מישיבת פוניבז’ לפרקליטות, בדרך לצמרת המשפטנים החרדיים

• עורך דין הרב משה ליפל, אנו מתכנסים כאן במסגרת פרויקט חג מיוחד של חרדים 10. ספר תחילה קצת על עצמך: באיזה בית גדלת, איפה למדת.

נולדתי וגדלתי בבני ברק,  בביתו של אבי, הרב עזריאל ליפל, בוגר ישיבות היישוב החדש וסלבודקא ותלמיד מובהק של הגרי”מ פיינשטיין. אבי הוא בן יחיד להורים ניצולי שואה, ואני גדלתי בצל סבתי שאיבדה את כל משפחתה במחנה ההשמדה טרבלינקה – והיא עצמה היתה ניצולת מחנות מיידנק ואושוויץ.

הן סבי והן סבתי ע”ה היו מבית של חסידי סטריקוב, כשסבי משה בירך היה מחשובי חסידי אלכסנדר בעיר לודז’ – ולאחר פטירת בעל ה’ישמח ישראל’ זצ”ל מאלכסנדר ללא ילדים, דבק סבי ברבו רבי אלימלך מנחם מנדל מסטריקוב, שהיה נכדו של הרבי מטשעכנוב.

גדלתי בבית ששילב לימודים במוסדות ליטאיים, אך עם אווירה חסידית, של דבקות והתבטלות לאדמו”ר זי”ע מסטריקוב שאבי היה ממקורביו. יש בידי אבי מכתבים רבים ששלח האדמו”ר זצ”ל לאביו ז”ל שהיו מחסידיו והתגורר בקרית אליעזר בחיפה, שם גם גדל אבי.

אבי למד במשך 17 שנה אצל רבי מיכל פיינשטיין בכולל ‘בית יהודה’. הוא קיבל היתר הוראה מגדולי רבני הדור הקודם – הרב טנא, הרב וורנר, הגר”ש וואזנר ועוד, ולאחר מכן החל ללמוד דיינות.

כשגילה שכדי להתמנות לדיין צריך קשרים עם שמעון פרס והיה דחוק בפרנסתו, שכן עול פרנסת הבית היה מוטל על כתפי אימי תחיה – שהיתה מורה ובהמשך סגנית מנהל בבית הספר רמת אהרון בבני ברק – החליט לעשות מעשה ולהסב את הידע שרכש בלימודי חושן משפט ואבן העזר, כדי להביא טרף לביתו – וכך החליט להפוך לטוען רבני.

יושרו ומסירותו הביאו אותו די מהר לקדמת בימת הטוענים הרבניים וכל תיק חשוב שהתנהל בימים ההם, נשלח אליו. כך ייצג את משפחות גדולי הדור – הרב פיינשטיין, הרב וואזנער, האדמו”ר מסטריקוב, ועוד תיקים מפורסמים שהתנהלו במשך השנים בציבור החרדי.

לפני שאבי החל ללמוד, הוא שאל את הסטייפלר זצ”ל אם ללמוד, כי יצטרך להיבחן ב’היכל שלמה’ – ונענה בחיוב.

מאחר ולאבי לא היה ידע בכתיבה על מחשב, ועבורי זה היה תחביב – התחלתי לכתוב ולערוך את כל מכתביו וסיכומיו לבתי הדין השונים. כך החל המסע שלי לעולם חושן המשפט, הייתי מחדד ומלטש תובנות וטענות, מעיין בשו”תים ובספרים, כדי לדעת מה שנשיב, והתקרבתי לעולם הטיעון הרבני.

• איפה למדת?

למדתי במוסדות ליטאים. התגוררתי בשיכון ויז’ניץ, התפללתי מידי בוקר במשך שנים בבית הכנסת ‘לדרמן’ עוד בזמן הסטייפלר זצ”ל, ותפילות נוספות היו בשטיבלאך הויז’ניצאיים ‘בית הלל’.

עם אבא, הרב עזריאל ליפל. מורה הדרך. צילום: באדיבות המצלם

בישיבה קטנה למדתי בישיבת ‘דרכי משה’ בראשות הרב שיינקר והרב שינדלהיים ,שלימדוני כיצד לומדים וכיצד ניגשים לסוגיא.

לאחר מכן למדתי שנה בישיבת ‘כנסת יצחק’ בחדרה אצל הרב משה גפן זצ”ל, שאף הוא השפיע עלי בדרך לימודו, בהיותו תלמיד מובהק של מרן הגר”ש רוזובסקי זצ”ל.

