בתוך בליל הספינים של הבחירות לרשויות המקומיות, הנה ידיעה אחת מרעננת: בחירות פנימיות באגודת ישראל.
תודו, שזה ממש לא משהו טריוויאלי ביהדות התורה.
מעת לעת מחקה סיעת ‘שלומי אמונים’ את הליכודניקים, את מפלגת העבודה ואת הבית היהודי. בשבוע שעבר זה קרה בצפת.
בסופו של יום נבחרו שלושה מועמדים: נחמן גלבך איש חסידות ברסלב, ברוך קליין מצאנז ומשה פרוש מביאלה. לא, הוא לא קשור למשפחת פרוש, למי שתהה.
לא באמת נפלתי מהכיסא למשמע התוצאות. הן היו כל-כך צפויות. איך זה יכול להיות כשבעצם כל-כך הרבה תושבים חרדים בחרו עם פתק של ממש? לא ננסה לחרב מסיבות.
החגיגות היו גדולות. סגן שר החינוך מאיר פרוש סיפר שארבעה מחברי מועצת גדולי התורה היו מעורבים בבחירות, שאלו שנבחרים היו “על דעתם ומכוחם”, וש”מי שלא נבחר אין לו את הכוח של גדולי הדור ושל הציבור”. מרגש.
אבל הדברים הללו של פרוש הם עוד כלום לעומת המשפט המצמרר הבא: “הצלחנו לייצר אחדות לאחר עשור של מחלוקות ושסעים בתוך הרשימה החסידית”.
ולמה אני צינית? כי נזכרתי בנציג חסידי, איש סערט ויז’ניץ, עם תמיכת האדמו”ר או בלי, שיחצ”ניו רואים בו אפילו “מועמד לראשות העיר”, שלא רק שלא השתתף בפריימריז, אלא אפילו רץ ברשימה מתחרה שסימנה ת’, יחד עם הרשימה הליטאית.
אגב, בשיחות עם תושבים בעיר הם מספרים שלא באמת כל החסידויות קיבלו אפשרות להשפיע. יש כמה חסידויות קטנות, שלא מאוגדות במסגרת קהילתית, כך שלא ניתנה להן האופציה להשתתף באירוע המכונן.
כמה אתם מונים? שאלתי אותם. הם לא ידעו להצביע על מספר מדויק, אבל טענו לכמה מאות. אבל שוב אנו יורדים לפרטים, ומתעלמים מהאירוע ההיסטורי.
אחזור על מה שכבר טענתי בעבר: אם לא ישכיל הציבור החרדי בצפתי להתלכד, על אמת, לא רק בכותרות, אין שום סיכוי למועמד חרדי לרשת את כיסאו של אילן שוחט.
במצב בו פעם בשבוע מתקבלת ידיעה מטעם “המועמד המוביל לראשות העיר”, כשכל פעם מדובר בשמו של דתי, חרדי או מסורתי אחר – בצפת ימשיכו לשלוט ידיים חילוניות.
אז אליבא דפרוש, במי תתמוך הרשימה החסידית המאוחדת לכאורה? “נעשה זאת על פי גדולי הדור ומכוח הציבור”, כך אמר.
הימור שלי? המועמד הנתמך לא יהיה אחד שחובש בשבת שטריימל או ספודיק, אפילו לא אחד שקושר גארטל בתפילה.