נתונים מדהימים: מבין שלשת הסופרים המושאלים ביותר בישראל בכלל הספריות העירוניות, נמצאים לא פחות משני סופרים חרדיים.
לזכותם של שני הסופרים הללו רשומים עשרות אלפי [!] השאלות בשנה האחרונה, כשהם מותירים מאחור מאות סופרים שאינם דתיים, ביניהם שמות מיתיים בתחום כמו סמדר שיר, נירה הראל ומאיר שלו.
על פי הנתונים שנמסרו ממשרד התרבות לדרישת חרדים 10, מתברר כי במקום השני בהשאלת ספרים נמצאת סופרת הילדים הפופולרית החרדית – מנוחה פוקס, מיד אחרי הסופרת גלילה רון פדר.
במקום השלישי נמצא הסופר החרדי הפופולרי חיים ולדר.
ברשימה המכובדת של המקומות הראשונים נמצאת סופרת חרדית נוספת, הכותבת תחת שם העט א’ בת מלך.
המספרים הללו מרשימים במיוחד לאור המספרים הגדולים של קוראי וקוראות הספרים במדינת ישראל.
על פי הלמ”ס לא פחות מ-21 אחוזים מהישראלים קוראים ספרים בכל יום, ו-19% קוראים בספר לפחות פעם בשבוע.
נתון מעניין נוסף: 40.1% מבני 65-16 בישראל קוראים ספרים לפחות פעם בשבוע. זהו מספר הגבוה מהממוצע במדינות ה-OECD שם עומד הממוצע על 37.2 אחוזים בלבד.
בכלל, בשנים האחרונות, כך הלמ”ס, חלה צמיחה היסטרית של 148% בהוצאה למשק בית לרכישת ספרים שאינם ספרי לימוד.
במשך עשרים השנים האחרונות, לא הצליחה לחדור לשלישיה המובילה והמכובדת הזו כל אישיות חרדית, מלבד הסופרת מנוחה פוקס – שקטפה את המקום השני מספר פעמים – והעובדה כי כעת נמצאים בה לא פחות משני סופרים חרדים, מוכיחה כי הספרות החרדית האיכותית ורבת הגוונים מתפשטת למעגלים רחבים יותר.
נדמה, כי על רקע פסטיבלי ‘הארי פוטר’ העולמיים, בו נצמדים מיליוני מוגלגים ברחבי העולם לתמונות המציגות נער שנבלע בקירות תחנות רכבת ואשר לוחם באויביו כשהוא מרחף על מטאטא, שמות המוכרים לכל ילד חרדי – כמו מנוחה פוקס וחיים ולדר עשויים לעשות רק טוב לילד החילוני הממוצע.
חיים ולדר עם קהל קוראים. צילום: באדיבות המצלם
מנוחה פוקס, בת 56, היא סופרת מזה 35 שנים. היא הוציאה לאור עד היום כ-400 ספרים למבוגרים, נוער וילדים, רובם תורגמו לאנגלית. ספריה וסרטיה הפופולריים הפכו למוכרים בכל בית חרדי.
חיים ולדר, בן 49, כותב מזה 25 שנים. הוא פרסם כ-50 ספרים, וסדרת הדגל שלו ‘ילדים מספרים על עצמם’ תורגמה לשמונה שפות ונחשבת לנכס צאן ברזל של הספרות החרדית.
• מנוחה פוקס וחיים ולדר, ברכות.
פוקס: אין דבר משמח סופר יותר מכך שקוראים את ספריו. בכל מקרה הייתי ממשיכה וכותבת, כי לא הייתי מסוגלת שלא, כך, לפחות, כתיבתי אינה לשווא. לפעמים אין צורך בסקר כדי להכיר את הלך הרוח של הקוראים שלך, ממכתבי קוראים ומאהדת הקהל יכולתי להוציא ספרים שלמים, בוודאי שיכולתי להוציא תוצאות סקר משלי.