לאחר מכן למדתי בישיבת פוניבז’. לפוניבז’ הגעתי באלול שנת תנש”א. בשנים הראשונות להיותי תלמיד בפוניבז’ זכיתי לשמוע שיעורים כלליים ושיחות – שמועס’ן ממרנן הגרא”מ שך והגר”ד פוברסקי זצ”ל.

נישאתי בחודש חשוון תשנ”ט לרעייתי, בתו של הרב מיכאל ארליך ז”ל – שהיה חתנו של האדמו”ר מקוידנוב זצ”ל בזיווג ראשון. רעייתו, בתו של האדמו”ר מקוידנוב, נפטרה והוא נישא לחמותי שתבדלחט”א. הוא היה רב ברבנות בתל אביב וראש כולל ‘שירת דבורה’ של משפחת קנול.

השידוך שלי נולד בצורה מעניינת: אבי ייצג באותם ימים את משפחת קנול, והם חיתנו את בנם הצעיר שלמד עמי בישיבה קטנה. הלכנו בשבת ברגל לאופרוף במלון ‘שירת דבורה’ בתל אביב. במוצ”ש חזרנו במונית עם חמי וחמותי לעתיד. חמי סיפר שכשירדו מהמונית אמר לחמותי: כזה שידוך מתאים לבת שלנו –  והשאר היסטוריה…

בית חמי היה גם בית ששילב תורה וחסידות. חמי היה תלמידו המובהק של החזון איש ושל רבי נח שמעונוביץ מזכרון יעקב, והיה מחסידי סוקולוב. לאחר נישואיו דבק בחמיו, ובגיסו של חמיו הרבי מנאראל זצ”ל.

לחמותי יש בת הנשואה לבנו של הגרמ”ש שפירא זצ”ל, ראש ישיבת באר יעקב – וגיסי הוא ראש ישיבת ‘שערי שמועות’ בבית חלקיה, הרב נפתלי צבי יהודה שפירא, ומחד בנו של חמי הוא האדמו”ר מקוידנוב.

• אתה הולך עם קאפטען בשבת ואבנט?

כן. מתפלל עם גארטל, ובשבת הולך עם קאפטען.

• איך באמת בחור מבית חסידי משתלב בישיבות ליטאיות?

הגעתי מבית ששילב את הדברים, אבי שליט”א נהג לומר לי: ‘מוישה, תיקח את הטוב מכולם – את דרך הלימוד מהליטאים את עבודת ה’ והחמימות, הקירבה וההתבטלות לרבי – מהחסידים’. כך גם רבנו האדמו”ר מסטריקוב זצ”ל היה תלמידו המובהק של מרן הרב מבריסק זצ”ל, למרות שהיה חסיד בכל נימי לבבו ונפשו.

היתה לי גאוות יחידה שעליה גדלתי וחונכתי, ולא הפריע לי שבמוסדות הליטאיים שבהם למדתי כינו אותי חסיד ובשטיבל כינו אותי ליטוואק.

• ואחרי החתונה – הלכת לעבוד כמו חסיד או נכנס ללמוד בכולל כמו ליטאי?

ישיבת פוניבז’. צילום: פלאש 90

עבדתי כבר בישיבה כמו חסיד… הייתי חובב מחשבים ונמשכתי לתחום התכנות, וכך התחלתי לתכנת לפי הזמנה – אך שילבתי, ובמשך כמה שנים אחרי החתונה למדתי בכולל.

• אז אם היית בעולם התכנות, איך בעצם הגעת לעריכת דין?

במשך שנים שילבתי בין התחומים. הייתי טוען רבני בבתי הדין הפרטיים הפועלים בעיקר בערב-בלילה, וביום איש מחשבים. עד שהגעתי לתחושת מיצוי מהמחשבים.

• מתי למדת טיעון רבני?

איפה שלמדתי מחשבים. הכל למדתי בפוניבז’ – ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא…

• אבל טוען רבני זקוק להסמכה. לא?

לא היתה לי הסמכה. בבתי הדין הפרטיים לא דורשים הסמכה.

• איפה למדת משפטים?

במשך שנים, כחניך האסכולה החרדית, לא חשבתי ללמוד משפטים, שכן כדי ללמוד היה צורך ללמוד במעורב באוניברסיטה. דבר זה השתנה לפני כחמש עשרה שנה ומאז תחום עריכת הדין פורח ומשגשג.

