איך מנחילים המסורת לדור הצעיר?

העולם בימינו מתאפיין בבלאי מהיר. הכול מתיישן במהירות ומוחלף בחדש. אופנה חדשה דוחקת את קודמתה. הופעת מכשיר מדגם חדש גורמת לבני-האדם להיפטר מהמכשיר הישן והטוב.

הבלאי המהיר אינו נעצר בגבולות העולם הפיזי, אלא משפיע גם על תפיסת העולם הכללית של האדם המודרני.

כל מה שהיה נכון אתמול נתפס מיושן ועבש. אם אתה מחזיק בערכים שעברו מדור לדור, אינך מעודכן. מטחנת התקשורת והתרבות מערבלת את בני-האדם ומעבירה להם מסר חד – העולם מתקדם, חביבי.

מה שנחשב בעבר טוב, היום הוא רע; ומה שהיה חושך – עכשיו הוא אור.

שילוב שאינו פשוט

לתוך המציאות הזאת נכנס ליל הסדר ומביא עמו סיפור עתיק, בן יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה. כל מהותו של ליל הסדר זועקת רציפות והמשכיות, ההפך הגמור מתרבות ימינו.

אותה מצה, אותו מרור, אותם ארבעה כוסות, אותה הגדה, ואותם מסרים של יציאת מצרים, ביעור החמץ וציפייה לגאולה.

וזה למעשה האתגר הגדול שליל הסדר מעמיד לפתחו של כל בית בישראל – איך מנחילים מסורת וערכי נצח לדור הצעיר, שנולד בתוך עולם המשתנה במהירות. איך מעניקים לילדים ולנוער את התובנה, שהחדשנות טובה וחיובית בתחומי הטכנולוגיה והרפואה, אך רעה מאוד כשהיא נוגסת בערכים וביסודות הקיום של העם היהודי.

השילוב הזה אינו פשוט כלל.

אנו בהחלט רוצים לחנך את ילדינו ליצירתיות, לפיתוח רעיונות מקוריים, לחדשנות. אך בה בשעה חשוב מאוד להנחיל להם אמונה בריאה ועוגנים יציבים, שיעמדו ברוחות העזות המנשבות בחוץ.

אנו רוצים שיפנימו כי אמונה, מסורת וערכים אינם חלק מאופנה מתחלפת, ואינם כמו מכשיר אלקטרוני שמושלך לפח כשמופיע דגם חדיש יותר.

ליל הסדר נותן לנו כלי חשוב מאין כמותו להעברת המסר הזה. הנה, בלילה הזה יושבים יהודים בכל קצווי תבל וחוגגים את החג היהודי עתיק היומין. בכל מקום שרים את ‘מה נשתנה’, קוראים את ההגדה, ומקיימים את מצוות הסדר. אלה עושים זאת בסגנון תימני, ואלה במבטא אשכנזי. אלה ישירו בנעימה מזרחית, ואלה במנגינה חסידית. אבל מאחורי מִגוון הסגנונות הזה עומדת מסורת אחת, העוברת מדור לדור.

שיר האמונה

בליל הסדר נספר לילדינו לא רק את סיפור יציאת מצרים, אלא את סוד הישרדותו של העם היהודי. אין עוד עם שעבר סבל, תלאות ורדיפות כמותנו. אין עם שהתפזר בארצות רבות כל-כך, ובכל-זאת שמר על ייחודו וזהותו. הסוד הוא, שבכל התנאים המשתנים היו לנו יסודות איתנים ויציבים, שהאירו את דרכנו ועיצבו את זהותנו.

תרבויות עלו ונפלו. תפיסות עולם פרחו ודעכו. ערכים התחלפו והשתנו. אבל עם ישראל דבק במורשתו ובמסורת אבותיו. אנחנו זוכרים את יציאת מצרים, את מתן התורה בהר סיני, את הבית הראשון והשני, את סיבלות הגלות. וגם בימים הקשים ביותר לא חדלנו מלשיר את שיר האמונה והתקווה, שבו אנו מסיימים את הסדר – “לשנה הבאה בירושלים”, בגאולה השלמה.