מי שנכנס השבוע לפגישה מיהר לברר בסופה: נו, יש פרשה חדשה? עוד כמה ימים פורים, והחדשות נשמעות כמו מגילת אסתר.
ים של תככים בצמרת, מסיכות אצל בכירי השלטון והמון סימני שאלה. קרנבל של אינטרסים, יועצים שבוחשים, והעיר שושן נבוכה. בסיומה של מגילת אסתר כל הסבך נפתר, וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. בתיקי נתניהו ממש לא בטוח שכך יהיה.
נוכח הדיווחים ברדיו, גם הילדים שלנו שאלו לא מעט שאלות השבוע מהמושב האחורי ברכב, וחשבתי לעצמי מה כדאי להגיד להם.
אולי בעצם חשבתי גם מה להגיד לעצמי.
1.
תהיו שטינקרים. איכשהו, מכל ההתבטאויות החריפות ואפילו ההזויות של הימים האחרונים, המשפט הזה של ח”כ דודי אמסלם לא עוזב אותי. הוא באמת עלה לדוכן המליאה בכנסת אחרי שהתברר שלפיד הוא אחד העדים בפרשות נתניהו, ואמר: “על זה חז”ל אמרו: ‘ולמלשינים אל תהי תקווה’. אני כשהייתי ילד לימדו אותי דבר ראשון: דודי – לא מלשינים. לא מלשינים. אף אחד לא ירצה לשבת איתך לעולם. לפיד, אתה מלשן עלוב, אתה באמת שטינקר קטן”.
אמסלם אמנם אמר אחר כך שההתבטאות לא הייתה מוצלחת, אבל זה לא מספיק. ילדים, תהיו שטינקרים! אם מישהו עושה משהו שהוא לדעתכם לא בסדר, לכו לספר. אם לא מאמינים לכם, תמשיכו לספר עד שמישהו יאמין. וכמובן, אם המשטרה קוראת לכם, בואו להעיד וספרו את האמת.
2.
הכוח משחית. נהוג תמיד להגיד “דברים שרואים מכאן לא רואים משם” בהקשר של שינוי עמדות אידיאולוגיות, אבל כנראה זה נכון גם ביחס לכוח ושליטה. יש משהו באוויר הפסגות, במשרה הרמה, שגם משנה ומטשטש את הגבולות. כנראה שככל שהתפקיד בכיר יותר, גם הסכנה למעוד גדולה יותר.
נתניהו אכן זכה לסיקור תקשורתי לא הוגן. הדרך להתמודד הייתה לבצע רפורמות אמיתיות בשוק התקשורת, כדי לפתוח ולהעשיר ולגוון אותו. לא להסתבך בחיפוש אחר סיקור חיובי.
3.
חזקת החפות. ומצד שני, נתניהו לא נאשם אלא חשוד. לא כל כך נעים לראות את השמחה לאיד, את ההכרזות “הוא גמר” או “המשחק נגמר” (זה לא משחק, אלה החיים שלנו).
לא נעים גם לראות קרב בין הרשויות השונות – כאילו יש פה איזו מלחמה אישית ואלשיך מנצח את ביבי. אז נזכיר: נתניהו חף מפשע, גם בסוף השבוע הזה, גם אם יש מי שכבר ממש נהנה לדמיין אותו בתא כלא וממש לא יכול לחכות.
4.
הזמנים משתנים. ימניים יקרים, אי אפשר להמשיך לטעון לצביעות ולהעלות מהאוב סיפורים על סוניה פרס ולאה רבין. נכון, בהחלט ייתכן שהיו פעם דברים חמורים מאוד, חמורים יותר. אולי גם אצל ראשי ממשלה קודמים הייתה התנהלות אישית מביכה וקרבה לא בריאה לעשירים.
אבל זהו עידן אחר, עידן השקיפות. כמו שבתחומים רבים הרף המצופה עולה לגובה – כך גם כאן. תנו לפולה בן גוריון לנוח על משכבה בשלום.
5.
צדק צדק תרדוף. השאלות כלפי מערכת אכיפת החוק קשות: האם נתניהו שכר חוקרים שיעקבו אחרי חוקריו, ואם לא, למה אלשיך רמז על כך? מה פשר היחס המיוחד לרוני ריטמן בתיק ההטרדה? למה השופטות הבכירות גרסטל וחיות לא חשבו להתלונן במשך שנתיים, או שאולי הוא בעצם לא חמור כמו הכותרות השבוע? למה משפילים פומבית את העצורים מול התקשורת, ולמה ההדלפות מתוך התיקים רבות כל כך?
בתורה כתוב “צדק צדק תרדוף”, וחכמינו מסבירים למה נכתב פעמיים צדק: גם את הצדק צריך לרדוף בצדק. אי אפשר להגיד שהמטרה (הרשעת נתניהו) מצדיקה את כל האמצעים.
ביום שאחרי, ואולי כבר עכשיו, מערכת אכיפת החוק תצטרך גם היא לספק תשובות לציבור.
6.
יש חיים אחרי הביבי. כל חיינו הציבוריים בשנים האחרונות נבחנים דרך פריזמה צרה אחת: האם זה בעד ביבי או נגד ביבי.
זה נראה כרגע מוזר, כי התרגלנו, אבל צריך להפנים: היו פה חיים לפני עידן נתניהו בשלטון, ויהיו בעזרת השם גם אחריו. בקיום שלטון נתניהו לא תלויים קיומם של העם היהודי ושל מדינת ישראל.
השבת הקרובה מכונה “שבת זכור”. קוראים בה את הפסוקים “זכור את אשר עשה לך עמלק”, על המאבק הנצחי שלנו בתמצית הרוע בעולם, ומקבלים קצת פרופורציות על עברנו, עתידנו ותפקידנו. הסיפור שלנו ארוך אפילו יותר מארבע הקדנציות שלו.
7.
אנחנו העיקר. הרב איתמר חייקין, ראש מכינת “רוח השדה”, חשב השבוע מה לומר לחניכים שלו. הכותרת שבחר למה שכתב היא “לעמוד על משמר עצמנו”: “אוי לו לדור שמאבד אמון במערכות השלטון, ושחוקי הסולידריות והיחד שלו הולכים ונפרמים.
דווקא לכן אנחנו צריכים לשמור על שפיות בימים טרופים אלה. לשמור על השקט הפנימי המאפשר לבחור היטב ובקפידה למה לתת להיכנס לתודעה ומה טוב לו שיישאר בחוץ, מה נכון שיפעיל אותי ומה להפעיל כלפיו ביקורתיות בריאה. לעמוד על משמר יושר הדרך והאמון בבני אדם. זה לא כולם. המדינה לא מושחתת כי היא גם אנחנו, אני ואתה ואת. נמשיך ביחד”.
• הטור מתפרסם ב’ידיעות אחרונות’