1.
פרשיות נתניהו כיכבו בעיתונות סופהשבוע של התקשורת החרדית במלוא עוזן.
החריף ביותר היה ‘המודיע’, שעורכן בחר לשער המוסף שלו את הכותרת: “תם עידן והשתנו הכללים”.
למרות ההסתייגויות של הכותב מ’ כרמלי (נתניהו אינו מושחת ועוד), המסר ברור: “השבוע, בלילה שבין שלישי לרביעי, נפל דבר. התגובות מימין ומשמאל, של תומכים ומתנגדים, היו, שאם אכן נאמנו של ראש הממשלה, שלמה פילבר, חתם על הסכם עד מדינה, תם הטקס, תם עידן ננתיהו, עתידו מאחוריו. הקואליציה יכולה להתייצב מאחוריו, הסקרים עשויים להחמיא לו… הכל טוב ויפה, אבל תם עידן”.
או משפט כמו: “לנתניהו אין עתיד פוליטי, כך סבורים רוב תומכיו. יכול להיות שהוא אישית עוד לא הפנים זאת, שכן תמיד קיימת תקוה מסוימת בליבו של כל חשוד… כרגע – האופק אינו נראה בקצה המנהרה”.
למה זה מעניין במיוחד?
כי ‘המודיע’ הוא ביטאון חסידות גור, ששיגרה את סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לכנסת. ליצמן תומך גדול של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ואף יצא השבוע בהודעה ברורה בעדו. איך זה עובד ביחד? איך יכול ‘עיתון הבית’ של ליצמן להצליף ככה בביבי?
יש שיאמרו, שליצמן כבר מזמן לא שולט ב’המודיע’; יש שיגדילו לנבא שליצמן לא יישאר על כס הח”כיות בקדנציה הבאה. ‘בין השורות’ אינו מכניס את ראשו בין הרים גבוהים, ומעדיף להביא לקוראיו-גולשיו, את הקטעים הללו, לשיפוטם.
2.
כמה שונה המצב אצל המתחרה – ‘יתד נאמן’. שם נראה כי רוחו של הפטרון הפוליטי מוישה גפני, בהחלט משפיעה על הסיקור בעיתון.
“תקופת ההמתנה”, כותרת השער. “למרות הכותרות וה’ספינים’ נתניהו עדיין מחזיק במושכות הקואליציה, שאיש בה לא שש לבחירות”, כותב אריה זיסמן, הפרשן הפוליטי, בכותרת המשנה.
בפנים, המצב קצת פחות מרנין. “המצב בקואליציה בשתי מילים: מבוכה והמתנה. מבוכה – לנוכח ריבוי התיקים, המתנה – לראות לאן זה יוביל”.
“נתניהו לא הולך לשום מקום, הוא מאותת שהוא מתכוון להילחם וטוען כי מסע הציד נגדו נמשך. הימים הקרובים יהיו קריטיים מבחינת שרידותו. אם יעבור אותם בשלום, יוכל לזכות בעוד תקופה ארוכה בתפקיד, עד להחלטת היועץ המשפטי לממשלה ואולי גם אחריה (באם היועץ יקבל את המלצות המשטרה), עד החלטת בית המשפט”.
אז בניגוד ל”אופק אינו נראה בקצה המנהרה” של ‘המודיע’, ‘יתד’ מעניק אופק.
ועוד משהו: בכתבה סמוכה מגוללת ט’ כץ פרשיות שחיתות שכיכבו במדינה, ומסכמת: “התקשורת מתאמצת להדביק לנתניהו את התואר הלא-מחמיא ‘מר שחיתות’, למרות שעדיין הוא נהנה מ’חזקת החפות’. אלא שרבים מהפוליטיקאים מאז ומעולם וגם היום מסתובבים עם עננות לא קלה, שלא לומר ‘הררי חמאה’ על הראש, מה שלא מפריע להם לזעוק במקהלה ‘תפסו את המושחת’.
