הגר”ש אויערבך זצ”ל נולד בי’ בתשרי תרצ”ב – לפני 87 שנים לאביו פוסק הדור הגרש”ז אויערבך זצ”ל. הסנדק בבריתו היה הראי”ה קוק זצ”ל.
את לימודיו עשה בישיבת עץ חיים ואצל אביו, וכבר בצעירותו שימש כראש ישיבת ‘שם עולם’ של אמשינוב.
בהמשך מונה בידי הגאון הרב מרדכי אליפנט לר”מ בישיבת איתרי, שם לימד עד שנת תשל”ז. לאחר מכן לימד תקופה קצרה בישיבת קול תורה במטרה להקים “קיבוץ” בישיבה שלה. כמו כן עמד בראש “כולל שם” של משפחת מוסאיוף בשכונת הבוכרים והיה נשיא ישיבת המקובלים ‘שער השמים’ תפקיד אותו מילא קודם לכן אביו הגרש”ז זצ”ל.
בשנת תשמ”ב הקים הגר”ש את ישיבת מעלות התורה בשכונת שערי חסד בירושלים שהתאפיינה בבחורים בגיל בוגר יותר – שכבה המכונה ‘קיבוץ’ בעולם הישיבות.
הגר”ש היה מקורב מאד לגרא”מ שך זצ”ל ולהגרי”ש אלישיב זצ”ל ובשנת תשס”ג צורף למועצת גדולי התורה ובהמשך כחבר נשיאות וועד הישיבות.
לפני כשש שנים, לאחר פטירתו של הגרי”ש אלישיב הנהיג הגר”ש את ‘הפלג הירושלמי’ שניהלו מאבק כנגד גיוס בני הישיבות ובנות הסמינרים.
רעייתו היתה הרבנית הצדקנית מרת רחל בת הרב פנחס אליעזר פקשר. היא נפטרה בשנת תש”ן ולבני הזוג לא היה זרע של קיימא.
הגר”ש נודע בלמדנות המופלגת, בצדקותו המופלאה וביראת השמים בה ניחן ותלמידיו סיפרו במשך שנים על הנהגתו ועל גדלותו. התמדתו היתה לשם דבר ומפורסם כי לילות רבים מספור ישן בבית המדרש.
סיפור אחד מיני רבים סיפר אחד מתלמידיו ל’חרדים 10′ כי כאשר הגיע באחד השנים, בערב חג הפסח, תלמיד חכם ששימש כחזן בימים הנוראים בישיבת מעלות התורה הבחין כי הגר”ש רועד בגופו. לשאלתו ענה הגר”ש כי נזכר ביום הדין ומכאן התגובה האינסטינקטיבית.
וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה’.
[בסיוע ויקיפדיה].