מדוע המזגנים בבתי כנסת הם גסות רוח?

הקיץ הגיע.

איך אני יודע? המזגנים בבית הכנסת הזכירו לי.

זה לא סוד שכבר יותר מעשור כפופים מיליון המתפללים החרדים בארץ, לגחמה של איש אחד, שהצליח להכניס לכל בתי הכנסת בארץ, את המערכת החכמה לגביית תשלום עבור השימוש במזגנים.

חכמה אמרנו? חכמה להרע.

נכון, בתי הכנסת הרוויחו מהעניין, כבר אין חסרון כיס מהדלקת המזגנים. ירצו המתפללים מיזוג אוויר בקיץ המחניק והמהביל? ישלמו טבין ותקלין. לא ישלמו? יזיעו ויפרפרו כל התפילה, ויחליקו התפילין של ראש מראשם על מצחם שטוף הזיעה. כבר אין מתנות חינם. לא כשמדובר במזגן בבית הכנסת.

גם המתפללים מרוויחים מהעניין: אם בעבר הם היו כפופים לתקציב המצוי בידי הגבאי, ברצונו ידליק המזגן, ברצונו יבשל את האנשים עם אגלי זיעתם. הרי שעתה, הם תלויים בעצמם ובכיסם.

אם חם – ישלשלו המטבע לקופה, ויזכו למשב רוח מרענן, שפעם היה מי שקרא לו מותרות.

אז היכן הבעיה אתם שואלים?

ביריקה שאותה מטיח מתכנן מערכת המיזוג, במתפללים. במתפללים ובבתי הכנסיות בארץ. יריקה של חוצפה, של עזות ושל גסות רוח.

המערכת הפשוטה מתוכננת בכזאת שאננות וחוסר אכפתיות, כך שבכל פעם שהזמן הקצוב עומד להגיע לסיומו, מתחילה הקופסא לצפצף צפצוף מונוטוני ומעצבן במשך שתי דקות ארוכות כנצח (!) עד שיואילו בטובם המתפללים לקבץ נדבות איש מרעהו, ולהשתיק את המכונה המרעישה.

ואם לא הצליחו למצוא מטבעות בכיסם, יאלצו כל הציבור כולם, לשמוע את הצפצוף עד תומו, עד תומה של מערכת העצבים האנושית.

באמצע קריאת שמע, באמצע תפילת שמונה עשרה, באמצע קריאת התורה, ובתוככי בתי המדרשות והכנסיות של בורא העולם.

והגבאים?

כפופים גם הם לממציא המערכת שכפה עצמו על הכלל.

 •

אני לא מכיר אותו, את הממציא הנכבד. אני גם לא חושד בו חלילה וחס, שתכנן את המכונה בצורה שכזאת – בכוונת מכוון להכעיס.

אבל אני בטוח, בטוח במאת האחוזים, שאין שמחה בשמים בכל פעם שהמכונה מצפצפת בהיכלו של ה’. ודי לחכימא.

ואיך, איך למען ה’, טרם קמו אנשי רוח וצעקו בגרון ניחר כנגד התופעה? הרי מדובר כאן בלי כל ספק, בשפל רוחני ומוסרי, המתבצע בכל יום ויום מימות הקיץ, בכל בתי הכנסיות בישראל. ואין איש פוצה פה ומצפצף.

רק המכונה – ממשיכה לצפצף, ולירוק בבוז על קדושי העם המתפללים בהיכלו של ה’.

 •

מחפשים פתרונות? אני מאמין שיש מאה.

למה איש לא חשב על כפתור פשוט, שלחיצה עליו תוכל להשתיק את המכונה המצפצפת. כלומר, הבנו, חסר כסף במכונה, אם נחליט לשלם נשלם, כעת שקט. מדוע האופציה היחידה להשקיט את המכונה היא על ידי תשלום מחדש להפעלתה?

ובכלל, מדוע לחפש פתרונות לבעיה שיש למגרה מהשורש?

הצפצוף המאוס הזה בבית הכנסת, הוא מוקצה מחמת גופו, והרי הוא כגרף של רעי. אין סיבה לחפש איך וכיצד להשתיק אותו לאחר שכבר החל את פעולתו. יש הכרח למצוא אלטרנטיבה לרעש המטריד הזה מעיקרו, שלא יפעל כלל ועיקר.

מדוע מלכתחילה היה מי שהעז בכלל לחשוב על רעש בבית הכנסת כאופציה. איך הצליח המשווק החכם להכניס לקודש הקודשים של העם היהודי את המטרד וליצור קונצנזוס של ממש למכשיר, בכל ההיכלות כולם.

איך לא חשב למשל על תאורה כזאת או אחרת שתודיע למתפללים על הזמן שכמעט ונגמר? האם לא ימצא אחד שאינו עיוור בתוך כל קהל עדת המתפללים?

ואולי, אולי איש בכלל לא נתן את דעתו על בית ה’? אולי כי ההמצאה הייתה עסקית נטו, להעשיר את קופתו של הממציא הנכבד, ואת קופת בתי הכנסיות?

הלוואי ולא.

 •

מרגע זה ואילך, החובה מוטלת עלינו, על המתפללים. למחות, ולהקים כל זעקה במקומם של המכשירים המצייצים, ולהתריע בשער בת רבים על החרפה הנוראה שעברה בהסכם שבשתיקה כבר יותר מעשור.

לא עוד.

המכשירים האלו טובים. צורת ההפעלה העתיקה שלהם – רעה.

זהו, זה נגמר. אין מקום יותר לשתיקה מול התרסתה של המערכת בכל יום ויום.

אז אולי המלל הכתוב כאן יישאר כערער בערבה, כקול קורא במדבר.

אבל אולי בכל זאת, אולי יחלחלו המילים הכתובות, כמים חיים אל נפש עייפה, אל נפש דאובה וטרודה הקצה ומואסת במטרד הנורא שקנה שביתה כבר יותר מעשור בהיכלו השמור ביותר של מלך המלכים.

קומו גיבורי החיל, המתפללים, גבאי בתי הכנסיות ואנשי העם, קומו ומחו.

נסו לדרוש פתרונות יצירתיים, וגם כאלו שאינם, על מנת להסיר את הנגע הזה מבתי הכנסיות.

דרשו כבר עכשיו ממנהל התקנת המערכת, להוסיף לעת עתה כפתור בודד אחד, שדרכו יוכלו המתפללים להשתיק את קריאתה הטורדנית של המכונה. עד לשלב המלא שבו תוחלף קריאת העורב, בצליל חזותי, שלא יטריד את המתפללים, ושלא יפריע למהלך התפילה בימות הקיץ.

—

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: < [email protected]