את כל שלבי הדרך עברנו יחד חיים ואני, נקרצנו מאותו חומר, שכותב ללא הפוגה והופך כל מקרה חי לסיפור.
ולדר: זה מאד משמח אותי, בעיני זהו נתון היסטורי. העובדה שבמדינת ישראל סופרים חרדים נמצאים בראשות הרשימה גורמת לשפשוף עיניים.
הסקר חשוב במיוחד, שכן רוב קריאות הספרים מגיעות באמצעות השאלות מספריות אם כי גם ברשתות הספרים הגדולות כמו סטימצקי וצומת ניתן למצוא ספרות חרדית ענפה, לאו דווקא שלי.
מנוחה היא ותיקת הסופרות החרדיות, היא הוציאה ספרים רבים יותר ממני, המוכרים לכל הגילאים. כבוד לי להיות איתה באותה רשימה. אני יותר צעיר וזה מאד מחמיא לי.
לא יושבים על הכורסה
לדעתה של מנוחה פוקס, הקוראים החילונים הכירו מאז ומתמיד את הספרות החרדית: “לפעמים ספר הביא לוויכוחים, ובהגיעי למפגשים עם ילדים קוראי ספרי, יכולתי להיתקל בשאלות: למה לכולם יש כיפה על הראש? או: למה לכל הילדות חצאית? על כל שאלה כזו הייתי עונה בניחותא וכולם היו מבינים”.
פוקס מוזמנת משך שנים ל’שעה עם סופרת’ בספריות עירוניות ובבתי ספר חרדיים, דתיים לאומיים וחילוניים, לילדים ולמבוגרים, לשוחח על ספריה, על הרעיונות לסיפורים, ועל מה שעושה את הספרים שלה כה פופולריים.
הסופרת מנוחה פוקס עם קוראים. צילום:באדיבות המצלם
היא מספרת כי מעולם לא חשה שהורים או ילדים אינם מעוניינים בספרות שלה: “להפך, מאוד מאוד מכבדים ומוקירים, ויש הורים שמעדיפים לרשום את הילדים לכתיבה יוצרת עמי”.
חיים ולדר סבור שזה אינו מקרי שדווקא פוקס והוא הצליחו לכבוש את הספריות החילוניות: “אנחנו שנינו לא יושבים על הכורסה, אלא חורכים את הארץ. יש לי מופע: ‘הלב הוא לא מחסן’ איתו אני הולך מבית ספר לבית ספר, שר עם הילדים, מספר להם ומחייה את הספרים שלי בבתי ספר דתיים-לאומים וגם חילונים שמזמינים אותי הרבה”.
• יש ערך לכך שילדים חילונים קוראים ספרות חרדית?
“התשובה היא בוודאי, הספרים שלנו הם חינוכיים”, אומר ולדר שמדגיש כי אינו מתבייש בכך שהוא מחוייב להשקפה ולעמדה חינוכית חרדית. “במשך שנים מאשימים אותי שספרי הם דידקטיים, ופעם באירוע בו נכח הסופר אפרים סידון, הוא אף הטיח בי זאת בצורה הגלויה ביותר. תשובתי היתה כי אני מתגאה בכך והלוואי שכולם היו נוהגים כך”.
ולדר הזכיר לסידון, את אחד מספריו בו מסופר על איש שנפל לבור וצעק “עזרה”. עובר אורח אחר שנקלע למקום הציץ בבור ובאיש שנפל לתוכו – ואמר לו : אני מבין שנפלת לבור ואתה צריך עזרה, אבל לי לא קוראים עזרה אלא נחמיה: “סיפור לא חינוכי כזה לא עובר אצלנו”.
גם לדעתה של פוקס, יש לספרות החרדית ערך מוסף: “הספרות שלנו היא ספרות מחנכת ומיטיבה. ספרות שמשתדלת להביא דברים יפים, ערכים נאים והסתכלות נאותה. בספרות החילונית הילד יברח מהבית כשההורים ישנים, בספרות שלנו, דבר שלא נרצה שהילד יחקה אותו, נשתדל שלא להביאו לפני הילד במסגרת הספר שהוא קורא”.
