בית הדין הרבני האזורי בחיפה התיר באופן חריג לבעל הנשוי לסרבנית גט לשאת אישה שנייה.
ראש אבות בתי הדין בחיפה הרב אברהם מאיר שלוש והדיינים הרב אברהם חזן והרב רפאל גלב פטרו את הבעל גם מהליך של חתימת מאה רבנים והשלשת גט, והסתפקו באישור של נשיא בית הדין הגדול, הראשל”צ הגר”י יוסף.
המבקש, תושב חיפה, טוען כי נפרד למעשה מאשתו לפני שמונה שנים והוא מתגורר בנפרד. לדבריו אשתו ניהלה בעבר קשרים פסולים עם גברים אחרים וכל ניסיון לנהל עמה דיאלוג לגירושין גרר התפרצויות וקללות.
הוא מוכן לוותר לאישה על דירתם כדי שתוכל לגור בה עד סוף ימיה.
האישה אישרה לבית הדין כי בארבע השנים האחרונות הם אכן פרודים – אך סירבה להתגרש ואמרה שוב ושוב: “אני לא מתגרשת בשום אופן. רק המוות יפריד ביננו. אני לא אתן לו גט. עזה כמוות אהבה”.
במשך השנים ניסה בית הדין לשכנע את האישה לחזור בה מסרבנותה לגט, אך ללא הועיל.
פסק הדין של ראש אבות בתי הדין בחיפה הרב אברהם מאיר שלוש משתרע על פני עמודים רבים, ומבוסס על עשרות פוסקים ספרדים ואשכנזים, ומסקנתו היא: “בית הדין התרשם שהצדדים לא ישובו לעולם לחיים משותפים. הבעל מאס באשתו והאישה מאסה בבעלה ועל פי פוסקים רבים יש מקום לגרשה בעל כורחה”.
בית הדין הוסיף, כי האישה “אינה מוכנה לקבל את גיטה בבחינת ‘אחזתיו ולא ארפנו’ ובמקום ‘עזה כמוות אהבה’ נראה כי ‘עזה כמוות הנקמה'” – וכי למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית הדין הוסיפה האישה להתבצר בעמדתה וסירבה להתגרש.
על פי הרמ”א המבוסס על חרם דרבנו גרשום, בנסיבות כאלה יש מקום לאשר לבעל לשאת אישה שנייה לאחר שמאה רבנים יחתמו על הסכמה להיתר. כך נוהגים עד היום בתי הדין ברחבי הארץ כלפי בעלים אשכנזים, כאשר אישרו במקרים נדירים לשאת אישה שנייה.
חברי בית הדין הרבני בחיפה החליטו כי מאחר והבעל הוא בן עדות המזרח, שלא קיבלו עליהם את חרם דרבנו גרשום, אין צורך בחתימת מאה רבנים והם הסתפקו באישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הגר”י יוסף, כנדרש על פי תקנות הדיון.
בהחלטת בית הדין נכתב: “א. בית הדין מתיר עקרונית למבקש לשאת אישה נוספת על אשתו. ב. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד מרן הראשון לציון נשיא בית הדין הגדול כפי שנקבע בתקנות הדיון. ג. מאחר והמבקש מבני ספרד אין פסק הדין מצריך חתימת מאה רבנים או השלשת הגט וסגי בהתחייבות המבקש בקניין להופיע בבית הדין. ד. לאחר קבלת אישור כבוד הנשיא שליט”א יופיע המשיב בבית הדין על מנת להתיר את השבועה שהתחייב בכתובה ולקבל בקניין התחייבות להופיע בבית הדין. ה. בכל עת בו תרצה המשיבה להתגרש היא תוכל לתבוע גם את כתובתה ובית הדין ידון בדבר אחר קבלת הגט. ו. בית הדין חוזר וקורא למשיבה לסיים פרק זה בהקדם ולהתגרש בהסכמה מבלי להזדקק להיתר נישואין”.