נתניהו נוהג לספר תמיד איך הוא יושב עם בנו אבנר מדי שבת, לקריאה משותפת של פרשת השבוע. בשבוע שעבר הם קראו את פרשת “משפטים”, והשבוע את פרשת “תרומה”.
לא מעט בדיחות רצו השבוע על שני השמות האלה.
אז מה למדנו השבוע, בין משפטיו של נתניהו לבין תרומותיו?
1.
זה קצת עצוב שאת כל התגובות השבוע יכולנו לכתוב מראש. את הקריאות משמאל להתפטרות כבר עכשיו, ואת ציפוף השורות וההגנה האוטומטית על נתניהו בליכוד (טוב, את השפה הציורית של דודי אמסלם לא יכולנו לנבא). אני לא מכירה אף אדם ששינה את דעותיו מאז שפורסמו ההמלצות. מי שאהב את נתניהו ותמך בו לפני כן, חושב שהמשטרה הגזימה בהדלפות, בהתנהלות, בלהיטות, והוא כנראה צודק.
מי שסלד מנתניהו ורצה להחליפו, חושב שהחשדות חמורים ושאי אפשר לקבל התנהלות כזו של ראש ממשלה, וגם הוא כנראה צודק.
תבדקו סביבכם האם שמעתם על תומך ביבי שנדהם השבוע וקרא פתאום לפיטוריו, או על שונא ותיק שלו שטען השבוע לכשל משטרתי מהדהד. כולנו מגיבים מהפוזיציה.
2.
זה נכון גם בנוגע העתיד. אם מנדלבליט יחליט על כתב אישום הוא כבר יודע מראש שיהפוך אצל חלקים בתקשורת ובציבור למשפטן אמיץ ללא חת, וכמובן למועמד מתבקש לבית המשפט העליון. מנגד הוא יודע שאם יסגור את התיקים יוצג כמשת”פ עלוב, חסר עמוד שדרה, וההפגנות יכולות להגיע גם אל מול גן הילדים של ילדיו. הוא צריך כמעט כוחות-על כדי לשבת עם העובדות היבשות, ורק איתן, ולהכריע.
3.
דווקא לפיד עלול לצאת המפסיד הגדול ממה שקורה כאן, ולא נתניהו. יו”ר יש עתיד הרי כל כך מחושב תמיד, כל כך שקול ומדוד. על כל אמירה קצת שמאלנית הוא מיד מאזן באמירה קצת ימנית, על כל פוסט אנטי-חרדי הוא תמיד יכפר באיזה ביקור בכותל. הכול מתוכנן ומנוהל, כדי להגיע צעד אחר צעד למשרד ראש הממשלה.
ופתאום – בום.
העדות הזאת. אל תהיו בטוחים שהוא רצה בה, שהוא שמח להגיע למשטרה. לא בטוח שהמעורבות המוזרה הזו בפרשה טובה לו, בטח לא אם יפתחו פתאום את קשריו שלו עם מילצ’ן, מוזס ועוד.
4.
במהלך השבוע שמעתי הסברים שזה חוקי שיו”ר מפלגת אופוזיציה יעיד נגד ראש הממשלה המכהן. אין חוק נגד מצב כזה, אמרו הפרשנים. נכון, אולי כי זה מצב כל כך לא הגיוני שלא חשבו לחוקק חוק כזה. גם כאן צריך כוחות-על, כי לא נראה שיש אדם שיכול להעיד עדות אמיתית והוגנת בניגוד עניינים שכזה.
התסבוכת מייד-אין-יזראל הזאת מעלה שוב את שאלת “החוק הצרפתי”, שמקנה חסינות מפני חקירות כאלה לראש ממשלה מכהן.
5.
הסקרים השבוע האירו פנים לנתניהו, יחסית, אבל המפלגות שהופיעו במורד עקומות המנדטים צריכות להטריד אותנו יותר. הסקר של חברת החדשות סיפר על החלוקה הבאה: כולנו עם 9 מנדטים, מרצ 7, יהדות התורה 7, ישראל ביתנו 6, ש”ס 5. יש פה קבוצה גדולה של מתנדנדים, ומי שמרגיש שהוא נלחם על חייו מחפש כותרות, שערוריות, אקשן, הקצנה.
במצב שבו גם דרעי וגם ליברמן מרגישים מצוקת מנדטים – כולנו מפסידים.
6.
מעצבן גם ששוב ניקלע כולנו לסינדרום ביבי. הכול ינוע סביבו, בעדו או נגדו, בעוד סוגיות חשובות מאוד יזוזו הצידה. אינספור נושאים קריטיים יותר לגורלנו שוב לא יעלו לכותרות הראשיות. אולי זה גם קצת נוח לנתניהו ולמשטרה – הוא יילחם רק על הסיגרים והפינוקים ולא ייבחן על תפקודו בשלל תחומים אזרחיים.
גם המשטרה תיבחן רק בתחום הזה, בעוד רוב האזרחים מתעניינים באכיפת חוק בסיסית ובמשילות ובנוכחות המשטרה בשטח, ברחובות, יותר מאשר בתיק 1000 או 2000. הנה דוגמה: הנהג שדרס השבוע שני חיילים של גולני עלה על הכביש עם עבר של 115 (!) הרשעות תעבורה קודמות. טיפול יעיל בפצצות מתקתקות כאלה זוכה לפחות יחסי ציבור.
7.
הרב נתנאל אלישיב, מחנך במכינה הקדם צבאית בעלי, כתב לתלמידיו מכתב אחרי בחירת טראמפ. הוא חש אופוריה במגזר הדתי, והרגיש שעם כל הכבוד, צריך לשים לב גם לסכנה החינוכית: טראמפ הוא ניצחון של תרבות הריאליטי והשטחיות, כתב. הסגנון שלו, כלפי נשים ובכלל, בוטה ושלילי. הוא חיובי כלפינו, אבל הוא לא מופת למנהיגות ערכית.
השבוע – מול קולות שזלזלו לחלוטין בהמלצות המשטרה – כתב אלישיב שוב: “אני יכול להבין את מי שסובר שראש הממשלה לא חייב להתפטר כעת, אבל אני לא יכול לקבל את מי שמוכן לטשטש בשם דעה זו את הנורמות שלנו ולטעון שהכול בסדר ושלא היה כאן כלום. לא די להימנע מלקיחת שוחד, אלא יש להתרחק מסוג יחסים כאלה עם כסף וממון בתכלית הריחוק”.
8.
ואחרי הכול, הלוואי שהוא זכאי. נשמע מוזר, אבל זו אמורה להיות אמירה שמוסכמת על כולם. מי שמתנגד לו יכול לנסות להחליף אותו בקלפי, אבל לא לייחל ולהתפלל ולקוות שהוא מושחת.
אז הלוואי שההמלצות לא נכונות, ושהוא לא לקח שוחד ולא הפר אמונים.
• הטור מתפרסם ב’ידיעות אחרונות’