את הסיפור הזה, שקרה בחנות ‘עזרה ואחווה’, סניף ברכפלד במודיעין עילית, לא אצליח למחוק מזיכרוני עוד זמן רב. זה היה כל-כך כואב לראות אשה כאובה, העומדת לפני בתור אל הקופה, חסרת אונים.
איכשהו נקלעתי למחזה הלא נעים, דקות ארוכות צפיתי בו, בהמשך התקשיתי שלא להתערב.
האשה, חרדית עטוית שביס החבוש בצניעות לראשה, אחזה בידה שתי קופסאות של הלבשה.
“כבר כמעט סיימתי את הקניה, אבל הבת שלי התקשרה, אמרה שהיא צריכה את זה דחוף”, ניסתה להסביר לקופאית. “כעת את אומרת שזה עולה 29.90 לכל חבילה, אבל תראי, על המדבקה רשום 14.90!”.
מולה ישבה קופאית, עושה רושם של ילדת סמינר חביבה, ומלמלה: “המחיר הקובע, הוא זה שבקופה. לא במדבקה. אלו הן ההוראות שקיבלתי”.
התקשיתי לכעוס עליה, פשוט ריחמתי עליה. היא נראתה נבוכה אל מול הקליינטית, שהתעקשה כי היא צודקת. “לא! החוק קובע שהמחיר הוא זה שרשום על המדבקה שעל המוצר”, הסבירה – ובצדק רב, אגב.
“לא גברת, אצלנו סניף חרדי, מה שקובע הוא מה שרשום אצלי בקופה, לא החוק קובע”, התעקשה הקופאית.
הוויכוח בין השתיים התארך, ואל המקום הוזעקה מנהלת הסניף. “גברת, אנחנו סניף חרדי, יש לנו הוראות ברורות מהרב [משה מרדכי] קארפ”, חרצה המנהלת. “אם זה לא נראה לך, גשי לשאול אותו, אם הוא יגיד לנו לנהוג אחרת – נעשה אחרת”.
נגד טיעון שכזה, מה יכולה לקוחה חרדית לומר?
אני, שהתקשיתי לעכל את מה שעיני ראו, החלטתי לעשות מעשה ולהתערב.
“הגברת צודקת. חוק הגנת הצרכן קובע שהמחיר הנקוב על האריזה הוא המחיר אותו ישלם הצרכן. אם מישהו אצלכם הדביק את המחיר הזה בטעות, תסגרו את הסיפור מולו, הגברת לא צריכה לעבור את מה שהיא עוברת כעת”, אמרתי.
“לא גברת, ככה אמר הרב”, שלפה המנהלת את הטיעון המנצח. “וחוץ מזה, מי ערב לנו שהיא לא החליפה את המחיר? יש לקוחות שעושים את זה. בלי שאף אחד יראה, הם מקלפים מדבקה ממוצר אחר ומחליפים.
“לא שחלילה אנחנו חושדים בה ספציפית, אבל תביני”, הוסיפה מיד ליתר בטחון ורגישות, אם הייתה כאן בכלל רגישות בכל הסאגה שהתרחשה מולי.
מיהרתי לקלף את המדבקה, ושבתי והדבקתי אותה מחדש. “את רואה את ההבדל בין מדבקה אורגינלית, כפי שהייתה, לבין מדבקה שקולפה והוחזרה? ראיתי במו עיני את שתי המדבקות, הן היו אורגינליות”, טענתי.
ליתר בטחון, מיהרתי לשלוף מארנקי את תעודת העיתונאי.
כמו במטה קסם, הטון השתנה. “טוב, נעשה פשרה. היא תשלם על מוצר אחד את המחיר המלא, על השני את המחיר המודבק”, הציעה המנהלת. שתי הקופסאות זהות, נדגיש.
הלקוחה, שמיהרה לביתה ולילדתה, הסכימה לפשרה, לא לפני שביקשה שאצלם את החשבונית ואת המוצרים. לה עצמה היה טלפון ללא מצלמה.
ומה אומר הרב קארפ?
כמעט חודש לקח לי לבדוק את הנושא מול אחד ממקורב של הגרמ”מ קארפ: האם המחיר הרשום בקופה הוא זה שקובע?
התקשיתי להאמין שאכן זו ההוראה שנתן. המקורב התבקש לבדוק.
כצפוי, הרב, מגדולי הרבנים בקרית ספר, לא הכיר טענה כזו, מעולם לא נתן הוראות דומות. “לא היה ולא נברא, מדהים איך מייחסים לו דברים. הוא היה בהלם”, אומר המקורב.
“הוא אמר שהוא לעולם לא פוסק בחושן משפט בלי שהוא שומע את שני הצדדים הוא בכלל לא עסק בזה”, מוסיף המקורב.
פנינו להנהלת ‘עזרה ואחווה’ כדי לקבל תגובה. עד כה היא לא נענתה. לכשיגיבו – נפרסם את תגובתם.
