“אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה”
אורי: “יענקי, יענקי”.
זילברמן: “אורי, זה אתה שמה למעלה בשמים?”
אורי: “כן יענקי, אני בשמים, יענקי. על הכול סלחו לי יענקי, על הכל מחלו לי, על דבר אחד לא רוצים לסלוח. על דיבורים בתפילה. לא רוצים לשמוע שום מחילה”.
“אל תפחיד אותנו אורי ככה, בוא, בוא תרד, אורי”.
אורי: “רציני יענקי?”
“למה אתה מפחיד ככה אורי?”
אורי: “שמע, אני לא מתכוון להפחיד, אבל לפי הספרים זה באמת מפחיד לדבר בתפילה. תן לנו טיפים איך למצוא ערוץ ישיר לבורא עולם”.
“כבודו גדול מנשוא, כתוב, אבל תדע לך שתפילה היא ראשי תיבות: תרופת פלא ליהודי המאמין. וכדי שזה יהיה תרופת פלא, יהודי צריך להיכנס לתפילה ופשוט לא לדבר. כי אם אנחנו פה נדבר, אז איפה נבקש עבור הורינו, עבור עם ישראל, עבור המשפחות שלנו? איפה נבקש את כל מה שאנחנו מבקשים אם אנחנו נדבר פה?
אורי: “האס אם אסים, הניידים, לאנשים קשה להתרכז”.
“אורי, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כתוב. לא בתוכו. כל אחד יכול לעשות מקדש להקב”ה. יש הרבה נוסחאות לתפילה, יש הרבה סוגי תפילה, אבל כשאדם נכנס לבית הכנסת ואומר: ריבונו של עולם, אני מקבל על עצמי לא לדבר, למענך, למען מלך מלכי המלכים, שנותן לי הכול, למען שמו באהבה, אתה מבין? בלי הפחדות, הוא עושה את זה מאהבה, למען הקב”ה, ללא ספק שהוא יזכה מיד לישועות בהכול”.
אורי: “טוב, אני עולה למעלה…”
“לא, לא צריך הפחדות, בוא תתפלל איתנו בשמחה, בוא תשלים לנו מנין”.