משפטים – למדתי בקריה האקדמית אונו הקמפוס החרדי. סיימתי את הלימודים בהצטיינות יתירה, והייתי מצטיין דיקן.

• לפני שנפלג אל עולם המשפטים. איזה פרויקטים עשית בתיכנות?

כל מערך המחשוב של ארגון ‘פעמונים’, ‘יד אליעזר’. פיתחתי תוכנת ניהול למערכת הכשרות של בד”ץ ‘העדה החרדית’, וכן ניהלתי במשך 8 שנים את מערך המחשוב של ‘קופת העיר’ בבני ברק ואלעד, ועוד פרוייקטים רבים ומגוונים בתחום – לחברות גדולות וקטנות.

• כמה שנים למדת באונו?

ארבע שנים, כולל מכינה.

• וכשסיימת את הלימודים מתחילה התמחות. איפה?

התקבלתי למספר משרדי עו”ד גדולים ובפרקליטות המדינה – ובחרתי להתמחות בפרקליטות.

• מדוע?

מכמה סיבות.

בית משפט העליון. צילום: פלאש90

א. מבחינות מסויימות זו ההתמחות הטובה ביותר, שכן מתמחי הפרקליטות – בשונה ממתמחים אחרים, שאינם מורשים להופיע בבתי משפט בתקופת ההתמחות –  למתמחי הפרקליטות יש הסמכה מהיועץ המשפטי להופיע ולייצג את המדינה בבתי משפט שלום ובוועדות שחרורים. מאוד רציתי להשתפשף באומנות הייצוג והליטיגציה, זוהי אחת מהסיבות שבחרתי בפרקליטות.

ב. רציתי להשפיע ולחוש את תחושת השותפות במלאכת עשיית הצדק.

ג. רציתי להוכיח לכולם שגם מי שלא למד לימודי ליב”ה, ומשתייך למגזר הנחשב ‘חשוך’, יודע להופיע ולייצג את המדינה באופן רהוט.

אפיזודה מעניינת: כשהתראיינתי לפרקליטות – לא הפרקליטות שבה התמחיתי בסופו של יום – נשאלתי על ידי המראיינת, משנה לפרקליטת המחוז ההוא כיום, האם אסכים לייצג את המדינה בתיק של מי שפגע בקטינים באם הוא חרדי ומשתייך למגזר שלי?

אני זוכר שנשענתי לאחור, לקחתי אוויר – ויריתי לה: מאיפה באה השאלה הזו, אם לא מסטיגמה שיש עלינו בני הציבור החרדי? האם אינך חושבת שאני מעוניין בניקוי הרחובות של בני ברק מפושעים בדיוק כמוך ואפילו יותר? זעמתי על השאלה.

בהמשך, כשפגשתי את פרקליט המדינה, סיפרתי לו על העניין ואף הוא ראה את השאלה כלא לגיטימית ומטופשת.

אגב, פרקליט המדינה דהיום, שי ניצן, דחף ודוחף בכל מאודו את ההשתלבות של בני המגזר החרדי בפרקליטות. כך הוא אומר בפומבי וכך הוא אמר לי באופן אישי – והוא פועל לשם כך.

נדמה לי שאין שירות יותר טוב למערכת שנחשפת כמו שהיא לעיניים שכביכול לא שזפו אותה מעולם, וחשבו שבפרקליטות יושבים אנשים שמחפשים דם של חרדים, כדי ללוש בהם מצות לפסח…

• אולי לא מחפשים דם, אבל קיימת בורות.

ולכן, מכל הבחינות טוב גם לציבור החרדי וגם לפרקליטות שיהיו חרדים בכל שדרות מערכות האכיפה. זה מוסיף רבות לתחושת הצדק.

• אז באיזו פרקליטות השתלבת בסוף?

פרקליטות מחוז מרכז, החולשת על שישה בתי משפט שלום ובית משפט המחוזי בלוד, בתי משפט השלום בראשון לציון, פתח תקווה, רמלה, כפר סבא, נתניה, רחובות. וכן על ועדות השחרורים של בתי הכלא הגדולים בארץ.

• מה כוללת ההתמחות?

