‘אחרי פסח’ הגיע והמפלגות מתחילות לנער את האבק מעל ה’בחירות מקומיות’. למרות שמאחורי הקלעים עסקו בבחירות גם במהלך חודשי החורף, הרי שכעת מדובר בשיח רשמי.
וכמו תמיד, ירושלים היא שמעוררת את העניין הרב ביותר.
בתחילת חודש ניסן הודיע ניר ברקת, ראש העיר המכהן מזה שתי קדנציות, כי לא יתמודד לקדנציה שלישית, וכי יתמודד בפריימריז של סיעת הליכוד לכנסת.
סיעת ‘יהדות התורה’ בירושלים מיהרה לפרסם הודעת ברכה “על שנים של עבודה משותפת”, והבטיחה כי “לאחר חג הפסח” תקיים דיון פנימי ובחינה יסודית של הנושא אל מול האתגרים, ותבחן את שאלת המועמד לראשות העיר”.
מועמד חרדי ירוץ לראשות בבירה? יהדות התורה: “אחרי פסח נחליט”
כמו תמיד, כמובן, “המסקנות וההמלצות יובאו בפני ראשי המפלגות ולהכרעת מרנן ורבנן גדולי ישראל והרבנים, מתוך מטרה לפעול באחדות ואחריות לטובת הציבור ותושבי ירושלים עיר הקודש”.
אלא שהמשימה הזו אינה פשוטה כלל. שכן, כבר במהלך שתי הקדנציות של ברקת נפערה תהום בין מה שהחליטו גדולי התורה של ש”ס ו’דגל’, לבין מה שהחליטו חלק מהאדמו”רים.
לכל זכורות הבחירות בהן התמודד מאיר פרוש מול ניר ברקת, אולם נכשל במשימה לכבוש את ככר ספרא למרות שזכה לתמיכה חרדית, מאחר שהיא לא כללה את חצר גור. היריבות הזו הובילה מאוחר יותר להקמת עיתון ‘המבשר’ כמתחרה של ‘המודיע’.
בבחירות המקומיות האחרונות הצטרפו לחצר גור גם ‘הפלג הירושלמי’, ויש הנשבעים כי גם חסידות בעלזא הייתה בכלל הפורשים.
דייטש (מימין) עם חבר מ’דגל’ (משמאל). צילום: בועז בן ארי
ומה יקרה הפעם?
על פי סבב מוסכם בין הסיעות החרדיות, אם בפעם הקודמת הייתה זו ‘דגל התורה’ שהחליטה מי המועמד המועדף עליה (משה ליאון), הפעם תורה של אגודת ישראל.
עם זאת, עסקני ‘דגל’ יטענו, ובצדק רב, כי לא כל חצרות החסידים נרתמו למערכה, חלקם הבריזו, כך שהתור להחליט מי יוביל – נותר בידם. לכאורה, מועמדם דאז, משה ליאון, עדיין רלוונטי. הוא על המדף, כבר כיהן קדנציה שלמה כחבר מועצה וצבר ניסיון ב’ירושלמיות’. הפעם לא יוכלו עיתונאים להתקיל אותו על שם מסעדה או רחוב בשל היותו ‘יוצא גבעתיים’. ארבע שנים של מגורים בבירה, הם די והותר זמן כדי להכיר את רחובותיה ומוסדותיה.
איפה הבעיה?
ראשית, ליאון לא יהיה מתמודד יחיד על קולות הליכודניקים והחילונים בבירה. לא מן הנמנע שאישים כמו השר זאב אלקין, ואולי יהיה זה יו”ר הקואליציה דודי אמסלם, יעוטו על המשבצת שפינה ניר ברקת.
באשר לצד החרדי, השמועות מדברות כי יש מי שכבר רץ מטעם עצמו, עוד בטרם נאמרה המילה האחרונה של הנציגים החרדים והרבנים. שמועות עקשניות מדברות על מטה פעיל בשכונת גאולה, מעל בנק מזרחי-טפחות, ומערב פסח במקום החדש – ‘ליד בית חולים ביקור חולים’.
במקומות הללו מתבצעת פעילות שקטה, מתחת לרדאר, עבור נציג סיעת ‘שלומי אמונים’, סגן ראש העיר יוסי דייטש. מקורביו טוענים, כי אחד מהנציגים החרדים החרדים אפילו חתם על תמיכה במועמדותו, אולם לא קיבלנו אישור לכך. אחד ממקורביו הטעים, כי “הוא אפילו עשה כמה סיבובים אצל עשירים שתרמו לו כסף, בדרכו לנסוע לקנדה, משם לבלגיה, וכאשר ישוב עם די כסף כדי לפצוח בקמפיין, עוד תשמעו עליו”.
בסביבת דייטש, אגב, מכחישים כי מוקם מטה וכי הוא כבר מגייס כספים.
ככר ספרא. צילום: פלאש90
האם די בכך שחבר מועצה מטעם ‘דגל’ חתם על תמיכה? ברור שלא.
הבחירות הקודמות הוכיחו לכל מועמד חרדי, כי כדי לכבוש את כס ראש העיר בירושלים חובה לקבל את תמיכת כלל החצרות, ללא יוצאים מן הכלל.
במצב הפוליטי הנפיץ כיום, אין סיכוי ליצור אחדות של ‘כלל הקולות החרדיים’, כך שהשאלה היא: כמה קולות מהציבור הדתי לאומי והחילוני אתה מסוגל להביא בכוחות עצמך.
יש שיאמרו: אם אתה לבוש שחורים ומזוקן, הסיכוי לכך שואף לאפס. כל מועמד חילוני שירוץ ממול יגייס תמיכה חילונית, תחת הסלוגן ‘אל תמכרו את ירושלים לחרדים’. למשה ליאון, חובש הכיפה הסרוגה, יש סיכוי טוב יותר לגייס קולות חילוניים, הגם שבסיבוב הקודם הוא לא הצליח לגייס די קולות כדי לזכות.
מאחר ומדובר בכסף המבוסס על תרומות, לא נראה שיש ליוסי דייטש מה להפסיד. מקסימום ירוץ – וייכשל.
השאלה הגדולה היא, מבחינת כלל הציבור החרדי היא: האם מערכת בחירות שתכלול מועמד חרדי לא תגרור קמפיין אנטי-חרדי שיבעיר את הבירה.
מה שברור הוא שיהיה מעניין – ולוהט.