נאום ההִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ של ח”כ יואב בן צור • המשא שריגש אותי

ישבתי ביציע העיתונות במליאת הכנסת כשח”כ יואב בן צור מש”ס עלה אל הדוכן כדי לשאת את נאומו ולהציג את מה שמכונה ‘חוק הגיוס’.

אני לא זוכרת מימי נאום ממנו התרגשתי כל-כך. זה היה נאום מכונן.

יואב לא נשא אותו בפאתוס, אבל המילים. כל מילה, הבעירה את ליבי, לחלחה את עיני. נאום נפלא!

הנה הנאום המלא:

אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, ואחרונים אחרונים חביבים בני התורה, בחורי הישיבות ואברכי הכוללים.

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ. נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל. בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ. עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְדַאי וְהָגוּן לְכַךְ

אני נרגש. אני נרגש ונחנק מדמעות של אושר על הזכות שנפלה בחלקי לעמוד בחזית עולם התורה, להיות שלוחם הנאמן של יושבי בית המדרש, להמשיך את שרשרת הדורות, את שבט לוי נושאי ארון ברית ה’. לשמר את פך השמן הטהור של עמלי התורה שבזכותם אנחנו כאן ובזכותם העולם קיים.

חבריי חברי הכנסת, אומתנו איננה ככל האומות.

כל האומות, הארץ היא ערש תרבותם. האומה האמריקאית קודם כל גילו את אמריקה ורק לאחר מכן נוצרה התרבות האמריקאית, קודם כל הייתה אמריקה ורק לאחר מכן נולד חג ההודיה. הארץ היא הכלי שממנה נוצרה התרבות. לוּ לא הייתה אמריקה קיימת, התרבות האמריקאית לא הייתה קיימת.

אצל עם ישראל זה בדיוק ההיפך, קודם נולדה התרבות, החגים, השפה, ההלכות והמנהגים, ורק לאחר מכן הארץ, הארץ היא חלק קטן גם אם חשוב בתרבות היהודית. אבל היא רק חלק ממכלול גדול יותר.

ועכשיו אני שואל אתכם: מי שמר על המכלול, אותה תרבות בת אלפי השנים בכל שנות הגלות ובכל תפוצות תבל, במרוקו, בעירק, באירן, בפולין ובתימן? האם לא לומדי התורה???

אִילוּ לאורך אלפי שנות גלות, לא היו לומדי תורה, לא היה עולם הישיבות, האם מישהו היה יודע מה זה יהודי? האם התורה, התנ”ך, ספר הספרים של עם ישראל לא היה נשכח?

האם מישהו היה יודע מה הקשר של העם היהודי לישראל, לירושלים?

בלי לומדי התורה מה הסיכוי היה שכל יהודי התפוצות, מכל קצוות תבל, היו מתאספים ומתכנסים דווקא כאן בארץ ישראל, דווקא כאן בירושלים?

מה הסיכוי שמרגי ממרוקו, איווט מרוסיה, לפיד מסרביה, כחלון מטריפולי, ואיתן כבל מתימן, כולם יתקבצו מארבע קצוות תבל דווקא לכאן לארץ ישראל תחת תנ”ך אחד, תרבות אחת, כעם אחד?

ואחרי כל זה יש מי שמעז לשאול למה בחורי הישיבות לא משרתים את המדינה?

הם לא משרתים את המדינה?

הם משרתים את התרבות! את העם! בזכותם ובגללם המדינה קיימת! בלי לומדי התורה לא היינו כאן! לא הייתה מדינה! לא היה צבא! כי לא היה על מה לשמור!

ההכרה בערך לימוד התורה היא איננה אמונה! היא ידיעה! היא עובדה היסטורית מוכחת!

נכון, אולי זה לא פופולרי אצל חלק מהמפלגות, אולי יש מי שסבור שהליכה עם האמת, עם העובדות, עם המציאות, מתנגשת עם האינטרס האלקטוראלי – המפלגתי. אבל  ברגע של חושבים, אין אף אחד מיושבי הבית הזה שיכול להכחיש את העובדה הפשוטה הזו שלומדי התורה שבכל דור ודור הם הם אלה שהביאונו עד הלום.

הגיע הזמן לומר את זה בקול רם וברור: בלי לומדי התורה לא היינו כאן היום!

•

זיכני הקדוש ברוך הוא לעמוד פה היום ולהציג את החוק הכי צודק, הכי הגיוני, הכי מתבקש, החוק שיכיר בערך לימוד התורה כ”שירות לאומה”, “שירות לעם” ו”שירות למולדת”.

אני לא אגזים אם אומר שאני חש זכות גדולה שנפלה בחלקי להציג את החוק החשוב הזה למען עולם התורה, ואילו לא נוצרתי אלא בשביל הרגעים הללו דייני.

אני מבקש מחבריי חברי הכנסת, אחיי, בני עמי, אנא אל תרעו. זה הזמן שלנו להכיר ולהוקיר טובה לעולם התורה על אלפי שנות שימור המורשת, המסורת והתרבות היהודית.

זה בדיוק הזמן שלנו, להודות לעולם על התורה על עצם קיומנו כאן.

ברגעים אלו: שיקולי אלקטורט, אימת אחוז החסימה, מיקום בפריימריז, קואליציה ואופוזיציה, אסור להם שיכתיבו וישכתבו את ההיסטוריה, של העם, האומה והארץ.

לא כל דבר צריך להיות מוכרע משיקולי פוליטיקה צרה. ישנם דברים שצריכים להיות מעל כל שיקול פוליטי. וזה בדיוק אחד הדברים שבהם כולנו צריכים להיות מאוחדים.

כי התנ”ך, התורה והארץ, הם של כולנו. והם של כולנו רק בגלל עולם התורה, רק בגלל עולם הישיבות.

כל אצבע שתונף פה בעד, תיזכר לדורי דורות, כמי שסייעה להצלת בסיס קיומו של עם ישראל ושל ארץ ישראל, כמי ששמרה והנציחה את היהדות בת אלפי השנים, בדיוק כפי שהשתמרה במשך אלפי שנות גלות.

כל אצבע שתונף נגד החוק, ולא משנה הסיבה: אחוז החסימה, שיקולים של מנדטים, היא אצבע של מי שמתכחש לעובדה הבסיסית של סלע קיומנו באלפי שנות גלות.

ואליכם בני התורה, בחורי הישיבות אברכי הכוללים, אני רוצה לומר לכם מילה אחת: תודה!

אשריכם שזכיתם להיות עמוד התווך של עם ישראל, אשרינו שזכינו שיש לנו אתכם, את ראשי הישיבות שמוסרים את נפשם – אין לי הגדרה אחרת – למען עולם התורה שלא ימוש ספר התורה הזה מפינו ומיפי זרענו ומיפי זרע זרענו עד עולם.

אשריכם שבזכותכם אנחנו כאן!

אין חולק על חשיבותו של צה”ל, כוחות ההגנה של מדינת ישראל ובכללם צבא ההגנה לישראל, עושים מלאכת קודש, מוסרים את נפשם על הגנת המולדת. גם להם אנחנו, כולנו חייבים תודה גדולה.

אבל העובדה שאנחנו כולנו פה היום, מלמדת אותנו שלא יכול להיות חולק על חשיבות ונחיצות עולם התורה.

אני שב ומבקש מכם חבריי, זה הזמן וזה הרגע להניח בצד את כל השיקולים האחרים, לקדש שם שמיים לומר תודה ללומדי התורה, להכיר בערך לימוד התורה, להתאחד תחת מדורת שבט אחת, של עם אחד, תורה אחת, וארץ אחת!