אז מה באמת קרה שם בקואליציה בימים האחרונים, שהצליח לטלטל ככה מדינה שלמה? ואיך נפלו טובי הפרשנים לבור עם ההערכות ש’נתניהו רוצה בחירות’ ו’נתניהו וליברמן מתואמים’? וכיצד קורה שערוץ טלוויזיה נחשב כמו חדשות 2 פותח את מהדורת הערב שלו ביום ראשון עם שלט המכריז ‘בחירות 2018’, כאילו באמת נכנסנו למערכת בחירות?
מה היה שם שבלבל כל-כך? איך הצליחה המערכת לשכנע אפילו פוליטיקאי פיקח כמו אביגדור ליברמן, שנתניהו עושה עליו סיבוב וחותר לבחירות?
הנה כמה נקודות שאולי ישפכו מעט אור על מה שקרה מאחורי הקלעים של משבר ‘חוק הגיוס’.
1.
ביום חמישי שעבר, כשכמעט לא נמצא פרשן פוליטי שאומר מילים דומות, עמדתי מול מצלמת מהדורת ‘הכוורת’ המשודרת בחרדית 10 – ואמרתי את המשפטים הבאים: “בטח גם אתם שמעתם את האגדה שנתניהו רוצה בחירות בכל מאודו, ושהוא בישל לכולנו את משבר הגיוס האחרון. בטח גם לא פספסתם את המשך הקונספירציה: נתניהו פועל בתיאום מלא עם ליצמן, שעושה הכול כדי לפרק עבורו את הקואליציה. אז תשכחו מזה. הכול אגדות”.
בידי היה מידע מוצק לפיו נתניהו לא באמת רוצה בחירות.
אבל לא היה פוליטיקאי עמו שוחחתי שהסכים להשתכנע כי אכן המידע שבידי מדויק. “ביבי רוצה בחירות, תראי שהוא יוליך לזה”, כמעט נשבעו גם הבכירים שבהם.
אם אתה עומד בראש סיעת ‘ישראל ביתנו’ וחושד שראש הממשלה משתמש בך לצורך תרגיל פירוק אלגנטי, אתה עושה הכול כדי לצאת בסדר מול הבוחרים שלך; אתה מקשיח עמדות בשידורים חיים; חוזר ואומר שתתנגד ל”הצעת חוק בנוסח מועצת גדולי התורה” – גם אם בסתם יום של חול היית אומר ש’צריך להיות מבוגרים אחראיים ולא לתת יד לפירוק ממשלת ימין’.
כי כשאתה חושב שאתה פיון במשחק מכוער, אתה מדבר כמו במערכת בחירות.
ומול מערכת ענקית שכזו, מול פרשנים שמניחים את כל יוקרתם על ההימור ש’נתניהו רוצה בחירות’, מתחיל גם משה כחלון להתבלבל. רגע, אולי באמת טומנים לו פח?
לכן, אמירות כאלו ואחרות שהושמעו השבוע, נועדו למטרה אחת: אם אכן נתניהו גורר לבחירות, לפחות שלא נצא פראיירים.
2.
אין חולק על כך שמי שגרר את המערכת הפוליטית לסערה היה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שעמד בחזית. כשביקרנו את ההתלהמות סביב ‘חוק הגיוס’ – ביקרנו את ליצמן, כי הוא היה ‘הפנים’ של המאבק.
אבל צריך לומר, ליצמן כמשל. הוא זה שעמד בחזית, הוא טיפס על העץ, ולכן הוא זה שחטף. אבל זה לא באמת שליצמן בגופו פעל ועשה.
הנה מידע חשוב: ליצמן היה בין היחידים שידעו שנתניהו לא רוצה לגרור לבחירות. המידע הזה הובהר לו רק לאחר שובו של נתניהו מארצות הברית, במהלך פגישתם בלשכת ראש הממשלה. נתניהו ממש התחנן בפניו: תגיעו להסדר, אני לא רוצה בחירות.
קצת קשה לזייף, כשאתה מתחנן מכל ליבך. ניכרים דברי אמת, גם כשמדובר בפוליטיקאי משופשף כמו נתניהו.
אתמול, במליאת הכנסת, במהלך הנאומים על חוק הגיוס, ישב ליצמן על כיסאו במליאה ופניו מכורכמות. תהיתי האם יתכן שספג נזיפה מהאדמו”ר שלו, או אולי הוא חש אי נעימות לאחר כל הררי הביקורת שספג בתקשורת, גם זו החרדית.
אבל אז עליתי על הסיפור המלא שנסב סביבו בשבועות האחרונים.
נתחיל עם ‘חוק הגיוס’ של מערכת הביטחון אותו מתכוון ליברמן להציג. לליצמן היה מידע לפיו מערכת הביטחון אינה מתכוונת להתקיל את החרדים עם חוק לעומתי, וכי יש סיכוי גבוה שיהיה זה חוק מאוזן, הגיוני, ובר ביצוע עבור כל הצדדים. הוא בהחלט סבר שיש לתת צ’אנס לאופציה הזו.
אחרי הכול, חוק שיהיה מעשה ידי מערכת הביטחון יבוא הרבה יותר בטוב לשופטי בג”צ מחוק שבושל על ידי הפוליטיקאים איילת שקד, מאיר פרוש ואריאל אטיאס. זה מה שההיגיון הפשוט אומר.
קשה לדעת מהיכן הגיע המידע אל ליצמן, שכן הוא נמצא בנתק עם ליברמן מזה כשנה. המידע הגיע, איפוא, ממקור בכיר אחר.