ייצוג המדינה בבתי משפט, בדיוני מעצרים ובדיונים שונים בבית משפט השלום – טיעונים לעונש וכדומה, כתיבת חוות דעת בתיקים (החלטה אם להגיש כתבי אישום או שלא), הופעות בוועדות שחרורים מטעם המדינה, סיוע למאמן בתיקיו.

פרקליט המדינה, שי ניצן. צילום: פלאש90

• כמה זמן אורכת התמחות?

שנה. מאחר ומאמני, עו”ד רועי רייס, היה מתמחה בזמנו של מי שמשמש כיום כפרקליט המדינה, והוא מטפל מטעם המחוז בתיקים המשיקים לעבירות הנוגעות לחופש הביטוי, השתתפתי בדיונים מרתקים בתיקים אלו, הן אצל פרקליט המדינה והן אצל היועמ”ש בלשכתו.

בדיונים רבי-משתתפים אלו הבעתי את עמדתי וכתבתי חוות דעת ללא כחל וסרק, וזכיתי להערכה על העצמאות והמקוריות שהפגנתי.

• ויצא בסוף שבתקופת ההתמחות שלך ייצגת את המדינה בתיק של חרדי שפגע בקטינים?

כמה וכמה פעמים וגם על אופן הטיפול בזה זכיתי למילים טובות. הסברתי למשפחת הפוגע, שאסונם יהא אם יחליטו לנהל את התיק והנפגע יעלה על דוכן העדים ויגולל את המעשים שעבר… שני הצדדים הרגישו שהם יכולים לסמוך עלי.

כמובן שהיו מקרים שסברתי שאין להעמיד לדין – בעבירות חופש הביטוי, ולדאבוני דעתי לא התקבלה בסופו של יום. אך במקרים מסוימים היתה לי השפעה משמעותית על ההחלטות, כשסברתי שאין להעמיד לדין, למשל, פקידה במשרד הבריאות שנטען כי לא אכפה נוהל שאותו היא כתבה. טענתי כי גישה זו תגרום להקטנת ראש, ותזיק יותר משתועיל.

למרות התחושה שבסופו של יום, מי שמועמד לדין הוא הש”ג, סברתי שאין להרחיק עם כתבי אישום בגין רשלנות אל הדרגים גבוהים מדי בשל רשלנות עקיפה.

ככלל, יש תופעה להפוך כל מה שזז היום לעניין משפטי, ואני מאוד מתקומם נגד זה, לא חייבים כל דבר לתבוע בבית משפט, ועל כל עברונת להגיש כתב אישום… יש עודף של משפטיזציה בישראל וזה מחלחל, אגב, גם למגזר החרדי לדאבוננו. לא כל סכסוך ילדים בין שכנים צריך להגיע לבית הדין או למפקח על המקרקעין.

לדעתי, הגישה של השופט בדימוס אהרון ברק שלפיה ‘הכל שפיט’ חלחלה לכל ענפי המשפט, לא רק למשפט המנהלי והבג”צים, אלא יש תחושה שבכל עניין צריך לפנות לבית המשפט ולקבל סעד. בתי המשפט כורעים תחת העומס ואינם עומדים בנטל, ולוחצים על הצדדים להתפשר – ובכך לפעמים יוצרים בעצם תנופה לגלגל התביעות, שכן לפעמים תובע סרק זוכה בדבר שלא מגיע לו  בפשרה, וזה הדלק שיניע את התביעה הבאה שלו…

• מדוע לא המשכת בפרקליטות. אני משער שהם רצו שתישאר.

זה תהליך מורכב של מרכזים. לא ניתן להמשיך ישירות. כיום התהליך הוקל, בעקבות ההחלטה על אפליה מתקנת לחרדים, אבל כידוע במגזר הציבורי קשה יותר להתפרנס. צריך להיות אידאליסט כדי לשרוד במגזר הציבורי…

במסדרונות בית המשפט. זכה להערכה. צילום: באדיבות המצלם

• אז החלטת לפנות לדרך עצמאית. בדרך כלל עורכי דין צעירים, כאלה שרק רגע קודם סיימו התמחות וקיבלו את התעודה, מעדיפים להצטרף למשרד קיים. לא?

בגלל ניסיוני הרב כמייצג כעצמאי, לפני ההתמחות, בבוררויות בבתי הדין – הפניות זרמו אלי מיד עם קבלת התואר. יום למחרת קבלת התעודה ייצגתי חבר שאחיו נעצר בתיק צווארון לבן. סנגורים שישבו לצידי זכרו אותי מהשולחן השני – של התובעים, וטענו שהופעתי כסנגור ותיק ורגיל.