נתניהו, מכיר את ט’ כץ? היית מאמין שכתבת לא מוכרת לך מ’יתד’, תהיה מליצת היושר הגדולה ביותר השבוע בתקשורת החרדית?
3.
למען האמת, המגן הגדול ביותר של נתניהו ב’יתד נאמן’ הוא בעל הטור ‘אות חיים’ – הסופר חיים ולדר.
הידעת, נתניהו, שבשבוע שעבר, אחרי טורו הפרו-נתניהו, התקשר אחד מהקוראים למערכת וביקש “לבטל את המנוי”?!
לא מצא חן בעיניו כתב ההגנה החד-משמעי שהעניק לך ולדר. לא ברור מדוע. או כי אתה ימני מדי, או כי אינך חובש כיפה. מי יודע. לקורא מ’יתד’ הפתרונים.
ואגב, גם השבוע יצא ולדר בעדך.
“אני יודע שיש כאלה שכועסים עליי כשנראה להם שאני כותב בעד נתניהו. אחד הקוראים אפילו ביטל את המנוי ל’יתד נאמן’ בגלל המאמר שלי בשבוע שעבר. אני יכול להבין את זה ואפילו להסביר את הכעס: עיתון כמו ‘יתד נאמן’ אינו מאדיר אף אחד, כולל אנשי ציבור חרדיים, למעט גדולי הדור.
“נתניהו, בעצם היותו חילוני, לא יכול להיות דמות להערכה/הערצה/חיקוי. זאת ועוד, מלבד היותו חילוני, כמו כל ראשי הממשלות לפניו, נתניהו הוא בבחינת (למה כתבתם ‘מבחינת’ – אין עורך השבוע?) ‘הרע במיעוטו’ עבור החרדים. הוא לא מספיק הגן עלינו (במקור, כתוב ‘אלינו’, אופס), וגם חבר בזמנו ליאיר לפיד גדול שונאינו. ובתנאים אחרים יתכן שהייתי נאלץ לתקוף אותו כאן”.
ובכל זאת, אל תתבלבלו, הוא ממשיך להגן עליו, גם השבוע…
4.
ומה קורה ב’משפחה’, שאלתם?
שם בחרו בכותרת “מצפה לנס”, כשיוסי אליטוב בוחר ב”ריח הטחב”.
בטורו הוא מתאר שבתחילה הסכים ארי הרו “להקריב את מצבו המשפטי למען נתניהו”, אבל אז “נתניהו נעלם, פשוט התאדה כלא היה. לא צלצל, לא התעניין, לא בירר מאיפה הרו מתפרנס לאחר שהמשטרה הקפיאה את חשבונות הבנק שלו והותירה אותו ללא מאה שקל”.
התוצאה: הרו הפך לעד מדינה.
“הסיפור חזר על עצמו… עם מומו פילבר… הוא הסכים לשכב על מסילת הרכבת למען נתניהו… אבל אף אחד לא הכין אותו לרגע שבו יהפוך לאוויר מבחינת בני הזוג… מומו עשה את שלו, עכשיו מומו מוזמן לאכול את הלקרדה ולהתבוסס בצרותיו, שרק לא יפריע לקיסר ולקיסרית להמשיך להושיע את עם ישראל”. בליל רביעי, הניח גם הוא “את הסכין על השולחן”.
המשמעות, לדעת אליטוב, היא ש”נתניהו עלול לבלות כמה שנים מאחורי סורג ובריח”. “השאלה כעת היא לא שאלה של ‘אם’ אלא שאלה של ‘מתי’…הקץ נראה קרוב מתמיד”…
האמנם? ימים יגידו. גזרו ושמרו…
5.
אבל בעמודים הסמוכים, מצאתי ‘מגן’ אחד, שמעון ברייטקופף ב’המזנון’, תחת הכותרת: “אל תבכו להולך”.
