לאן נעלם דווקא עכשיו נועם שליט?

מאז חטיפת שלושת הנערים – גלעד, אייל ונפתלי – קולה של משפחת שליט לא נשמע, בהוראת גורמי הביטחון. דומה כי נועם שליט, האיש הכל-כך דומיננטי, ירד למחתרת.

נועם, שמקרה חטיפת בנו גלעד שליט הפך אותו מאדם אנונימי לאיש מתוקשר. הציבור בישראל יצא מכליו בכל פעם שראה את נועם ואביבה שליט. ממאהל המחאה שהוקם ליד בית ראש הממשלה דאגו יח”צנים להוביל מובילי דעת קהל, מדינאים, אנשי רוח וסתם עמך ישראל לבוא ולהזדהות עם המאבק, שהיה נראה צודק כל-כך.

אלא שנועם לקח את המאבק שלו צעד אחד קדימה. מיד לאחר החטיפה לא חזר להיות האדם השקט, האנונימי, האיש שאור הזרקורים נכפה עליו. הוא כבר התמודד בפריימריז למפלגת העבודה. אולם מאז חטיפת שלושת הנערים, במערכת הביטחון החליטו שנועם לא יהיה בחזית.

בניגוד לאביו של גלעד שליט, דווקא אביו של נחשון וקסמן נמצא בכל עצרת, הוא מרבה להתראיין, לעודד ולעזור בכל מה שניתן.

מה ההבדל בין וקסמן לשליט? שליט עדיין צרוב בתודעה הציבורית. החשש להגברת המחיר גרם לכך שיש להצניע את נועם וגלעד.

אבל קיים הבדל יסודי הנעוץ בין מצפה הילה לבין נוף אילון, טלמון ואלעד, שאותו לא עושים המרחקים הגיאוגרפיים. את ההבדל עושים האנשים. אין אדם שלא עומד מתפעל ומצדיע בפני משפחות פרנקל, שער ויפרח. מדובר במשפחות אציליות שהן מלח הארץ, סוג של אנשים איכותיים הקרוצים מחומר אחר.

על תושבי היישוב טלמון העיד בפני אחד מהכתבים הרבים המלווה את המשפחות: “הייתי במצפה הילה בשבועיים הראשונים לחטיפה”, הוא מספר. “בקבוק מים לא הציעו לנו, שלא לדבר על מיטה ללון. נאלצנו לקחת צימר, ותושבי המקום ממש לא אהבו את הנוכחות של התקשורת במצפה הילה.

“אני נמצא כאן כבר שבוע, תושבים מגיעים בכל העת, מציעים לנו מזון ושתיה, חלק מאתנו לנים כאן אצל משפחות ללא תשלום”.

אולי זה רצון שלהם להשפיע על עמדתכם הפוליטית? אני שואל.

“ממש לא”, הוא מסביר. “זו פשוט הכנסת אורחים”.

בנוף אילון, בטלמון ובאלעד גרים אנשים בעלי סולם ערכים שונה. המשפחות מתנהגות למופת, מקבלות את דעתם של מנהיגי המדינה. הם עובדים בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה.

ובהזדמנות זו מותר גם לתת מילה טובה לביבי, הפעם לשם שינוי הוא מנהל את המבצע הזה בצורה טובה, שבהחלט מעוררת התפעלות.

להחלטה להציב את האימהות בחזית הבמה יש בה חשיבה אסטרטגית. דבריה של רחל פרנקל גרמו לאנשים רבים ברחבי העולם להביע איתה הזדהות, גם אם הם לא מאמינים בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. המראה קורע הלב של שלוש האימהות המבקשות לראות את בניהן בבית חוצה מגזרים, עדות ודתות.

הכיוון של הצגת החטיפה כחטיפת נערים שחוזרים מבית ספר הוא כיוון מנצח. אייל, נפתלי וגיל-עד הם לא כובשים ולא חיילים בצה”ל. הם בסך הכול עדיין ילדים, נערים.

והפגיעה בנערים היא לא דבר שניתן לעבור עליו לסדר היום.

בשבוע שעבר כתבתי כי הפקת הלקחים מחטיפת גלעד שליט מיושמת הלכה למעשה מול שלוש המשפחות. הם לא עשו צעד אחד ללא אישור או ליווי. והאחריות שהם מגלים גם בזמן הזה ראויה לשבח. התוצאה, ארגון הטרור חמאס מבין שהיכולת שלו לגבות מחירים גבוהים הפעם לא תבוא בחשבון.

שליט הצליח להשיב את גלעד לביתו, אבל גרם לכך שנתניהו ישלם מחיר יקר וכואב. שחרור האסירים הוכיח הלכה למעשה כי שחרור מחבלים יזמין חטיפות מחד ומסע נוסף של הרג מאידך.

“מי אמר כי דמך סמוק יותר”?

בשנת 2011 נכנסה מדינה שלמה להיסטריה והדרישה הייתה אחת: רוצים לראות את גלעד בבית. אבל המחיר ששולם עבור חייל אחד הספיק לגבות לפחות קורבן אחד, סגן ניצב ברוך מזרחי הי”ד. רוצחו הוא איש חמאס ששוחרר בעסקת שליט.

