דניאל עמרם, הפרובוקטור חסר הבושה שזעזע לב כל יהודי כשביזה את קדשי ישראל בסדרת פעולות, מאשים את מבקריו – לאחר שאופנוע נשרף בידי אלמונים.
“זה לא הזבל האנושי שהצית”, כותב עמרם, “כולכם! כל אלפי המגיבים, המסיתים, המקללים. אתם! אלו שאחראים לזה”.
קשה לדמיין שהמילים האלו מגיעות מילד שעשה הכל כדי להציק להכות ולרדוף אלפי אנשים.
שהחריד וזעזע עד תהומות נפש יהודים שאפילו לא שומרים מצוות.
בתחילה שרף תפילין, ואז כשהבין שזה מנוגד לחוק, סיפר שרכש במיוחד תפילין ריקות מקלף ו’אין בזה קדושה’.
בהמשך החליט לכפות על אנשים נגד רצונם להסתכל בתמונות פריצות בלב עיר חרדית. ואז החליט להכניס אל תוך ביתם ‘חמץ’ בפסח. ואז בחר לעשות סצינות מול קודש הקודשים.
כעת הוא בוכה שמישהו שרף לו את האופנוע.
אין לי מושג מי שרף לעמרם את האופנוע, אבל אני מרשה לעצמי להניח שפרובוקטור חסר רגישות מסוגו, שגרם זעזוע לכל כך הרבה אנשים שלא עשו לו כל רע [שלא לדבר על הבושה שהמיט על משפחתו החרדית] עשוי בהחלט גם להגיע להסתבכות עם גורמים נוספים, ומכאן לשריפת אופנוע הדרך אינה ארוכה.
ובמילים אחרות עמרם (או איך שקוראים לך לפני שהתפקרת), לא בטוח שהחרדים, שנואי נפשך, שוב אחראים לכל כאביך וצרותיך.
אלא שלצערי אני חושש שלא למדת. להיפך, אתה מנסה למנף את זה כדי להציג את עצמך כנרדף.
מהיכן נובעת השנאה העצומה הזו כלפי הדת ושומרי המצוות שזולגת ממך ללא הרף כבר חודשים?
השערה שלי: רצון נואש לתשומת לב, או שאיפה שאי מי ‘יחזיר’ לך ואז האירוע יתפתח לפרשה בדיוק כפי שרצית.
ובכן, תשומת לב אכן השגת, אלא שהיא מועטה ודלה. בטח לא בכמויות שניתן למנף. גם השאיפה שמישהו ‘יחזיר’ לך לא התממשה, וכל פרשה לא התפתחה.
אז מה נשאר? שריפת האופנוע. אפשר להניח שגם אותה תנסה למנף, אבל אולי יצא מכך דבר טוב אחד:
הבכי והאבל שלך יעסיקו אותך וכך יהיה לך פחות זמן להתעלל באלו שלא חטאו לך.