כך או כך, בעמדו לפני האדמו”ר מגור שב ליצמן ודיבר בהיגיון רב: על הסיכון בהקמת ממשלת לפיד, על חוסר ההיגיון בפירוק ממשלה כה טובה לציבור החרדי. הוא עמד על כך שצריך לדרוש טיפול בחוק הגיוס, אבל בגבולות הגיזרה וההיגיון. אין שום סיבה לגרור לבחירות. מה שמקבלים היום, לא נקבל אחרי הבחירות. נקודה.
3.
ואז הגיע כינוס ‘המועצת’ של אגודת ישראל.
מדוע באמת לא טיפל נתניהו במשבר באינטנסיביות מיד בהתחלה? את השאלה הזו מציבים רבים, כהוכחה: הוא ‘רצה בחירות’.
וזו לא האמת. לעיתים, האמת פשוטה הרבה יותר: נתניהו השקיע המון חשיבה לקראת ביקורו בארצות הברית. חשוב היה לו שהביקור יצליח, שאולי אפילו יבשיל לכדי הגעה של הנשיא טראמפ לרגל העברת השגרירות האמריקנית לירושלים – והוא לא התעסק עם המשבר שהתפתח פה בארץ, עליו הפקיד את יו”ר הקואליציה דודי אמסלם עם שר התיירות יריב לוין.
איתרע המזל ואמסלם עוד לא מספיק מנוסה בתפקידים מהסוג הזה. מול יריב לוין פיתחו חלק מהנציגים החרדיים חומת חשדנות מסוימת. וכך, ובקיצור, שום דבר לא נפתר.
‘הנה, זה הסימן שנתניהו מוליך לבחירות’, התחזקה דעת פרשנים רבים.
אם נוסיף את העובדה שרבקה פאלוך, היועצת החרדית של ראש הממשלה, הייתה עסוקה ‘מעל לראש’ בחתונת בתה, תקבלו תוצאה של משבר היוצא מכלל שליטה.
היה זה בחתונת פאלוך, כשהתיישבתי בשולחן אחד עם ח”כ דוד ביטן. הוא סיפר לי כי ישב עם כמה מהפוליטיקאים החרדים לשולחן, והציג בפניהם נוסחה, “מנצחת” לטעמו.
מתברר, שרק באותו ערב הוא נכנס בצורה רצינית ל’תמונה’, שכן קודם לכן אצל אף אחד לא באמת נפלו האסימונים עד כמה מדובר במשבר משמעותי. ביטן היה בטוח שהצעתו תתקבל – והכל יבוא על מקומו בשלום. אבל זה לא היה כל-כך פשוט. חילופי נוסחאות, הצעות באות וחוזרות. לקח זמן למצוא פתרון.
ובינתיים, טובי הפרשנים מפמפמים “ביבי עושה לכולם תרגיל”, “נתניהו נחוש לבחירות ביוני”, ו”ראש הממשלה רוצה בחירות אחרי חגיגות ה-70 ואחרי ביקור של טראמפ – זה יהיה קמפיין בחירות מושלם עבורו, ולכן הוא חותר לבחירות ביוני”.
הפוליטיקאים מאזינים לכל הרחש-בחש, והחשש הולך ומתגנב לליבם: אולי באמת מישהו מפיל אותנו בפח?
נוסיף לכל הסיבות את העובדה שיריב לוין חלה בדלקת ריאות, ובאמת ובתמים התקשה לעסוק כרגיל במשא ומתן, את העובדה שאמירותיו הלא מתחנחנות, כלומר ‘האמת בפרצוף’, לא תמיד מצאו חן בעיני החרדים שישבו מולו – והנה פלונטר. משפטים שלו כמו ‘אתם במו ידיכם תמליכו פה את לפיד’ או ‘יש דברים שלא טוב לליכוד להבטיח לכם’ -בניסוח כזה או אחר – הובילו את הנציגים החרדים לתסכול ולאמירות בלתי רשמיות כי ‘יריב לוין התהפך עלינו’.
כך הביצה הפוליטית רק הלכה והעכירה.
4.
נחזור לליצמן.
בכינוס ‘המועצת’ השתתפו שני בכירים מחסידות גור. יהודי שלא נזכיר כאן את שמו, שהציג גישה מאוד תקיפה בכל הקשור לחוק הגיוס, לעומת ליצמן, שיחד עם מאיר פרוש, הציג גרסה מעשית ביותר.
אבל הגישה התקיפה ניצחה.
ליצמן המתין למכתב הרשמי של מזכיר ‘המועצת’, ומשהגיע המכתב לידו נקט בגישה המקובלת עליו מקדמת דנן: גם אם אני לא חושב כך, פרסמו את המכתב ב’המודיע’ ואני מבטל את דעתי בפני דעת ה’גדולים’.
יתירה מכך: מי שהיה דומיננטי בעמדה הקשוחה שהוצגה היה מזכיר ‘המועצת’, הרב מרדכי שטרן, כפי שכבר פורסם ב’חרדים 10′, וכן אחד מבכירי האדמו”רים. לא האדמו”ר מגור שנטה להקשיב לליצמן.
“תמצאו נוסח”, התחנן נתניהו בפני החרדים עוד בליל פורים.
לקח זמן עד שהמפלגות החרדיות התעשתו, זמן יקר בוזבז, נתניהו יצא לארצות הברית, עוד זמן יקר בוזבז.
וכל השאר, היסטוריה.
5.
נשאר לנו לסגור רק עוד פינה קטנה: אז למה באמת היו פניו של יענקל’ ליצמן מכורכמות עת ישב במליאה?
ובכן, האמת היא הרבה יותר פשוטה: הוא הסתובב כבר יומיים עם כאב בשיניו.