ועתה ניצבת שאלה גדולה שטרם ניתנה עליה תשובה: האם גם חוטפיהם של שלושת הנערים הם משוחררי עסקת שליט?

לא ניתן להשוות בין דמו של ברוך מזרחי, שנרצח בידי טרוריסט פלסטיני מהאסירים הביטחוניים המשוחררים, לבין סכנת המוות שנשקפה לחייו של גלעד שליט. מדובר בדילמה כבדת משקל, וכמאמר חז”ל: “מי אמר כי דמך סמוק טפי”. כדי למנוע דיון נטול רגשות היה על הממשלה לפרסם מיד את המלצות ועדת שמגר. לא מובן מודע החליטה הממשלה לא לפרסם את ההחלטות.

רוצחו של ברוך מזרחי הי”ד הוא זיאד עוואד, מחבל טרוריסט שוחרר בעסקת שליט. הוא התחייב לא לעסוק בטרור. צריך פעם לומר את הדברים בקול צלול וברור: חתימת האסירים המשוחררים שווה כקליפת השום. איש מהם אינו מתכוון באמת לקיים את ההתחייבות. די בנתונים שאותם צה”ל ושירות הביטחון הכללי העבירו לעיון הציבור על כמות המשוחררים שהספיקו לחזור לכלא בשל המשך חברותם ופעילותם בארגוני טרור. בנו של המחבל אמר: “רוצחי יהודים זוכים להיכנס לגן העדן”.

לאזרחי המדינה מגיע חופש חירות וביטחון. עסקה נוספת עלולה לגרור אותנו שוב למעגל הטרור ושפיכות הדמים שאותו יודעת הארץ. האסירים המשוחררים ששוב מצאו עצמם השבוע מאחורי סורג ובריח, הם ההוכחה הניצחת כי יש להוציא עסקות אלה אל “מחוץ לתחום” ולעבוד כבר עכשיו לפי מסקנות דו”ח שמגר.

בכנסת יש המבקשים להעביר בחקיקה סעיפים שונים מתוך דו”ח שמגר. חה”כ זאב אלקין סבור כי יש לשחרר את נשיא המדינה מחתימה על חנינה לרוצחים. החלטת השחרור צריכה להישאר בידי הממשלה בלבד.

לפיכך, אם ייווצרו נסיבות שהיא רוצה להחזירם לכלא – תספיק החלטתה המתקנת. תיקון סביר אך משני. החוק של ח”כ איילת שקד מבקש להעביר לבית המשפט את הזכות להכריע כי מחבל רוצח לא ישוחרר לעולם. חוקים אלה כבר עוררו סערה ציבורית לא קטנה. הרצון לשים אזיקים על ידי הממשלה העתידית, החוק האוסר מראש שחרור של מחבלים רוצחים, אינו מעיד על עוצמה אלא להפך, על אי אמון של הפוליטיקאים בעצמם, שאינם מסוגלים לעמוד בלחץ של המשפחות וחלק מהציבור.

“יודע צדיק נפש בהמתו”, ולכן חברי הכנסת שקד, אלקין, והשר בנט יודעים היטב כי נתניהו הוא ראש הממשלה הכי סחיט, הכי לחיץ והכי פזיז במזרח התיכון. אין לו האומץ של אולמרט, אומץ ותעוזה שלפעמים עמדו לו לרועץ. אולמרט סיפר בעבר כי החמאס שיגר לו הצעה טובה יותר מזו שעשה נתניהו בעסקת שליט, אך הוא חש אחריות לאומית ולכן סרב לשחרר רוצחים במחיר מופקע כל כך.

נבואה ניתנה לשוטים ולא ניתן לחזות כל מצב עתידי. ואם חס וחלילה וחס ושלום עלול להתפתח תרחיש חריג ונדיר שגם שוללי העסקות יתמכו באחת כזאת, הפוליטיקאים שתומכים בחוק צריכים לשאול את עצמם מדוע לא יוכלו לעמוד בהחלטה תקיפה ויניחו אותה לפתחו של בית המשפט.

אך גם לחוקים שאותם מובילים חברי הכנסת יש משמעות רבה.

טלפון שבת

ח”כ סטרוק טלפנה אל בנט בשבת וביקשה ממנו שיעביר את התוכניות שלה להצלת החטופים לישיבת הקבינט. מצחיק נשמע לכם, הזוי? אז לא!

הסיפור היה גם היה, סטרוק אישרה את המקרה, אך ציינה שרב התיר לה לנהוג כך. בנט ענה לטלפון בשבת קודש, אולי הוא בכלל חשש כי לפתחו משבר חדש בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי. רק לאחר ששמע את השיחה הוא נרגע.

הסיפור הזה חושף פעם אחר פעם זוויות חדשות על חברי הכנסת שלנו, כאלו שלא הכרנו אותן. לסטרוק אין ידע ביטחוני וגם לא מודיעיני. היא אמנם חברה בוועדת חוץ וביטחון, אבל אין ספק שסטרוק מעולם לא נספרה בכנסת כבעלת ידע או השפעה על המערכת הצבאית. מה בער לה בדיוק ביום שבת קודש לצלצל לבנט? איש לא יודע איזה רעיון היא העניקה. אבל תודו שהסיפור אכן משעשע.