גם בימים אלו יש לי פניות ממשרדים גדולים לשיתופי פעולה ולאיחוד כוחות, ואיני שולל את האפשרות שכך יקרה.

• חרדים או חילונים?

גם וגם.

• שאלה שמעניינת אותי: מה עדיף – עורך דין שמזדהה לגמרי עם הלקוח או אחד שנשאר קר. כמו אינסטלטור שמעניק שירות והולך?

מכל הבחינות, לדעתי מישהו שמזדהה. אם אני לא מזדהה עם הלקוח, אני לא מסוגל לייצג. עוד תועלת יש בזה ללקוח, וזה לדעתי אחד ה-מלאכות של עורך הדין – ליצור ציפייה נכונה אצל הלקוח ולא להתרברב. אני משתדל שהלקוח יידע את המתחם הצפוי מראש ואז אין הפתעות בסוף, וגם את השכר טירחה הוא משלם בשמחה, כי הרי זה מה שאמרו לו מהיום הראשון.

מה לעשות שישנם שרלטנים שמתחרים דרך הבטחות השווא. אני מאוד משתדל לא לומר דבר שאיני מאמין בו, ולא לייצג תיק שאני סבור שהפונה אלי טועה.

• נגעת בנקודה מעניינת. איך באמת לא מייצרים אצל הלקוח ציפיות. אתה הרי לא יודע מה השופט יפסוק.

זו בדיוק הפרקטיקה והניסיון. להכיר את הראש של השופט, לעשות שיעורי בית, לדעת מה מדבר אליו ולטעון בכיוון הזה.

• אבל אם עו”ד לוקח ללב ומזדהה באופן טוטלי, זה יכול לפגוע בו באיזה שלב, אם הוא סופג הפסדים. לא?

כמובן, ועדיין התועלת לכולם גדולה מהנזק. כשאתה חש שהתיק הוא שלך, אתה מגייס את כל הכוחות שיש לך ושאין לך, כדי לנצח אותו. ולזכות בתוצאה הנכונה, לשיטתך.

• ספר לי על תיק מעניין.

אני עכשיו מייצג תיק גדול של מישהו, המכונה רב, שעשה עסקה עם אדם תמים כדי לקנות את הבית שאותו יהודי קנה בזול, למרות שהקונה לא התכוון בעצם לקנות אלא להיות סוג של מתווך. עבדתי להוכיח שהקונה חסר תום-לב לחלוטין, ולמרות שידע שכל הסיבה שהמוכר מוכר לו היא כי הוא זקוק לכסף בדחיפות, כדי לצאת ממעגל החובות שאליו נקלע עקב הרכישה – לא טרח לשלם למוכר את כספו.

בהופעה תקשורתית. בלי ליב”ה. צילום מסך

אנו מחכים לפסק דין בימים אלו ומקווה בשביל מרשי שהצדק יצא לאור והמכירה תבוטל.

הקונה היה מגיע למוכר עם מחשב ומדפסת הביתה ומשנה הסכמים ומחתים את המוכר כל חודש על הסכם חדש שמרע ומקפח את תנאיו, שוב ושוב.

אנשים צריכים להיזהר לפני שעושים עסקה, במיוחד עסקת מקרקעין, וחובה להיוועץ בעורך דין או איש מקצוע. כפי שכתוב בגמרא: כל מי שאינו יודע בטיב לא יהא לו עסק עמהם.

עוד סיפור: היה לי לקוח, שתבעה אותו עובדת על כך שפוטרה בתקופת הריון. הוכחתי לפי תאריך הלידה שבעת שפוטרה לא היתה בהריון עדיין, ובוודאי שהמעסיק לא יכול היה לדעת ולא ידע על כך – והסיבה לפיטורין אובייקטיבית. התביעה שלה נדחתה.

• אתה ממליץ לאברך שרוצה לצאת מהכולל לנסות ללמוד עריכת דין או שהמגזר כבר ‘מפוצץ’ במאות ויותר עורכי דין?

כמה תשובות בדבר: מאוד תלוי הגישה של המתלבט – האם יש לו ראש משפטי? לא כל אחד שיודע להגיד חילוק בישיבה יודע לטעון טיעון משפטי. מלבד זאת, אכן השוק מוצף ורק הטובים ידיהם מלאות עבודה, ובנוסף הבחינות נעשות קשות משנה לשנה והיום מאוד לא פשוט לעבור את הבחינה.

