לאחר כארבע שנים של עבודות ארכיאולוגיה, שימור ופיתוח וחודשים ספורים לפני פתיחתו לקהל הרחב – התקיים הבוקר (רביעי) טקס נטיעות חגיגי בעין חניה שבדרום ירושלים.
מדובר באתר תרבות ומורשת, מוקד לבילוי ופנאי שבו עדות לחקלאות השלחין העתיקה, ווילה מיוחדת מהתקופה הביזנטית.
כחלק מפיתוח מוקדי הפנאי והבילוי בגן הלאומי עמק רפאים, ביצעה רשות העתיקות באתר עבודות ארכיאולוגיה, שימור ושדרוג. האתר פותח בהסכמה ובשיתוף פעולה עם הפטריארכיה הארמנית, בעלת הקרקע.
הגן הלאומי עמק רפאים הוא פארק המעיינות של ירושלים, בשטחו קיימים אתר עין לבן, עינות וולאג’ה ועין חניה שבקרוב כאמור ייפתחו לציבור הרחב למטרות פנאי ובילוי.
עין חניה הוא מעיין בהרי ירושלים והינו חלק מהגן הלאומי הרי יהודה, הנובע מעל אפיק נחל רפאים למרגלות הכפר אל-וולאג’ה ורכס הר גילה. הימצאותן של בריכות האגירה הפכה את עין חניה לנקודת מפגש לכלל תושבי האזור והתקיימו בו מגוון של טכסים ואירועים: תשליך, חגיגות עיד אל פיטר וכן טקסיםם מרהיבים נוספים.
צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
עבודות הפיתוח והשיקום נמשכות כבר ארבע שנים בעלות כוללת של כ-14 מיליון שקלים, ומתבססות על העיקרון התכנוני של שחזור נופי במינימום התערבות, תוך הקפדה יתרה על שחזור מראה העבר.
בחפירות הארכיאולוגיות של רשות העתיקות, בניהולם של אירנה זילברבוד ויעקב ביליג ובהנחיתו של ארכיאולוג מרחב ירושלים ד”ר יובל ברוך, נחשפו מערכת מים מהמרשימות שנמצאו בארץ ובריכת אגירה ומזרקת מים מהתקופה הביזנטית (מאות 6-4 לספירה), שבר כותרת עמוד בסגנון אופייני למבנים ולנחלות של מלכי הבית הראשון, ומטבע כסף נדיר מהמאה ה-4 לפני הספירה.
פעולות השימור והפיתוח כוללות: שחזור של מערכת המים מנקבת המעיין לנימפאון, שחזור מערכת השקיה גרוויטציונית שמתבססת על מי האתר, שיקום טרסות ושחזור חקלאות שלחין בטרסות תחתונות (בוסתנים, עשבוניים), שחזור חקלאות בעל בטרסות (מטעי זיתים), כניסה חדשה לאתר והתווית גישה לרכבים מעגל תנועה חדש בכביש וולאג’ה, הסדרת חניות לרכבים; התווית גישה נגישה להולכי רגל מהחניה למבני הכניסה, לנימפאון ולבריכות, עבודת שתילה ונטיעות צמחיה ועצים ברחבי האתר.
רקע: ממצאים ארכיאולוגים חדשים וחשובים התגלו בעין חניה
ממצאים מרשימים וחשובים מתקופת בית ראשון ומהתקופה הביזנטית נחשפו בחפירות רשות העתיקות באתר עין חניה שהתקיימו בשנים 2016-2012 כחלק מהקמת הפארק, ומתפרסמים כעת לראשונה לציבור.
החפירות, שמומנו על ידי הרשות לפיתוח ירושלים בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, לוו בעבודות שימור ופיתוח של מינהל השימור של רשות העתיקות.
מזרקת המים. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
אירנה זילברבוד, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות: “גולת הכותרת של החפירה היא בריכת מים גדולה ומרשימה מהתקופה הביזנטית. בריכה זו נבנתה במרכזו של מתחם גדול, למרגלות כנסייה שעמדה במקום. מסביב לבריכה נבנו שדרות עמודים מקורות (סטווים), אשר מהם התאפשרה כניסה אל אגפי מגורים”. לדברי זילברבוד, “קשה לדעת למה שימשה הבריכה”.
מי הבריכה התנקזו דרך רשת של תעלות מים אל מבנה מפואר ומיוחד במינו, הראשון מסוגו המוכר בארץ -מזרקת מים (נימפאון).
נראה כי ההתיישבות באזור עין חניה החלה ימי הבית הראשון, ויתכן שגם קודם לכן. הממצא הבולט מתקופה זו בחפירה, הוא שבר של כותרת עמוד בסגנון “פרוטו יוני”- סמל אומנותי אופייני למבנים ולנחלות של מלכי הבית הראשון, אשר מעטר היום את פניו של מטבע 5 שקל הישראלי.
כותרות דומות התגלו בעיר דוד בירושלים, שהיתה בירת ממלכת יהודה, וברמת רחל, שם נחשף אחד מארמונות מלכי יהודה. וכן בשומרון, מגידו וחצור שהיו ערים ראשיות בממלכת ישראל.
לדברי הארכיאולוגים, קיימת אפשרות שגם האתר בעין חניה היה נחלה ממלכתית בימי הבית הראשון.
צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות
לאחר חורבן הבית הראשון, חודשה ההתיישבות באתר, במתכונת של בית אחוזה שיושב על ידי יהודים. הממצא הבולט ביותר מתקופה זו, הוא מטבע כסף נדיר מהקדומים שהתגלו עד כה בסביבות ירושלים – דרכמה שנטבעה באשדוד על ידי השלטון היווני, בין השנים 420 ל-390 לפסה”נ.
המטבעות, כלי החרס והזכוכית, הרעפים ואבני הפסיפס הצבעוניות מהתקופה הביזנטית שנחשפו בחפירות, העידו על כך שבתקופה זו (מאות 6-4 לספירה) הגיע המקום לשיא פריחתו.
בשנים האחרונות בצעו הרשות לפיתוח ירושלים, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות בעין חניה עבודות שימור ופיתוח, שהניבו אתר מהיפים והמרשימים שנעשו, המשלבים ארכיאולוגיה, נוף קדומים, וחוויה ייחודית למבקרים.
עבודות השימור נעשו על ידי צוות המשמרים של מינהל שימור ברשות העתיקות, ובראשם המשמר פואד אבו-טאעה, בתכנונם של האדריכלים אבי משיח ויהונתן צחור.
במסגרת העבודות, שוקמו מערכות המים העתיקות והן חזרו לתפקד. המעיין המקורי שהזין את הבריכה שנתגלתה בחפירות, יבש עם השנים, ומאמצים רבים הושקעו על מנת להעביר את מי המעיין הקיים היום, לצורך הזנת הבריכות.
במהלך העבודות נחשפה במקום נביעת מים נוספת מתחת לקשת האבן המרשימה, וסביבתה שומרה כפינת שכשוך רדודה.
תשומת לב רבה הושקעה בשיקום מבנה המזרקה (הנימפיאון) המרשים. המבנה שוקם ונוקה, ובחזית הושלמו אבניו על פי צילומים ואיורים היסטוריים המציגים אותו בשלמותו.