יש לא מעט מחברי הכנסת החרדים שציפו מסטרוק, יוגב, בן דהן ואורי אריאל ליחס הולם כלפי החרדים, אולם פעם אחר פעם התברר כי דווקא הם, שנחשבים בעלי השקפת עולם חרד”לית, כאלו שזכו לסיוע מהחרדים בשעה שהם ישבו על סביב שולחן הממשלה, מצטיינים כלוחמים הגדולים ביותר ברבני ישראל ובתורת ישראל.

אלי בן דהן לוחם ברבנים. אורי אריאל לוחם בחרדים בנושא הדיור פעם אחר פעם. יוגב תמך בחוק הגיוס וסבור עד היום כי הוא היה נכון ומוצדק. וסטרוק תמיד ידעה לבקש מחברי הכנסת החרדיים למען חברון. אבל כשאלו היו זקוקים לעזרתה, היא פשוט לא הייתה שם לעזור.

מאבק של ממש ביהדות התורה

לפני שבועות מספר התנהל דיון מעניין בוועדת הפנים של הכנסת בהצעת החוק של ח”כ מוזס. מוזס ביקש לקבוע בחוק כי לא יוצנחו עוד מועמדים שלא גרים בעיר ערב הבחירות לרשויות המקומיות.

כתבתי אז כי עיתונאי חרדי עומד מאחורי הצעת החוק. רמזתי לכם בעניין כאשר הצעת החוק עלתה לדיון בוועדה.

השבוע כבר התהלך בכנסת יעקב ריבלין ואמר זאת בפה מלא: “אני האיש שעומד מאחורי הצעת החוק, ואם זה לא ילך עם מוזס, אני אגיש את זה באמצעות חבר כנסת אחר”.

ביום שני התנהל דיון סוער בישיבת סיעת יהדות התורה. הלחץ עזר והחוק ירד מסדר היום.

האם העיתונאי יעקב ריבלין מעוניין לסגור חשבון קטן בבחירות באלעד?

לקוראי המדור פתרונים.

המשמר הנכנס המשמר היוצא

ביום שני הגיע אריאל אטיאס להיפרד מחברי סיעתו. זה קרה ביום חמישי בשבוע שעבר. בשעה 15:00 הוא שלח ליו”ר הכנסת ח”כ יואל (יולי) אדלשטיין מכתב בו הודיע לו כי הוא מתפטר מהכנסת.

דיווחתי כבר לפני כמה שבועות על כך שאטיאס פורש מהכנסת. לא הבנתי מדוע הוא טרח מאוחר יותר להכחיש את הדברים שהוא בעצמו אמר לי. שבועות מספר לאחר מכן דיווחתי כי אטיאס יפרוש כשבוע לאחר הבחירות לנשיאות, דבר שאכן ארע.

הוא הודה בחום לחברי הסיעה וסיפר על הזכות שנפלה בחלקו להכיר אותם בשנה האחרונה. הוא הדגיש כי לא רצה להיות כתינוק הבורח מבית הספר, לכן בא ונפרד מחבריו לסיעה.

את מקומו תופס ח”כ יואב בן צור. בן צור (56), שכיהן בעבר כמנכ”ל רשת החינוך מעיין החינוך התורני.

במה תרצה לעסוק, שאלתי אותו.

“בכל חיי עסקתי בחינוך וברווחה, תבין לבד”.

אז בן צור בורח כרגע ממפגש עם התקשורת, הוא עדיין לומד את המערכת שאליה נכנס, הוא זהיר ולא ממהר לשחרר הצהרות. נכון לעכשיו ילווה אותו הצוות של אריאל אטיאס.

יו”ר ש”ס אריה דרעי, אמר לו בישיבת הסיעה הראשונה: “לא ניתן לך דקה של חסד”.

ג’ תמוז תשע”ד

בשבוע הבא יחול יום ההסתלקות של האדמו”ר מליובאוויטש זצוק”ל, המוכר בפי כל הרבי מחב”ד. על גדלותו התורנית וצדקותו עמדו כל גדולי ישראל. חסידי חב”ד רבים ישהו בשבת הקרובה וביום ההילולא בציונו של הרבי זצ”ל.

גם הכנסת תציין את יום הסתלקותו בישיבה מיוחדת שתתקיים במליאת הכנסת, שבה צפויים ליטול חלק שרים וחברי כנסת שיעלו על נס את פועלו של הרבי. יוזם ההצעה הוא ח”כ יעקב מרגי.

מרגי אמר לי: “בתפקידי השונים הייתה לי הזכות להכיר את מפעלו האדיר של הרבי. זו הזכות שלי להעלות על נס את זכרו של הרבי”.

ביציע האורחים צפויים להשתתף רבני חב”ד ושלוחי חב”ד, ומי שמופקדים על ארגון האירוע הם אנשי חב”ד בכנסת, ר’ לוי אדרעי ור’ זלמן וולף.

• הטור מתפרסם בעיתון יום ליום