שובו אחים שובו, ונחזור להתקוטט

אַחֵינוּ –

כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל,

הַנְּתוּנִים בַּצָרָה וּבַשִׁבְיָה.

אֲנִי חַיָּב בְּאֹפֶן אִישִׁי –

לְהִתְנַצֵּל,

שֶׁעוֹד לֹא כָּתַבְתִּי שִׁיר, אַף לֹא שׁוּרָה.

וְלֹא שֶׁלֹּא רָצִיתִי –

לִכְתֹּב אֶת הַכְּאֵב,

לְהִתפָּעֵם מִגְּבוּרָתָם שֶׁל אָבוֹת וְאִמָּהוֹת.

וְלֹא שֶׁלֹּא חָפַצְתִּי –

לִשְׁפֹּךְ קְצָת אֶת הַלֵּב,

לְהִתפַעֵל מֵהָאַחְדוּת – לְהִתְנַגֵּב עַל הַדְּמָעוֹת.

אֲבָל אַחֵר הַמְּחִילָּה –

לֹא אוּכֵל עוֹד לַחַשׁוֹת,

כְּשֶׁמִמּוּל גַּלִּים שׁוצפִים שֶׁל אַהַבַת חִנָּם.

עוֹלִים בִּי פֶּתַע –

זִיכְרוֹנוֹת,

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים וְהָאַחִים רָבוּ בֵּינָם.

רְאֵה נָא בְּנִי –

הַסכֵּת וְשְׁמַע,

אִמִּי רָכְנָה אָז וְאָמְרָה לִי.

כְּשֶׁאַחִים רָבִים –

אוֹ מַרְבִּיצִים קְצָת, אָז מָה?

זֶה הַדָּבָר הֲכִי נוֹרמָאלִי!

אַךְ דַּווְקָא –

כְּשֶׁשֶּׁקֶט מִשְׂתָּרֵר לוֹ,

וְאֵין מַכּוֹת וּמְרִיבָה.

וַדָּאי קָרָה –

אֵיזֶה אָסוֹן,

צָרִיךְ לִבְדֹּק הֵיטֵב אֶת הַסִּבָּה.

אָז יַאלָלָה יְלָדִים-

תַּחזְרוּ הַבַּיְתָה, יַאלָלָה!

וּתְנוּ לָנוּ בְּבַקָּשָׁה כְּבָר, לְהַמְשִׁיךְ לָרִיב.

הַשְׁתָּא.

בַּעַגָלָא.

וּבִזְּמַן קָרִיב.