בית המשפט העליון קיבל היום (רביעי) ערר שהגישה המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה, באמצעות עו”ד מתן עקיבא, והורה על מעצרה של מלכה לייפר, חרדית שניהלה בית ספר במלבורן – עד למתן החלטה בעתירה להסגרתה לאוסטרליה.
ההחלטה התקבלה לאור החשש הממשי להימלטות מאימת הדין והפרת האמון החוזרת ונשנית בעבר על ידי לייפר.
לייפר נמלטה מאוסטרליה לישראל לפני כ-10 שנים, כאשר החלו להצטבר נגדה חשדות חמורים, לפיהם ביצעה מעשים חמורים והתעללה בתלמידות.
עם הגשת התלונות, משטרת מדינת ויקטוריה החלה בחקירה רשמית, ובשנת 2013 התגבשו לא פחות מ-74 סעיפי חשד – חלקם במעשים חמורים ו-11 מתוכם על התעללות קשה.
על פי החשד, העבירות בוצעו תוך ניצול מעמדה כמורה ומנהלת אל מול תמימותן של הילדות.
החשדות החמורים הובילו את אוסטרליה לבקש באופן רשמי מישראל להסגיר לידיה את המנהלת.
באוגוסט 2014 הוגשה נגד מלכה לייפר עתירה להכרזתה כבת הסגרה לאוסטרליה, כדי להעמידה לדין שם בגין ביצוע עבירות חמורות בשלוש ילדות בין השנים 2004-2008.
בחודש אוקטובר 2014 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורה למעצר בית במגדל העמק.
ביוני 2016 החליט השופט כהן, להורות על הפסקת הליכי ההסגרה, לאחר שהפסיכיאטר המחוזי קבע כי אינה כשירה לעמוד לדין.
המחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה טענה כי יש בידיה ראיות לכך שלייפר התחזתה כחולת נפש במטרה להתחמק מהליך ההסגרה.
לפני קצת יותר מחודש עצרו שוטרי היחידה המרכזית של המשטרה את לייפר בעיר עמנואל. החקירה הסמויה ביחידה המרכזית של המשטרה התנהלה כחודש, בעקבות פניה של חוליית האינטרפול להתחקות אחר החשודה – ובמהלכה בוצעו מגוון פעולות מורכבות ומתוחכמות, שדרשו שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים.
במהלך החקירה נאספו ראיות וממצאים נגד החשודה המוכיחים, לפי המשטרה, כי החשודה מעמידה פנים שהיא סובלת ממחלת נפש.
בהחלטה הנוכחית קבע השופט ג’ורג’ קרא: “אין כל מקום ליתן אמון בלייפר ובכך שהיא תקיים את תנאי שחרורה. דומה כי היא שחקה עד דק את האמון שניתן בה וניצלה אותו לשם הימלטות מהדין.
“לדידי, התחזותה כחולת נפש היתה בבחינת בריחה מאימת הדין ושיבוש מהלכי משפט. שהרי הצלחת ההתחזות הביאה להפסקת ההליכים נגדה והיא הפכה לאדם חופשי…”
בנוסף קבע השופט: “ניתן לומר כי אי שפיותה שמשה לה ‘עיר מקלט’ מאימת הדין. אם נוסיף לכך את עובדת הימלטותה מאוסטרליה והחשש המובנה מעצם קיומם של הליכי הסגרה נגדה, שחודשו לאחר חשיפת התחזותה, הרי שהחשש להימלטות מאימת הדין הוא בגדר חשש ממשי ומוגבר לאור התנהלותה של המשיבה עד כה”.