למי שלא חושב שיש לו התאמה לזה, חבל על ארבע שנים שעולות מאה אלף ש”ח שכר לימוד, ובסוף להיות אחד המפגינים נגד ראש לשכת עורכי הדין על הכשלת המתמחים. זו לא עבודה מפרנסת במיוחד. וכאב לב גדול.

• מה קורה כשחרדי מתייצב בפני שופט? אין דעות קדומות? יש חרדים שטוענים: עדיף לי עורך דין חילוני. השופט יתקשר אתו טוב יותר…

יש טענה כזו, אבל כיום יש שינוי גישה. בבתי המשפט יודעים שאין קשר בין הכיפה למה שמונח בראש שמתחתיה-  הן בהיבט העברייני, לא מחייב שרוצח שחובש כיפה הוא רוצח דתי, ואין הכרח שעורך דין החובש כיפה, פחות מוצלח מאחר הגלוי ראש.

אדרבה יש הילה למשפטנים החרדים שיש להם כושר ניתוח משפטי בשל לימודי הגמרא… כמו שאמרתי לך בתחילת הראיון גם מחשבים למדתי מהגמרא.

• אבל אנשים חוששים שזה לא מספיק אצל שופט שבא מעולם אחר או כזה שגדל בחברה עוינת.

מצד שני, כשאתה לומד את המקצוע אתה יודע לגרום לשופט לתת בך אימון וזה בסופו של יום מביא תועלת ללקוח שהשופט יודע שהמייצג מכיר את עולמו של המיוצג..

ישיבת בד”צ. סיפורי ‘מופתים’. Yonatan Sindel/Flash90

• כמי שייצג מאות תיקים בבתי דין חרדיים ובשנים האחרונות בבתי משפט, מה יש לך לומר על ההבדלים בין מערכות המשפט – הפרטית החרדית וה’ערכאות’ הממלכתית?

אענה לך כיהודי מאמין ואענה לך כמשפטן.

כיהודי מאמין אומר לך שברור שמי שמחפש פסיקה על פי ההלכה היהודית, יכול למצוא אותה בבתי הדין החרדיים, מלבד היתרון שכמאמר הפסוק ‘אלוקים ניצב בעדת קל’, דהיינו שלדיינים הפוסקים על פי ההלכה ויראי שמים יש סייעתא דשמייא מיוחדת להוציא את האמת והדין הנכון לאור.

אם תשאל ותראיין דיינים, הם יספרו לך סיפורי ‘מופתים’, איך שבמקרים מסוימים באורח פלאי הם ‘עלו’ על נקודת האמת בתיקים מסוימים, כל זאת רק בגלל, שכאמור, הקב”ה עומד על ימינם להוציא משפט אמת.

גם בתור משפטן אומר לך שיש יתרונות משמעותיים בבתי הדין החרדיים – הן מבחינת הזמינות, וכן מבחינת מגוון האפשרויות לבחור בין בתי הדין השונים, מה שלא קיים בבתי המשפט. שכן, אצלנו כידוע הכלל הוא שהולכים אחר הנתבע, ולנתבע יש את הזכות לקבוע את המותב שיידון בסכסוך.

כל זאת מלבד העובדה שבדרך כלל מיום שנפתח התיק עד למתן פסק דין שניתן לאוכפו בהוצאה לפועל, הזמן הוא כשליש לעומת בתי המשפט, מלבד עניין האגרות, ועלויות הדיונים הגבוהות בבתי המשפט.

מניסיון החיים אומר לך, שיש דיינים אשר פסקי הדין שלהם, מושתתים על ידע הלכתי ועיסקי, חכמת החיים וכמובן הגיון בריא וכושר ניתוח מדהים.

כנראה שהעיסוק בסוגיות מגיל צעיר, ידע הלכתי ושכל ישר, מובילים במבחן התוצאה לפסקי דין שאינם נופלים ברמתם משופטים מפורסמים, עליונים ומחוזיים, וותיקים ומוערכים.

