עושים כל שבידינו להביא שמחת חג?

ההכנות לחג הפסח מתחילות לצבור תאוצה. אלה מחדשים את הבית. אלה מחליפים ריהוט. אלה קונים בגדים חדשים. אלה מצטיידים בכלים מרהיבים. אלה מתכננים את סעודת ליל הסדר החגיגית. ואלה כבר עושים את הקניות וממלאים עגלות בכל טוב.

באותה שעה יש משפחות רבות שבעבורן חג הפסח המתקרב הוא מקור לדאגה.

גם בשגרה הן מתקשות לגמור את החודש. החובות תופחים ועולים. הריביות על ההלוואות בבנקים אוכלות בכל פה במשכורות הדלות. עכשיו בא החג, ובור הגירעון יעמיק עוד יותר.

הנטייה הטבעית בקרב רבים היא להפנות את הבעיה אל הממשלה.

גם אם זה נכון, והממשלה בכוחה לשנות את סדרי העדיפויות, להעלות את השכר ולהוריד את יוקר המחיה – זה לא יפתור את מצוקתן של משפחות רבות, שאינן יודעות איך יוכלו לחגוג את החג העומד בשער.

אותה אכפתיות

בעם ישראל מפותחת מאוד תרבות העזרה לזולת. יש עמותות רבות המסייעות לנזקקים. רבים תורמים בחפץ לב, במיוחד לקראת חגים.

יש מוסד ה’קמחא דפסחא’, הנהוג בקהילות היהודיות מדורי דורות, שנועד לספק בדיוק את הצורך הזה – הקושי של משפחות רבות לחגוג את החג עתיר ההוצאות.

ועדיין ראוי שכל אחד ואחת מאיתנו ישאלו את עצמם בכנות, אם אכן אנחנו עושים כל שבידינו להביא שמחת חג למשפחות הזקוקות לעזרה. האין זו לפעמים נתינה שמטרתה השקטת המצפון בלבד?

“כבר תרמתי”, אנחנו אומרים, ומרגישים שמילאנו את חובתנו. האוּמנם זה כל מה שאנו יכולים?

מתן סיוע לנזקק מכונה ביהדות ‘צדקה’ – מלשון צדק. אדם הנותן צדקה לנזקקים אינו ‘עושה טובה’, אלא ממלא אחר חובת הצדק. הכסף שיש לנו, גם אם הרווחנו אותו בעמל כפינו, הוא ברכה שניתנה לנו מאת בורא העולם. מי שנתן לנו את הברכה מצפה מאיתנו שלא נחשוב על עצמנו בלבד, אלא נחוש שניתנה לנו שליחות להעביר מהשפע הזה גם לנזקק.

התורה מצווה אותנו ‘ואהבת לרעך כמוך’. עלינו להתייחס אל הזולת באותה אכפתיות שאנו מתייחסים לעצמנו.

האם נכון וצודק שנעמיס במרכולים עגלות מלאות כל טוב, נקנה כלים חדשים, בגדים יקרים ומתנות, ונסתפק בתרומה זעומה למשפחה הנזקקת? האם הפער הזה צודק?

נתינה שמרוויחים ממנה

רבים מאיתנו יכולים לתת הרבה יותר. להעניק למשפחה נזקקת סיוע מקיף הרבה יותר מסל מזון.

תחשבו כמה אושר ושמחה אתם יכולים להעניק למשפחה כזאת. כמה חיוכים ואיזו שמחת חג. לילדים יהיו בגדים חדשים. על שולחן החג יעלו מאכלים משובחים. פנים חרושות דאגה יוארו.

אין ספק כי מי שיעשו כך, שמחת החג שלהם תהיה גדולה הרבה יותר. אין ספק כי בורא העולם לא יישאר חייב, וכי הנתינה הנדיבה לזולת תפתח בעבורנו את שערי הברכה והשפע.

כשרואים למעלה שאנו משמשים שליחים טובים, שאינם לוקחים הכול לעצמם, אלא יודעים לתת צדקה ביד רחבה – ייתנו לנו עוד ועוד, מתוך שמחה, נחת ואושר.