הביאו משהו חדש
מידי שנה יוצאים לאור בישראל 6000 כותרים חדשים, מתוכם מחצית חרדים. המספרים המבורכים הללו יכולים אולי להסביר את הגידול העצום של קריאה חילונית בספרות חרדית.
דווקא בציבור הדתי-לאומי אין סופרים רבים, אומר בצער חיים ולדר ונזכר באורי אורבך ז”ל, מה שמוביל לשאלה האם ישנה תנועה הפוכה, נערים ונערות חרדים הקוראים ספרות קלאסית חילונית.
חיים ולדר עם ילדיו של הקדוש הרב רזיאל שבח הי”ד. צילום: באדיבות המצלם
“חילונים כועסים לעיתים שאיננו קוראים את ספריהם”, מודה מנוחה פוקס, “אבל מה לעשות שאנחנו שמרנים? מעדיפים שאם ילד קורא, אז לפחות שיקרא משהו חינוכי שיוציא ממנו התנהגויות חיוביות ולא נצטרך בנוסף גם לחנך אותו ולהסביר לו שכך איננו נוהגים”…
חיים ולדר נזכר שכילד קרא לא מעט ספרות קלאסית שאינה חרדית כ’שביעיה’, ‘החמישיה’ וכו’, אלא שהדבר נבע מחסר גדול בשדה הספרותי -חרדי, חסר שאינו קיים היום. “אני מעודד מאד מכך שהיום יש אצלנו את כל סוגי הספרים. אנחנו יוצרים תרבות משלנו בקשת רחבה מאד. גם כשיש ביקורת על ספרים מסוימים בתוך המסגרת החרדית, זו תופעה מבורכת, שכן סופר שאינו מבוקר צריך לשאול את עצמו איפה הוא טעה”.
כשולדר מדבר על ביקורת, הוא יודע על מה הוא סח.
כמו מנוחה פוקס שיצרה את ערוץ ספרי הילדים והיתה הראשונה שפיתחה סרטי ילדים פופולריים עם דמויות קלאסיות כמו ‘סבא הושע’, ‘לאה ואליהו’, ‘שלום כיתה א”, גם ולדר בספריו זיהה לקונה לא פשוטה בתחום הרגש, הבחינה העצמית כמו גם העלאת נושא המוגנות בכל עוצמתו.
השניים לא היו חפים מביקורות שלא אהבו את הקו החדש שנקטו.
מנוחה פוקס מודעת לכך שהיא הביאה ‘משהו חדש’: “כאשר התחלנו עם ספרות הילדים החרדית, איש לא ידע להדריך אותך על מה ואיך לכתוב. ידענו רק דבר אחד: הספרות החרדית תיבדל מהספרות החילונית. היא תביא אתה בשורה של שינוי, של שוני, של עידוד עשיית הטוב וראיית הטוב ושל דבר הרחוק מרחק רב מזולות, רחוביות, סלנגיות. או במילה אחת: איכות! זו תהיה ספרות איכותית!
“אני זוכרת שאחד הכללים שהנחה אותנו בכתיבה היה: לא לכתוב על שלילה! כלומר, לא לספר בהרחבה על הילד הרע, אלא להשתדל לצאת מהטוב ולהגיע לטוב”.
• חיים אתה מהפכן?
“הבאתי משהו חדש נכון, אבל אני לא רואה עצמי כמהפכן אלא כמישהו שמנסה לתת שירות. מאחר שקיבלתי את הסכמות גדולי הרבנים, זה אומר כנראה שבתוך תוכי רציתי לשרת את הציבור ואת ההשקפה של הציבור ולא לצאת נגדה, אני מגיע מתוך אהבה גדולה לציבור. אז אני מחדש אבל לא מהפכן”.