הוא מספר כיצד בבתי הכנסת החרדיים עוטפים את נתניהו בחום ובאהבה. “ביום רביעי בבוקר קיבל את פני חבורת יהודים ממוצא אנגלו-סכסי בפנים נפולות. ‘בושה וחרפה’, הם סיננו שוב ושוב בר’ מתגלגלת. ‘בושה וחרפה'”. לדעתם, “נתניהו עובר רדיפה מתמשכת, אינטנסיבית, חסרת מעצורים, במקום שיזכה לתהילת עולם המגיעה לו על פועלו למען עם ישראל”.
“‘חבל’, הפטיר אחד היהודים באנחה קורעת לב. ‘חבל שאין היום קריאת התורה. הניינו עושים ‘מי שבירך’ לבנימין בן ר’ בן ציון’. והעם כולו החרה-החזיק אחריו: ‘חבל-חבל, לו רק היה אפשר לעשות ‘מי שבירך'”…
אז אולי היה צריך נתניהו לבחור ביועצים חרדים (יש רק אחת) במקום בחובשי כיפה סרוגה?
6.
ב’בקהילה’ הכותרת בשער היא “נאחז בסבך”. הפרשן יעקב ריבלין בחר ב”אין דרך חזרה” לטורו.
גם הוא בחר להצליף בנתניהו. “עדותו של פילבר, מבינים גם אלה שלא רצו להבין קודם, היא המסמר האחרון בארון המתים הפוליטי של ראש הממשלה. פילבר הוא הרבה יותר מהשולה זקן של ראש ממשלה. זקן היתה מזכירה בכירה שידעה הרבה אבל עדיין מזכירה. פילבר היה הזרוע הביצועית של נתניהו במשך עשרות שנים… אם העדות שלו לא תצטמצם רק לתיק 4000, אלא תגלוש גם לפרשיות אלף ואלפיים, נתניהו עלול להגיע לכלא לתקופה ארוכה. אם יצטמצם בתיק בזק בלבד, הוא יגמור רק כמו אולמרט.
“העדות של פילבר מרסקת סופית את תיאוריית הלא יהיה כלום (אחרי שלא היה כלום כבר חוסל בהמלצות המשטרה). התיק כשלעצמו מספק טונות של חומרים להגשת כתב אישום, ויחד עם התיקים הקודמים יש מסה מצטברת שאי אפשר לחמוק ממנה. אין שמץ של סיכוי שמנדלבליט יסגור שלושה תיקים שבשניים מתוכם יש עדי מדינה, בלא כלום. דומה שגם נתניהו יודע שהוא הגיע לסוף דרכו, והשאלה העומדת לפניו היא רק כיצד לעשות זאת במינימום של נזקים”.
אז גזרו ושמרו. אם נתניהו ייצא מזה, גם מאלף, גם מאלפיים וגם מ-4000, שלפו בזריזות.
7.
איפה הבעיה של ריבלין?
שדפדוף של עמוד אחד, ואתה מגיע לטור של יצחק פלדמן. הנה כמה מפניניו שלו:
“למי שכבר הספיק לשכוח, בעבר הצהירה המשטרה על עד מדינה אחר, ארי הרו, שאם היינו שופטים את עתידה של הממשלה על פי אותן הצהרות, הרי שנתניהו כבר היה מאחורי סורג ובריח יחד עם אלפי בחורי ישיבות שהיו נשלחים לשם בהוראתו של מחליפו יאיר לפיד.
“בפועל, הרו נעלם מהמפה, בכל אופן עדותו המובטחת. נשארנו עם כלום ביד. כך גם היה עם הסיפורים שסיפרו לנו על מיקי גנור. האם יתכן שעדותו של פילבר עומדת להיות סיבוב חוזר? מפחיד לחשוב מה יחוש האזרח הפשוט, גם זה שלא מתעניין בפוליטיקה, כלפי משטרה שממציאה עדי מפתח, מצהירה הצהרות, קוברת ראשי ממשלה, ונעלמת כמו בשריקת גלי הרוח”.
מה יחוש האזרח הפשוט? בדיוק את מה שחש הקורא הפשוט, כלפי עיתונאים שקוברים ראשי ממשלה, ונעלמים כמו בשריקת גלי הרוח לטובת טורים חדשים של שריקת גלי הרוח…
8.
