הקרב על התבלינים: רבי אמנון יצחק כנגד בד”צ ‘העדה החרדית’

האם בהכשר המהודר של בג”צ ‘העדה החרדית’ על תבלינים, עוברים על איסור חמור?

רבי אמנון יצחק טען בהרצאה שנשא, כי במוצרי התבלינים המצויים כמעט בכל בית, בהכשר המהודר של ‘העדה’ עוברים על עבירה של ‘ביטול איסור לכתחילה’.

רבי יצחק מסביר, כי התבלינים הנרכשים על ידי מאות אלפי יהודים המקפידים על הכשר מהודר, נבדקים בהתיך מדגמי. כלומר, משגיחי הכשרות אינם בודקים את יחידות התבלינים שבמאגר, אלא רק אחוז מסוים – ולאחר שמתברר כי הם אינם נגועים, מקבל המאגר כולו הכשר.

אלא שהתבלינים, מסביר רבי אמנון יצחק, נטחנים כמות שהם במכונה, והתולעים שעשויים להימצא בהם מתרסקים עמם. תולעים מרוסקות, כידוע, בטלות בשישים, שכן רק תולעת שלמה (בריה) אינה בטלה לעולם – אלא שאסור לעשות דבר זה לכתחילה.

במילים אחרות: ישנו איסור גמור [שו”ע צט, ה, ובש”ך נפסק שזה הוא איסור דאורייתא], לבטל את התולעים הללו בצורה של טחינה וריסוק.

אז מה צריך לעשות?

לדברי רבי אמנון יצחק יש לבדוק תבלין-תבלין באופן ידני, מה שיגרור – כאשר מדובר בשיווק תעשייתי – שכירה של המוני פועלים: “אני בדקתי פלפלים שחורים. בדיקה של מאה גרם אורכת בין חצי שעה לשעה ורבע, מקילו הל מצאנו 250 גרם מנוגעים ומפפריקה מתוקה 30 אחוזים. לבדוק את זה במפעלים – יארך שבוע אחד עבור טחינה אחת של 4 שעות, אין מפעל שיסכים לכך”.

בספרו של הרב משה ויא, המפורסם כמומחה בדיני תולעים, אליו הפנה אותנו מקורבו של הרב, נמצא אישוש לכאורה לדברי רבי אמנון יצחק.

כך למשל בתבלין הל, כמון, פפריקה מתוקה או חריפה, זנגביל ועוד, מציין הרב ויא כי הם לעיתים נגועות כשהן מאוחסנות זמן רב במפעל ועל כן יש לבדקן.

זהו דבר איום ונורא, אומר רבי אמנון יצחק, הם סומכים על מדגם שאין לו מקור בדין. מלבד העבירה של ‘ביטול איסור לכתחילה’, יש כאן גם עניין של ‘גזל’, שכן הציבור משוכנע ששילם עבור מוצר של ‘מהדרין’, בעוד שהמציאות אינה כך.

יצויין, כי בהקלטה שהגיעה לידי חרדים 10, נשמעים אנשי ‘העדה החרדית’ מודים באופן גלוי כי התבלינים נבדקים באמצעות מדגם:

תגובות

‘חרדים 10’ פנה לבד”צ ‘העדה החרדית’. תגובת משגיח הכשרות הבכיר הייתה:

א.  לגבי ההקלטה שבידכם. לידיעתכם, ישנם קלטות רבות מרתקות עוד יותר מזו שבידכם, משיעורים שנאמרו על ידי רבני ועד הכשרות אודות מניעת חרקים במזון וחיוב ואופן בדיקתן. דא עקא, המדיה שדרכה אתם מעבירים לציבור את החומר, קרי אתרי אינטרנט ודומיהם נאסרו על ידי הבד”ץ וכל גדולי ישראל. כך, שבאפשרותכם, ללקט בעצמכם את הקלטות.

ב. הציטוט שהנכם מצטטים בשם הרב וייא הוא על פפריקה טחונה. ואילו הבדיקות שהבד”ץ מבצע, הוא עוד כשהפלפל שלם טרם הטחינה. על זה אין כלל התייחסות בספרו.

