בש”ס עדיין לא נרגעים: אז מי מינה את אברהם מיכאלי ליו”ר

 סאגת מינויו של ח”כ אברהם מיכאלי ליו”ר סיעת ש”ס בכנסת ממשיכה: אם בתחילה ניטש ויכוח בשאלה מי החליט (הסיעה כולה – פה אחד, היו”ר אריה דרעי הודיע טכנית למיכאלי על המינוי), הרי שבהמשך היו מי שניסו להציג כאילו מזכירות הכנסת פנתה אל מספר 1 ברשימה, ח”כ אלי ישי, בבקשה שהוא זה שימנה את המועמד המתאים.

אלי ישי שיגר לה בתשובה מייל, בו הודיע כי ח”כ אברהם מיכאלי מונה לתפקיד שהתפנה.

לדברי אלה, רק מאחר שאלי ישי הוא תומך נלהב של מיכאלי, לא ניסה לשנות את החלטתו של אריה דרעי. אבל, אילו, רק לשם ההדגמה, היה יו”ר ש”ס מחליט למנות כיו”ר סיעה את משולם נהרי או כל ח”כ אחר – יכול היה אלי ישי לשנות את ההחלטה במחי שיגור מכתב אל מזכירת הכנסת, ירדנה מלר-הורוביץ.

ולא היא.

על פי תקנון הכנסת (סעיף 9א): “כל סיעה תבחר יושב ראש לסיעה… ותודיע את שמם ליושב ראש הכנסת”.

אם נפרש: הסמכות לבחירת יו”ר סיעה נתונה בידי החברים, כאשר המקובל הוא שיו”ר המפלגה ממליץ על מועמדו והם מאשרים, אבל תיאורטית הם יכולים שלא להסכים. במקרה זה פנה ח”כ ניסים זאב אל כל אחד מהחברים, גיבש את הסכמת כולם למינוי מיכאלי – והוא אושר כחוק. האישור חייב להתבצע על ידי הסיעה כולה, באסיפתה, מה שקרה ביום שני בישיבת הסיעה, כאשר עם סיומה, בסביבות השעה 17:00, היה יו”ר חוקי לסיעה.

אילו היה מזכיר הסיעה צביקה יעקובזון משגר מיידית מייל למזכירות הכנסת ומודיע כי נבחר יו”ר, יתכן שהסאגה הייתה מסתיימת בזאת. אלא שהוא התמהמה קלות, ולא חשב שהדבר יגרום למהומה תקשורתית.

מי בעל הבית?

סעיף ב’ אומר: “כל עוד לא הודיעה הסיעה ליו”ר הכנסת על שמו של יו”ר הסיעה, יראו את חבר הכנסת שעמד בראש רשימת המועמדים לכנסת כיו”ר הסיעה”. מדובר, כמובן, במינוי זמני, שאין לו תוקף ממשי, שכן רק חברי הסיעה מוסמכים לבחור יו”ר קבוע.

כך קרה, למשל, כאשר נבחר ח”כ בוז’י הרצוג לראשות מפלגת העבודה במקום ח”כ שלי יחימוביץ’. באותו רגע הוא חדל מלשמש כיו”ר הסיעה, ובהזדמנות הראשונה בה כונסה סיעת העבודה, והוא  הודיע לחבריו כי בדעתו למנות את איתן כבל ליו”ר. החברים אישרו, והמינוי שוגר למזכירות הכנסת בהודעה.

בשיחה עם המשפטן יהודה אבידן, המשמש גם כנציגה של סיעת ש”ס בוועדת הבחירות ונחשב למי שבקי בפרטי התקנות והחוקים, הוא מאשר את הדברים.

“אלי ישי שימש פה כאיש קשר, לא הייתה לו כל סמכות לקבוע דבר בנושא מינוי היו”ר”, הוא קובע נחרצות.

אבידן זוכר אף הוא את היום בו העביר אלי ישי את סמכויות ניהול המפלגה לידיו של אריה דרעי. בתחילה היה ממלא מקומו נתי לסרי, ואחר-כך זה הועברו הסמכויות חוקית לידיו של חיים ביטון. כיום בעלי-הבית במפלגה, ואלו הרשאים לבצע בה כל דבר, הם אריה דרעי וחיים ביטון.

לגבי מינוי יו”ר סיעה – הסמכות היא בידי החברים, למרות שמקובל פוליטית שהחברים מתחשבים בדעת יו”ר המפלגה, כפי שהדבר קורה במפלגות כמו הליכוד, הבית היהודי, ישראל ביתנו, יש עתיד ועוד. על פי המקובל, כשמגיעים לישיבת סיעה, ההחלטה כבר סגורה ומגובה בדיל פוליטי או בהסכמת החברים.

קווים אדומים

כך קרה גם ביום שני האחרון, עת הגיעו החברים להסכמה מלאה על מינוי מיכאלי.

אבידן: “בתחילת הקדנציה שאלו ממזכירות הכנסת את מס’ 1 ברשימה – אלי ישי – מול מי צריך לעמוד בנושאים טכניים כמו סידור חרדים וכדומה, שכן הסיעה עוד לא התכנסה רשמית. אלי ביקש שמיכאלי יהיה איש הקשר.

“אלא שכאשר אטיאס הפך ליו”ר הסיעה, זה השתנה והסמכות נלקחה ממיכאלי. כעת, מיום ראשון בבוקר ועד ששוגרה למזכירות הודעה על מינוי מיכאלי – אלי היה איש הקשר.

“אני מדגיש – איש קשר בלבד, כמו יונת דואר, וזה תפקיד נטול כל סמכות, תפקיד שדומה יותר לתפקידיו של המזכיר צביקה יעקובזון, בטח לא משהו שמזכיר ולו במשהו את תפקיד יו”ר המפלגה, תפקיד שניתן לאריה דרעי בהחלטת מועצת חכמי התורה, ובראשם מרן הרב עובדיה יוסף, וכן קיבל תוקף חוקי במכתב שהיה חתום בידי אלי ישי ואשר בו העביר לידי אריה את כל הסמכויות”.

בשעתו, אגב, זעמו בש”ס על אלי ישי שעשה את הצעד מבלי להיוועץ בחברי השלישיה.

אבידן: “צר לי שיש אנשים בקרבת אלי ישי שלא הפנימו עדיין שגם בש”ס יש קווים אדומים שלא חוצים. אני רואה לאחרונה ניסיונות לפרק את הסיעה. הם לא יצליחו כמו שבעבר לא הצליחו”, אומר אבידן – שזועם על כך שהמייל שאלי ישי הזדרז לשגר אל מזכירות הכנסת, ובו ההודעה כי מיכאלי מונה  – שוגר על מי מאנשיו לכלי התקשורת, עוד בטרם המזכירה הספיקה לקרוא את ההודעה (נקראה רק הבוקר – ה’) וזאת כדי לזרוע פילוג במפלגה, תוך מצג של “אלי קבע שהמועמד הוא מיכאלי”.