לי, באופן אישי, נגעה ללב יותר מכל התמונות שמצאתי בין דפי העיתונות השבוע, התמונה הבאה:
באדיבות המצלם
מרן ראש הישיבה, הגראי”ל שטינמן זצ”ל, מלטף ברוך את לחיו של ילד קטן, שהגיע אליו מחופש עם משלוח מנות.
חודשיים וחצי אחרי פטירתו מגיש מוסף שבת קודש של יתד נאמן כתבה מרגשת (מאת הרב א’ חפץ) על “סעודת פורים במחיצת מרן ראש הישיבה זצוק”ל עם משפחת בתו ובראשות חתנו הגאון רבי זאב ברלין שליט”א”.
בשיחה משתתפים “נכדי מרן זצוק”ל למשפחת הגאון רבי זאב שליט”א” וכן “הרה”ג ר’ איסר שוב והרה”ג ר’ יעקב שוב, מוותיקי התלמידים בישיבת גאון יעקב” והם מגישים “הצצה חטופה וחודרת על האווירה ועל אוויר הפסגות בבית מרון ביום הפורים”.
“הסעודה הייתה מיוחדת באריכותא, שלא כמו סעודת שבת רגילה. אכן גם שתה יין יותר מהרגלו, כמדומה יותר מכוס יין. המשתתפים שרו, והוא אמר דברי תורה וחקירות תלמודיות… והיו שרים ושמחים בצוותא, קהל גדול מבני המשפחה המורחבת. הסעודה הייתה מאד רגועה ואכלו במנוחת הנפש ובכובד ראש, ונמשכה כמעט ג’ שעות. היה ממש מפחיד להתבונן כיצד עוקב אחר הנכדים ובני המשפחה והמקורבים לראות כיצד כל אחד מהם שר והאם נמצא עדיין בצלילות וברצינות”.
צובט בלב. מרתק. הרגעים הללו שבהם אתה מבין למה יש אנשים שמקפידים שאצלם בבית, ייכנס ‘רק יתד’.
9.
אפרופו סיקור מקומי – אהבתי את הניתוח של חיים פרידלנדר בבקהילה על העיר צפת.
“העיר צפת גועשת בחודשים האחרונים סביב מערכת הבחירות. אמנם בפועל הכריזו עד כה שני מועמדים בלבד על התמודדותם לראשות העיר (למה לא פורטו שמותיהם? ש.ר.), אך מאחורי הקלעים מתנהל קרב בין היח”צנים של פוליטיקאים הרואים את עצמם יושבים יום אחרי הבחירות בלשכת ראש העיר. אולם למרות הכתבות האוהדות, אותם מועמדים (מי? ש.ר.) חוששים להצהיר בקולם הם – ‘אני מתמודד לראשות העיר'”.
חוץ מראש העיר המכהן, אילן שוחט, “שכן מיהר להכריז… שירוץ לקדנציה שלישית”. לצידו, הכריז גם “חבר המועצה ישי מימון על התמודדותו לכסא ראש העיר”.
וכן, הוא בטוח שהציבור החרדי יתמוך בו. “הם זוכרים את מה שנתתי להם כשכיהנתי כראש עיר…”
ויש גם “מועמד נוסף שטרם הכריז רשמית, אך מתחייב ל’בקהילה’ כי ירוץ לראשות העיר”, שלמה חדד (ראיון עמו נערך לפני מספר חודשים ב’חרדים 10′ ש.ר.).
‘בין השורות’ חיפש בנרות את אלעזר לזר, ולא מצא. תהינו למה.
‘חרדים 10’ סיקר בהרחבה את האיש, והעיר כבר אז שבמצב בו הציבור החרדי מתפלג בין תמיכה למועמדים רבים, אין כל סיכוי למועמד חרדי לזכות בתפקיד הנחשק.
10.
כמה וכמה פעמים שפשפתי את עיני בפליאה. היתכן? שער ‘יום ליום’ עם “פרשת השבוע” מפי ח”כ אמיר אוחנה. אפעס… טוב, עזבו.
