שלום לך מר עמוס שוקן.
האמת היא שהתלבטתי אם להרוס לעצמי את שמחת החג הנהדר הזה שבו המוני ישראלים מטיילים בארץ היפה שלנו, ולהתייחס לדבריו המתועבים של גדעון לוי (שברור לי שאתה מזדהה עם דבריו), האיש שחתום על הלהיט “הרעים לטייס”, אותו מאמר בזוי שיצא נגד טייסים שהעזו לפגוע במחבלים ששיגרו רקטות אל עבר ילדי הדרום.
והאמת היא שאין לי גם כוונה להתייחס לתוכן המאמר של לוי, שאימץ לחלוטין את הנרטיב של חמאס ושל הנייה.
לגדעון אני יכול רק לאחל רפואה שלמה.
אבל הואיל ויש גם עורכים בהארץ, הרגשתי שאני, כמי שמכיר היטב את המלחמה של ישראל נגד ה-bds, לא יכול להרשות לעצמי לשתוק אל מול כותרת המאמר, שמן הסתם תתורגם לאנגלית לשמחתם של מבקשי רעתנו.
כי את הכותרת, מר שוקן, נותנים העורכים.
״צבא הטבח לישראל״, אדון שוקן? האם אינך מתבייש?
אתה הרי יודע היטב שלו היו מחבלי החמאס מנסים לפגוע בצד המצרי של הגבול (או בגבולה של כל מדינה אחרת), היו נפגעים אינספור אנשי חמאס, בירי מאסיבי וחסר אבחנה, ולא ירי צלפים מדוייק.
צבא הטבח לישראל? אולי תקדיש גם מקום בעיתונך לעלילות דם נוספות, כמו המצות שהכנו השנה כמו בכל שנה, מדמם של נוצרים?
אביך וסבך היו מתביישים לגלות שכותרת אנטישמית כזו הודפסה בעיתונם והופצה באנגלית לעולם כולו. אני בטוח שכך הם היו חשים.
מר שוקן, אגלה לך מדוע הכותרת הזו העציבה אותי, אך לא פגמה לי בשמחת החג.
הסיבה היא שאני מסתובב ופוגש את עם ישראל ושומע את התגובות שלהם, אגב גם מימין וגם משמאל, והתמיכה בחיילים ובשוטרים שלנו היא חזקה ואיתנה.
אז נאחל מכאן חג שמח לחיילים ולמפקדים ונאמר שוב את המובן מאליו: אין מוסריים מכם ואין צודקים מכם.
תודה בשם עם ישראל.