ברור שלכל מערכת יש מה לתקן ולשפר, וגם למערכת בתי הדין החרדית יש הרבה מה ללמוד, אך פלוס נוסף שיש לה שהיא נתונה לביקורת ולתחרות. הרכב בית דין שאינו עובד כמו שצריך זוכה לטפל בתיקי פח פעוטים, עד שהביקוש אליו נמוג, ואז הוא חדל מלהתקיים – ומשמעות העניין שהביקורת הציבורית יוצרת תודעה, ולכן התוצאה היא שבדרך כלל פסקי הדין תואמים להלכה ולהגיון משפטי.

שופטים רבים בתיקים שהופעתי ‘דחפו’ את הצדדים לזרועות דיינים חרדים מפורסמים. כמי שקראו פסקי דין שלהם ולמדו על ההתנהלות – שאלו את הצדדים: למה שלא תפתרו את זה אצלכם? אצל הרב יהודה סילמן, אצל הרב מנדל שפרן אצל הרב הייזלר וכדומה. יש בזה קידוש ה’ גדול, וכשצד מסרב לכך יש בזה חילול ה’.

• מה, למשל, היית משפר ומתקן בבתי הדין החרדיים?

הדיין הרב יהודה סילמן. צילום: שניאור שיף

הזכות לדרוש נימוקים בסיסיים לפסק דין. איני מבקש נימוקים ארוכים ומלומדים מדי, אבל כדי ליצור שקיפות ואמון בפסק הדין הסופי, ברור שיש עדיפות לפסק דין מנומק ולו ברמה הבסיסית. כך יותר קל לתקן את בית הדין, אם בית הדין טעה למשל בפסק דינו, או להבין את ההגיון שעומד מאחורי פסק הדין.

יש עוד בעיות טכניות כאלו ואחרות הנובעות מחוסר באמצעים, אך עדיין לדעתי רב היתרון על החיסרון.

• תוכל לתת טיפ לגולשים?

אין הסכם היוצא מתחת ידי שאין בו התניית בוררות, מסכמים על בורר מוסכם – או בית דין מוסכם מראש – וכך חוסכים בזמן ובדרך כלל גם בכסף רב, בניהול הליכי סרק באשר למקום הדיון, כאשר מתעוררת מחלוקת בין הצדדים.

אין לחתום על שום הסכם משמעותי ללא היוועצות עם עו”ד, טוען רבני, דיין בעל ניסיון.

אין ללכת לבוררות ו/או לחתום על שטר בוררות מבלי להיוועץ עם עו”ד טוען רבני ולברר היטב על הבורר – שטר בוררות הוא מקבילה גרועה בהרבה של שיק פתוח. הבורר יכול בהינף יד להכניס יד עמוק לתוך הכיס. צריך לדעת שלבורר ישנם סמכויות נרחבות מאוד, ובתי המשפט נוטים שלא להתערב כמעט בפסקי בוררות.

• איך משפטן ועו”ד חרדי מסתדר עם האיסור ההלכתי לדון בערכאות?

יש כללים ברורים בהלכה, וכך אני נוהג למעשה: איני מייצג תובע שבחר מסיבותיו לתבוע בערכאות, אלא אם כן קיבל היתר מרב ובכתב – כפי שהורו גדולי הדור שליט”א וזצ”ל ובראשם הגר”ש וואזנר הגרי”ש אלישיב זצ”ל והגר”נ קרליץ והגרמ”מ שפרן והגר”נ נוסבוים, שאין לפנות לערכאות, אלא אם כן ישנו היתר מבית דין ובכתב.

כשיש היתר לתבוע או כשאני מייצג מי שנתבע על ידי אחר בבית משפט, אין בעיה הלכתית לדון בערכאות. למרות שגם בתור נתבע או תובע בהיתר, אין היתר לגבות ריבית למשל אלא אם כן יש היתר עיסקא כדין.

כמו כן בעניינים מינהליים, מעין בג”צ נגד רשות ממשלתית, עירונית, סטוטורית – או תביעה אזרחית נגד רשות, כאמור, אין דרך לתבוע אלא בערכאות, וממילא מותר אף לתבוע, ואין בכך בעיה הלכתית.

כן במשפט הפלילי אין בעיה הלכתית לייצג נאשם במשפט הפלילי.

• תרצה שהבן שלך ימשיך את העיסוק המשפטי המשפחתי?

איני חושש מתחרות, שכן בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו, מאוד אשמח אם ילדי ככל ויבחרו לעסוק בתחום המשפטי יהיו דיינים ויושבי על מדין. בכל זאת העיסוק בתחום, כמייצגים, אינו מזכך את הנפש…