבין איש לרעהו.

שורשיה של האחדות היהודית במהות המשותפת של כולנו. הננו בני אברהם יצחק ויעקב. בכל יהודי שוכנת נשמה שהיא ‘חלק א-לוה ממעל ממש’. יש לנו אלוקים אחד, תורה אחת, ארץ אחת. הבסיס המשותף הזה יוצק עוגן איתן לשמירת האחדות גם על רקע חילוקי דעות והבדלים.