מה קורה כשרוצים לתת מקרר ישן?

שמונה עשרה שנים חלפו מיום נישואינו, ואלו בדיוק מספר השנים שעברו על המקרר המצוין שלנו מבית Samsung [ותודה לאבא מאיר הטוב]. גם אחרי השנים הארוכות הללו, המקרר עובד מצוין, אך נדמה היה שהגיעה העת להחליפו.

ומה עושים עם הישן?

מוסרים לנזקקים, מצווה שגם נותנת תחושה טובה – לא זרקנו אותו או את הבגדים המשומשים לפח – שלא נעדרת גם מהתנשאות חבויה, כנראה.

מכל מקום, פרסמנו במקומון המקומי מודעה בת 6 מילים הכוללת את העובדה שהמקרר עובד במצב טוב והוא למסירה.

את מבול הטלפונים שפקד אותנו קשה היה לצפות.

עשרות אנשים חייגו וביקשו לדעת האם המקרר עדיין רלוונטי, והאם ניתן לבוא לקחת.

מה זה אומר על העיר שלנו? שזו עיר שיש בה הרבה אנשים שזקוקים למקרר. לא בשורה מרנינה במיוחד.

כשסיפרתי על כך לחבר, הוא אמר: ‘אני בדיוק פעלתי כך, חמישה חדשים קרטעה מכונת הכביסה שלי. עקבתי באדיקות כל שבוע אחרי הידיעות. ברגע שפורסם כי ישנה מכונה למסירה חייגתי מיד והצלחתי לקחת אותה בזמן’.

•

המקרר נמסר לזוכה המאושר, אבל לא על כך באתי לספר, אלא על התגובות של האנשים.

היו ששאלו האם המקרר נמסר וכשעניתי את התשובה, שהפכה לקונית-ריטואלית אצלי, כי אני מצטער אך הוא כבר נלקח, הגיבו גם הם באדיבות, אמרו תודה ונפרדו לשלום.

אבל היו גם טלפונים אחרים שהתנהלו בערך כך:

– בקשר למקרר שפרסמתם…

– אה, אני מצטער אך הוא כבר נלקח…

– ניתוק. בום.

בתחילה נפגעתי עד עמקי נשמתי. הנה אני אלטרואיסט, אדם טוב, איש חיובי וגומל חסדים עם הזולת, מציע את המקרר שלי לכל המעוניין, והם, לא רק שלא מודים לי על כך, אף מנתקים בפרצוף? מה עם תודה על הרצון, יישר כח על הנכונות, או אפילו אמירת שלום? עזבו שלום, קריאת אכזבה כמו ‘חבל שלא הספקתי’, או ‘מתי לקחו אותו’ – משהו שהיה גורם לסוג של חלוקת רגשות משותפת, גם עם רגעית, בינינו, היתה נחמדה.

אלא שאז הבנתי. חלק מהאנשים שחייגו אלי לקבל את המקרר, היו ניצבים במשחק שהכללים שלו כמעט ונכתבו מראש.

אני ומשפחתי, בני המעמד העליון, רוכשים מקרר חדש ללא הינד עפעף, ובטובינו מציעים לאומללים את המכונה הישנה. ככלות הכל אך טבעי הוא שאת המקרר הישן לא נשליך לפח, אלא נתרום אותו לעניים שמזלם לא שפר עליהם כמונו.

והללו? פועלים בדיוק לפי הכללים.

עוקבים בשקדנות אחרי מודעות ‘המסירה’, מחייגים, מנסים להשיג את המקרר, ומודעים היטב לכך כי הסיכויים לקבלו אינם רבים. בטח מישהו הקדים אותם. הם אומרים לעצמם מניסיון של עשרות שיחות.

לאלה, אין זמן לומר שלום, להודות או לשתף אותם בתחושותיהם האישיות. הם חוזרים למשחק ועסוקים כבר במודעה הבאה שהציעה ‘מיקסר למסירה מיידית במצב מעולה, אך דרוש תיקון קל של הטרמוסטט’.