עדיאל בוארון מתגורר בשכונת האורנים הממוקמת בין מעלות לכפר ורדים. אביו, הרב אמנון בוארון, הוא יו”ר המועצה הדתית במעלות ונציג ש”ס בעיר.
“הייתי בתפילה בכפר ורדים”, הוא מספר, “באמצע התפילה התחילה האזעקה, התחילו צרחות של נשים, גברים פחות נבהלו. מיד נשכבו כולם על הריצפה. האזעקה הייתה בסביבות 20 שניות, די קצרה, אבל הייתה מחשבה שזה ניסוי צופרים, כי זה יישוב חילוני ומתאים להם לעשות ניסוי צופרים בשבת”.
אחרי כדקה הגיע רכב בטחון ואמר לכולם להתפזר, להזדרז, והוסיף ש”הגזרה חמה”.
“ירדנו מיד למקלט של בית הכנסת, שהינו שם כעשר דקות, בהמשך חזרנו הביתה. בשעות הבאות ועד לצאת השבת הסתובב רכב בטחון כל הזמן, מסוקים חגו מעלינו. אבל ברוך ה’ הכול נגמר”.
• האזעקה תפסה אותך באמצע התפילה. מה היו המחשבות שלך כשאתה מבין שזה לא ניסוי צופרים, אלא רואה רכב בטחון?
“האמת, ישר היינו בטוחים שפרצה מלחמה. גם בגלל שהשבוע היה סיור של הקבינט בצפון, שזה הוסיף לנו מחשבה שהנה פרצה מלחמה. תשאל תושבים בצפון, הרבה פעמים מעבירים אותנו למקלטים, נראה שיש איזושהי כוננות מסוימת. כולם מבינים את זה. גם בבתי הספר של הילדים דיברו בשבוע האחרון שיש התחממות גדולה בצפון. כולם חשבו על כיוון של לבנון, איש לא חשב על סוריה. חשבנו שזה משהו שקשור לחיזבאללה, רק אחר כך הבנו שזה קשור לאיראן ולסוריה”.
• אז ברגעים האלו – פחד? חרדה?
“אני אישית קצת פחות, אבל מכיוון עזרת הנשים היו צרחות, אמרו שאשה אחת בפוסט-טראומה, עד כדי כך. יש כאלו שזה ממש מחזיר אותם לימים השחורים של מלחמת לבנון השניה. אבל בגדול, אצלנו, אנחנו לא נלחצים. בפרט שהמחשבה על כיוון ניסוי צופרים, הורידה קצת את המתח”.
• את השבת איפה העברתם?
“חזרנו לגבעת האורנים בשכונה. אל הבית”.
• שהיתם בממ”ד?
“לא. בבית כרגיל. הילדים כמובן כבר לא יצאו מהבית כל השבת. כלומר, כשזה קרה הילדים שלי היו בגינה, ונוצרה שם היסטריה גדולה. אבל בהמשך, כבר נשארו בבית עד למוצאי שבת, עד ששמענו שהכול בסדר”.
• במוצאי שבת, כשאתם שומעים מה קרה ומבינים מה היה פשרה של האזעקה, מה אתם מרגישים?
“זה מרגיע מאד. זה לא מלחמה, אלא תקרית ספציפית, אז זה מכניס אותך לפרופורציות. כשאתה לא יודע בשבת מה קורה, זה מלחיץ. כלומר, יחסית, יש כעת הרגעה גדולה. יחסית למה שחלף בראש כל השבת”.
הפלת המל”ט האיראני והתקיפה בסוריה
• כשאנחנו מדברים על זירת הצפון, אתה יודע שזה לא משהו שהוא רגוע בתקופה האחרונה, כפי שגם אתה ציינת. אתה יכול לספר קצת על החששות? על התחושות?
“האמת שהגליל המערבי הוא פחות סוער מאשר אזור רמת הגולן ויותר צפונה. אנחנו שומעים על ההתחממות בגזרה, אבל פחות חשים את זה ביום יום. מרגישים את הקטע של המתיחות בלבנון, אבל השכנים ברמת הגולן שומעים יותר את הנפילות. אצלנו זה יותר בגדר דיבורים. לא היה משהו בפועל שאומר לנו תתחילו להיזהר. זה מרוחק”.
• נחזור למה שהיה היום בבוקר, בעת תפילת שחרית. מה אומרים לכל האנשים בבית הכנסת? יש הרי אנשים שמפחדים, מה אומרים להם? לכו הביתה? אולי אומרים להם תישארו, צריך להשלים מנין?
“המחשבה הייתה בהתחלה בכיוון של להתפזר. אבל כשהגיע רכב הבטחון הוא הרגיע את המצב, כך שאנשים נשארו. מעזרת נשים היו הרבה שחזרו הביתה. אצלנו בעזרת גברים הבינו שהמצב בשליטה והמשכנו בתפילה כרגיל. מיד אחרי האזעקה נשכבנו על הרצפה, אבל כשהסתיימה האזעקה חוץ מקצת אנדרלמוסיה המשכנו כרגיל את התפילה”.