ברכות לעיתון, שלמרות השביתה עליה הכריזו חלק מהעובדים, צמח בחלק החדשות שלו ל-32 עמודים.
ברכות למגזין הנשי החדש ‘מרגלית’, אותו פספסתי בשבוע שעבר – גם הוא 32 עמודים.
אבל חכו ל’וואו’ הגדול אותו מצאתי בטורו של יוחאי דנינו: “עד שאתם מדברים על תיק 4000 הרשו לי לחשוף בפניכם את תיק 40,000… היה זה בעת עבודתי באחת ממערכות התקשורת הגדולות במגזר החרדי… תקופה קצרה לאחר עבודתי, גורמים פוליטיים או כאלו שהם לשעברים ביקשו את ראשי. אל תזלזלו בדרישה הם הרי שמים הון עתק בפרסום…
“מפה לשם, אחרי דין ודברים, בלי פיצויים ובלי כל תשלום הוגן, נזרקתי ממקום עבודתי בגלל פוליטיקאי חרדי כזה או אחר. מאז עברו הרבה מים בנהר וזכיתי לשמש בתפקיד החשוב בעיתונו של מרן רבנו הגדול זכר צדיק וקדוש לברכה. למרות מה שעברתי ושראיתי… לא התכוננתי לקבלת הפנים שחוויתי כאן. התקפות אישיות, לכלוכים, פוליטיקאים שמזמן לא באמת יכולים לשנות משהו בעיתון, המשיכו לדרוש את פיטורי כאילו הם בעלי השליטה…
“כעת הם עושים זאת על המערכת בה אני עובד.. באמצעות מאבקים מלוכלכים, חתירות מתחת להנהלה בדרכים כשרות או שלא, בקיצור כל מה שלא תעלו על דעתכם הופך לחלק מהמשחק. והכל בגלל? כן בגלל זה שביקשנו לתת סיקור הוגן. סיקור הוגן לבעיות באשר הן, סיקור הוגן למכאובים באשר הם, סיקור הוגן כמו שבדיוק צריך להיות בתקשורת, והם הרי לא רגילים שיש מי שעושה סיקור הוגן ולא מקבל תכתיבים”.
לא יודעת אם הדברים הם פרי דמיון או מציאות בשטח, אבל אומץ גדול יש לו, לבחור, שגם יודע לכתוב טוב.
11.
זוכרים את הכתבה שהרתיחה בשבוע שעבר את ‘בין השורות’? היה זה בקהילה עם הכותרת הבומבסטית “בארות יצחק פינת אירופה”.
“יעקב מן כתבנו לענייני צרכנות”, הגיש שלישיית עמודי פרסום, ללא כל סימן שמדובר בפרסום, כאשר בעמוד הבא, הגיש אותו יעקב מן, כתבנו לענייני צרכנות, כתבה על…”הלינץ’.
אז כתבנו לענייני צרכנות הוא גם כתבנו לענייני ערבים – תהינו בשבוע שעבר.
השבוע מצאתי את אותה ‘בדיחה’ גם בהמודיע. תחת הכותרת “יש חוויה בכל קניה” תיאר ישראל הרשקוביץ את חווית הקניה ב’יש’. שני עמודים בלבד, אבל בלי שום רמז, לא בכותרת ולא במשנה, שמדובר בכתבה פרסומית.
וגם בקהילה שב על הבדיחה – זה שבוע שני ברציפות. אותה כותרת כמו בהמודיע, אפילו אותן המילים. רק שם אחר של כותב: יוסף פוטאש. אז ברכות ליוסף פוטאש ולישראל הרשקוביץ, שחלמו בלילה את אותן מילים ואותה כותרת…
לא, אף אחד לא דילג על משפחה. שם חתום על הכתבה שלום גרוס… אלא שמשפחה מיקם את היח”צ ב’ממונות’, מחסן קבוע של כתבות יח”צ, ולא סתם כך בכפולת עמודים.
ותודה ליתד נאמן שחסך מאיתנו.