אז ‘אחרי החגים’ כבר כאן, ולכל הדעות הגיע הזמן לחבוט בנושא הבחירות המקומיות.
במהלך החורף ערבלנו, העלינו עשן של ספינים, אבל כעת חייבות המפלגות החרדיות להפשיל שרוולים ולהתחיל לקבל החלטות.
אני נזכרת איך כבר בתחילת החורף הציג ‘משפחה’ ‘חשיפה’ לפיה “בבית מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי כבר הוחלט: הרב אברהם רובינשטיין הוא ראש העיר הבא של בני ברק”. כבר אז טענתי, שראשי ערים חרדיות לא מוכתרים בשבועונים.
שבועות אחדים לאחר מכן, תחת הכותרת “נקרא לדגל”, הגיש העיתון כתבה ובה תיאור “ההיערכות לתפקיד ראש העיר”. כבר אז הבעתי תמיהה, היתכן שהדבר כבר הוחלט? גורם ב’דגל התורה’ כתב אז בקבוצה סגורה את המילים הבאות: “זה מכעיס. הדרכים להשתמש בלהקת יחצנים מוחאי כפיים ברחוב הראשי במדיה הלא ממוסדת לא מביאה כבוד לתורה ולא לדגל התורה. דגל התורה אינה ככל המפלגות, דגל התורה אינה אורן חזן שרץ לליכודיאדה לפריימריז וירטואלי”.
אז השבוע התבשרנו על הקמת ועדה. לא סתם ועדה, אלא כזו המורכבת מכל קצוות הקשת הפוליטית של דגלת: וגר מוישה גפני עם יעקב אשר, דוד שפירא סביב שולחן ועדה אחד עם יענקי קניבסקי, ועמם מנצחים על החגיגה גם מנחם שפירא ואורי מקלב.
איזו מסיבה.
ואני אינני יכולה שלא להתרפק על הימים בהם היו שלושת הח”כים מגיעים לבית שברחוב חזון איש 5, מתיישבים סביב שולחן העץ הפשוט, מציגים את עתם בפני רבן של כל בני הגולה, מרן הרב שטינמן זצ”ל, ומקבלים הכרעה במקום. בלי ועדות, בלי בורקס, ובעיקר – בלי תככים.
כי, שלא יהיה לכם ספק: מי שתהה איך תיראה מלחמת עולם שלישית עומד לקבל דוגמיות במהלך כינוסי הוועדה, שכבר החלה לשחרר ספינים.
המילים ‘מאבקי כוחות’ הולכות לקבל משמעות חדשה.
הנה, למשל, כמה מההכרעות היותר מסובכות בהן תצטרך הוועדה הזו להכריע: האם מציבים מועמד חרדי בירושלים ולוקחים את ההימור להפסיד במרוץ סטייל ריצת מאיר פרוש לפני שתי קדנציות? האם מעמידים בראש עיריית בני ברק את אבי רובינשטיין, שחלק מגדולי ישראל אינם שבעי רצון מהמהלך הזה או מחפשים מועמד שמקובל על כלל רבני דגל? האם נותנים לשרוליק פרוש להמשיך באלעד ומכעיסים את ש”ס – שאפילו את טקס חתימת הסכם-הגג בעיר החרימה?
האם השותפות בין גפני לדרעי לא תועיל לדגל בערים אחרות בארץ, ולא שווה להקריבן למען האינטרסים באלעד? ואולי שווה לוותר לדרעי על בית שמש, תמורת אלעד – אם אכן הוויתור הזה שוקל את אותו משקל כמו נציגות באלעד, שמגיעה לפי הסכם לדגל?
הרי ברור לכל שבוועדה לא יפעלו בשיטת הקלפי, איש איש מטיל את הפתק ובו דעתו – והרוב קובע. זה יעבוד הרבה יותר סבוך ומסובך. ואת כל הבליל הזה – איך מסקר עיתון הבית יתד נאמן? לאיזה צד הוא נוטה?
מה שבטוח, יהיה שמח. כלומר, יהיה עצוב.