הקבלן החרדי יקי רייסנר, הבונה כיום פרויקטים בהיקף של כאלף דירות בקריית גת, בחריש ובבאר שבע, וכן מרכזים מסחריים שכונתיים, העניק ראיון לענת דניאלי מ’כלכליסט’ – בו נשאל, האם יש אפשרות שחילונים וחרדים יגורו בשילוב זה לצד זה?
“הציבור החרדי לא כל כך מעוניין להתערבב, וגם אם היה רוצה לא בטוח שהיה מצליח”, אומר רייסנר. “אני חושב ששני הצדדים, חילונים וחרדים, מעדיפים הפרדה. סגנון החיים שונה מאוד. בכל פעם שקבוצה של כמה מאות חרדים מגיעה לעיר חילונית, יש תלונות ומאבקים.
“החילוני לא רוצה שיסגרו לו רחובות בשבת, ולא מעוניין באירועים המוניים של הכנסת ספר תורה. התאוריה שצריך לגור ביחד הלכה למעשה לא משרתת את הצדדים. גם כל אלה שטוענים שהם רוצים בשילוב החרדים – זה לא אצלם בבניין. כדאי לשים את הצביעות בצד, ולשים את הדברים על השולחן”.
אחד המאבקים הסוערים של השנים האחרונות היה סביב העיר החדשה חריש בוואדי ערה, אותה ייעדה הממשלה במקור לאוכלוסייה חרדית. אבל עמותות בנייה חילוניות עתרו לבג”ץ, כדי לאפשר גם להן להתמודד במכרזי הקרקע – ובסופו של יום, רוב הרוכשים של אלפי הדירות הנבנות בעיר אינם חרדים.
לרייסנר, שבעצמו בונה בעיר לא מעט דירות, יש השקפה מעניינת על הפרשה. לדבריו, מדובר בניצחון שעלול לחזור אל הציבור החילוני כבומרנג.
“החילונים הצליחו לעצור את הקונספט של חריש חרדית בבג”ץ, אבל זו הצלחה שלא משרתת אותם בטווח הארוך. כי במצב הזה החרדים באים לעפולה ולחדרה וגם שם החילונים לא רוצים אותם. שכונת ענק חרדית של 5,000 דירות מוקמת באשדוד, וגם בקריית גת עשו תב”ע לשכונה חרדית של 6,000 דירות. בסופו של דבר החילונים יצטרכו להחליט – מי שלא רוצה ערים חרדיות, יצטרך להשלים עם עוד ועוד תושבים חרדיים בערים מעורבות”.
פתרון נוסף זה לבנות לחרדים דירות מעבר לקו הירוק, כמו בביתר עלית ובמודיעין עילית, אומרת לו דניאלי.
בנייה בחריש. צילום: Lior Mizrahi/Flash90
רייסנר: “נכון. במקרה הזה השיקול המרכזי של משפחות חרדיות זה המחיר. בני ברק וירושלים הפכו יקרות, אז הממשלה הקימה יישובים חדשים עם דירות שבתחילת הדרך עלו 70 אלף דולר. המדינה גם נתנה מענקים כי אף אחד לא רצה לגור בחורים האלה. בניגוד לדתיים לאומיים, החרדים ממש לא הלכו לשם מאידיאל. אף חרדי אין לו אידיאלים של ארץ ישראל אלא של תורה. לפנות את מודיעין עילית בהסכם שלום יהיה יחסית פשוט; תן לחרדים את הדירות האלה בבני ברק והם יעברו בשמחה. בציבור הדתי־לאומי היית יכול להציע דירות ברעננה ששוות פי כמה וזה לא היה עוזר”.
האם מחירי הדיור במגזר החרדי והדתי נמוכים יותר, נשאל רייסנר.
“האפשרויות של הציבור החרדי לקנות דירות מוגבלת יותר מהציבור הכללי”, הוא אומר. “זוג צעיר חרדי מהשורה יכול להרשות לעצמו דירת שלושה חדרים במיליון שקל גג. כך נוצר מצב שבבני ברק מחירי הדירות נמוכים יותר בכ־10% מערים פחות מרכזיות כמו גבעת שמואל וקריית אונו, אף שכמעט שלא בונים בה. כוח הבנייה של הציבור נמוך”.
יש דרכי סיוע לחרדים ברכישת דירה. איך זה עובד, שואלת המראיינת.
“הגמ”חים במגזר החרדי זה מנגנון בסיסי. הגמ”ח יודע להלוות כסף למשפחות חרדיות, ובמקרה של זוג צעיר ההלוואה עשויה לנוע בין 100 ל־200 אלף שקל לתקופת החזר של עד עשר שנים ללא ריבית. אבל זה כן כפוף לבדיקה של הרקע שלך, אדם שיסתייע בגמ”ח נמצא במיינסטרים החרדי. יודעים באיזו ישיבה או כולל הוא לומד ובאילו מוסדות הילדים שלו. כי בסופו של דבר כן רוצים לראות שהכסף חוזר.
“זו שיטה שמוכיחה את עצמה. באופן מפתיע, למרות רמות ההכנסה הנמוכות, יש אפס חזרות של צ’קים בגמ”חים. אנשים מחזירים את הכספים. זה מקל על הזוג שלא צריך הון עצמי כי לוקח מהגמ”ח 200-100 אלף, ויש עוד כ־700 אלף במשכנתא, וככה לאותו זוג יש 900 אלף שקל לדירה שהיא גם המוצר הקיים”.
רייסנר מסביר גם מדוע הנציגים החרדים מתנגדים להכבדת המיסוי על רוכשי דירות להשקעה: “יש להבין שהחרדים במשך השנים התבססו על רכישה של דירות מאוד זולות בפריפריה, כדי לרכוש דירה לילד לפני גיל נישואים. אב עם ילדה בת 12 כבר מוטרד מעתידה, ורץ לקנות דירה בערד או בחיפה ב־250 אלף שקל, כדי שלבת שלו לפחות תהיה קורת גג כשתהיה בת 18 ותתחתן. נושא הדירות אצל חרדים הוא אקוטי”.