עם ישראל איבד את אחד ממנהיגיו הגדולים. על גדלותו התורנית של הרב שמואל אויערבאך זצ”ל יעידו הספרים שחיבר, ויותר מהם – מאות פוסקי ההלכה ומחברי ספרי ההלכה אשר היו תלמידיו המובהקים במשך השנים בהן הרביץ תורה.
אף התמדתו העצומה הייתה לשם דבר, כמו גם השמחה בעת הלימוד, שזה באמת היה משוש חייו.
בדומה לחזון אי”ש זצ”ל, גם הרב אויערבאך לא זכה לילדים, ואחר פטירת אשתו לפני שנים רבות נותר לבדו, כאשר באותו בנין בו הוא גר מתאכסנת פנימית הישיבה, עליה מסר את נפשו. אכן, התורה לבדה היא אשר שמחה אותו, והאהבה שלו לתלמידיו, כמו גם לכלל ישראל, היא שהנחתה אותו בכל צעד.
במאמר זה כוונתי לעסוק ברב אויערבאך במישור הציבורי.
כולם מכירים אותו כמנהיג הפלג הירושלמי המוביל את המאבק בגזרת הגיוס, אולם אני לא באתי לכתוב על נושא זה, כי אם על דברים שלא ראיתי שאחרים הזכירו, ואשר לאורם יובן מדוע נצפו בהלוויה בני תורה רבים חובשי כיפות סרוגות.
הרב אויערבאך עמד לימין ההתישבות היהודית ביהודה ושומרון, ונמנה על התקיפים מבין גדולי ישראל בדברו נגד הסכם אוסלו והסכם חברון ותכנית ההתנתקות, ואף התנגד להצטרפות יהדות התורה לממשלה בזמן ההתנתקות.
הרב אויערבאך תמיד עמד לימיננו, ואף הייתי נוהג להביא את ילדי התלמוד תורה בחברון להיבחן אצלו. הרב זצ”ל קיבל אותם בסבר פנים יפות ושיבח אותם על כך שהם זוכים להתפלל וללמוד כל יום במערת המכפלה.
•
כאשר יצא הספר ‘אחרית כראשית’ מפי הגאון רבי אריה שפירא, אשר מתאר את תהליכי הגאולה לאור משנת הרמח”ל והגר”א, אשר מתארים את המצב של ימינו כתהליך של משיח בן יוסף – העניק לו הרב אויערבאך הסכמה נלהבת. שמעתי גם שהוא נכח בהנחת אבן הפינה לגבעת זאב, ותאר את הפריחה של הישובים בכל רחבי הארץ כהתגשמות דברי הנביאים.
הרב אויערבאך גם עמד בראש עמותת ‘עטרה ליושנה’, אשר גאלה קרקעות ברובע המכונה ‘מוסלמי’.
בשנים מוקדמות יותר היה הרב אויערבאך חבר קרוב של הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ”ל, וינק הרבה מתורתו בקבלה וביחס לגאולה בימינו. הוא אף הספיד אותו באופן יוצא מן הכלל, ואף יותר מעשר שנים אחר מותו אמר כי אין יום שעובר מבלי שהוא נזכר בו.
הלב הגדול הזה – לבן של ישראל – יחסר לכולנו כעת, ועלינו להתחזק בתורה וביראת שמים לקראת המאבקים הבאים עלינו על דמותה של המדינה ועל דמותו של העם היושב בציון.
יהי זכרו ברוך.