גם על הטחון, הרב ויא בספרו מדגיש כי הבעיה היא באחסון ממושך במפעל ואז עלולים תבלינים אלו להנגע וצריך לבודקן,  כך ששוב, זה לא קשור לבדיקה טרם הטחינה. כמו כן, הרב וייא מביא טבלה ובו מפורטת רשימה של מדינות בהם הפפריקה מוחזקת כנקי וישנם מדינות שלעתים רחוקות נגוע לאחר אחסון ממושך.

המעניין הוא שמדינת סין בכלל לא מובאת בספרו, זאת על אף שכ-90% מהפפריקה מגיעה משם והיא סחורה נקיה לחלוטין, עם שיטות הדברה ייחודיות. כך שבכל מקרה אם חלילה הפפריקה נמצאת נגועה נפסלת משימוש על ידי הבד”ץ.

ג. מאכלים ששכיחות נגיעותם גבוהה משגיח מטעם הבד”ץ אכן בודק אחד אחד ולא מסתמכים על בדיקת מדגם.

ד. בקטע המצוטט מהרב אלישיב זצ”ל לא מובא פפריקה והל. כך שאם ציטטתם מהנ”ל על חובת הבדיקה במאכל המוחזק בנגיעות, ישנם כבר ציטוטים מגדולי פוסקי ההלכה עוד מזמן השו”ע ונו”כ בעניין חובת ואופני הבדיקה.

ה. הבנתי מפי השמועה, שהרב אמנון יצחק מתייחס לאיכות גרועה של פפריקה ולטענת הרב ‘כפית אחת קטנה משלנו שווה שתי כפות שלהם’. אם כוונתך לזה, הרי שנכון הדבר שקיימים הבדלים רבים בשוק הפפריקה תלוי ברמת האסטה (=עוצמת הצבע) ואין לזה שום קשר עם כשרות ולא לחרקים.

אילוסטרציה. צילום: Yaakov Naumi/FLASH90

ו. לעצם העניין, שוב, נודה על קבלת תבלינים נגועים בפועל (לא באחוזים ולא בתיאוריה) כדי שנוכל לטפל בזה כפי שאנו מטפלים בס”ד בכל בעיה שמתעוררת.

בעדה החרדית הוסיפו: “לא קבלנו מהרב אמנון יצחק שום תלונה על תבלינים. בדקתי במחלקה למניעת חרקים במזון אצלנו אם הגיעה כזו תלונה, הם חיפשו בכל הכרטסת של התלונות ולא נמצא שום תלונה מהנ”ל על פפריקה או על הל.

“נמצאו אכן שתי תלונות ישנות מלקוחות אחרים, שוב, לא הנ”ל. ולאחר בדיקתנו המקצועית התברר שהיה מדובר בנקודות שחורות לא בחרקים.

“בכל מקרה, אנו בודקים כל תלונה לגופו ואם אתה או הרב מצאתם חרקים תעדכנו אותנו בבקשה. אנחנו נשתדל לאסוף ממנו את המוצר כמו שאנחנו דואגים לאסוף כל מוצר שנמצא נגוע ומטפלים בבעיה”.

מבית רבי אמנון יצחק נמסרה התגובה הבאה:

מאכל החייב בדיקה, צריך לבדוק את כל הכמות שרוצים להשתמש, ואין להסתמך על בדיקת מדגם, גם כאשר המדגם נמצא נקי מנגיעות.

ודע, דחיוב הבדיקה הוא גם כאשר משתמשים בכמות גדולה ויש טירחה בבדיקה, כבתי מלון, בתי חרושת לשימורים, מוסדות וכדומה, והאחריות על כך מוטלת על נותני ההכשר.

ודע עוד, שמאכל המוחזק בנגיעות, אפילו אם משתמש כעת בכמות קטנה, דינו נשאר כמוחזק בנגיעות, ואסור לאוכלו ללא בדיקה. (מתוך ספרו של הרב אלישיב זצ”ל, “אשרי האיש” – פרק ב, נט)