שאלת המיליון: איך שומרים שבת בלי להקפיץ חילונים מהכורסה

 1.

נקדים ונאמר: אשדוד אינה מתערבלת ב’בריכת הדילים’ החרדית. זאת משום שרק כרבע מתושבי העיר חרדיים, ואיש אינו חותר לכיבוש חרדי של ראשות העירייה, גם לא גורמים ‘מטעם עצמם’.

אז מה, בעצם, הולך להיות מעניין בבחירות הקרובות בעיר הדרומית?

קו פרשת המים הבולט סומן בשבת שעברה, עם הגעתו המתריסה של יו”ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן בעיר בעצומו של יום השבת. באופן טכני ליברמן התייצב בפתח החנויות שפתוחות בשבת, לאחר שבחודש האחרון החלה עיריית אשדוד להגביר את האכיפה נגד בתי עסק שפועלים בשבת, ופקחים חילקו התראות.

אבל באופן מעשי, אין ספק שבואו תוכנן מבחינת האסטרטגיה הפוליטית, גם במישור הארצי וגם במישור המקומי.

נתחיל במישור הארצי: מאז אושר חוק המרכולים בכנסת, פרצה מהומה תקשורתית – ניסיון לכפיה דתית. לא עזרו אמירות שהבהירו שבחוק אין ממש, ששר הפנים אריה דרעי אינו מוסמך לשגר פקחים לאכוף סגירת בתי עסק בשבת, וכי מדובר בחוק מתקן עיוות בלבד.

גם ההסברים שבשנים האחרונות נפרץ הסטטוס-קוו, וכי חוק המרכולים רק מעגן חוקית את המשך השמירה על הערך שהיה מקודש במדינה מאז ומתמיד – לא ממש נפלו על אוזניים קשובות. האווירה הציבורית היא של עליהום נגד ‘ההשתלטות החרדית’.

וכמו בכל טרנד הקשור בפוליטיקה, יש תמיד מרוויחים ומפסידים. המרוויח המרכזי היה יאיר לפיד ומפלגתו, שמובילה מאז ומתמיד בעימותים בנושאי דת ומדינה. קולות ממפלגת העבודה של אבי גבאי, אבל גם קצת מהליכוד, שנתפס כמי שסייע לחרדים להשיג את ה’הישג’ במרכאות – זלגו אל ‘יש עתיד’.

מי שעמד מן הצד ועיניו כלות הוא אביגדור ליברמן, שמאז מערכת הבחירות לכנסת ה-20, לא מצליח להחזיר את הצבע ללחיי מפלגתו המדשדשת בסקרים.

למה שלא נעלה גם אנחנו על הגל? חשב, מן הסתם, לעצמו, והתניע אל עבר מתחם ‘ביג’ באשדוד. אין כמו תמונות שלו מחלל שבת בפרהסיה, פלוס אמירות מתריסות, כדי להביא בוחרים אנטי חרדיים אל חיקה החמים של ישראל ביתנו.

“זו טעות לחשוב שאין משמעות לחוק המרכולים – עיריות קיבלו פקודה להסתער”, הבהיר. להסתער, לא פחות.

“עיר כמו אשדוד עם 60 אלף עולים ו-50 אלף חרדים, עד לאחרונה חיו בהרמוניה זה לצד זה, אבל עכשיו העיר מפולגת, יש מתח והאווירה בעיר עכורה. כל הסיפור הזה יוצר חיכוך מיותר לגמרי ואני מקווה שהמגמה הזו שאנו רואים באשדוד לא תתפשט למקומות אחרים. זו פגיעה משמעותית בחוסן הלאומי”. פגיעה בחוסן הלאומי, לא פחות.

אביגדור ליברמן. מתריס. צילום: Flash90

אבל יש גם את המישור המקומי.

במשך תקופה נראה היה שעיריית אשדוד יושבת על הגדר מבחינת העימות על השבת. ידיעה ב’המודיע’ מלפני מספר שבועות, הבהירה שנגמר המשחק.

“רבני אשדוד בדרישה נחרצת מראש העיר: ‘יש להחיל לאלתר אכיפה למניעת חילולי השבת בכל רחבי העיר’. ההדגשה בידיעה הייתה שהאכיפה צריכה לכלול גם את ‘פאתי העיר’, כלומר את מתחם ביג ואת הסטאר סנטר”. על ההכרזה בידיעה היו חתומים חברי בד”ץ ‘רבני הקריות’.

במצב בו בעוד כשמונה חודשים הציבור החרדי יצטרך להחליט למי מהמועמדים הוא מעניק את תמיכתו לראשות העיר – ברור שד”ר יחיאל לסרי, ראש העיר המכהן, נלחץ.

התוצאה הייתה שיגור מכתבי התראה לבתי עסק הפתוחים בשבת. אלא שהמהלך הכעיס את רבים בציבור החילוני, שגם הם יצטרכו לקבוע את זהות ראש העיר בבחירות הבאות.

כך מצא עצמו לסרי לכוד בצבת.

2.

האם באמת עושה יחיאל לסרי די למען השבת? זו שאלת מיליון הדולר החוצה את הציבור, חרדי כחילוני, באשדוד. יש שישיבו בחיוב, ויש שישללו.

קחו, למשל, את הרב יונה ארליך, חסיד גור, שהשבת חשובה לו. משהו כמו קובי ברמר של תל-אביב, אבל בגרסה חסידית, עם כל ה’שמונה בגדים’. 20 שנה הוא מסתובב בעיר, מזרז את בעלי החנויות לסגור את חנויותיהם לקראת שבת, תולה שלטים עם זמני כניסת השבת. בלי עמותות, בלי יועצים, בלי תקציבים, רק הוא והלהט למען השבת. אם תשאלו אותו, מצב חילול השבת באשדוד – נורא ואיום.

הוא לא לבד. יש קבוצות גדולות של חרדים שיטענו בלהט, ועם חלקם שוחחתי, שלסרי לא רק שלא עושה מספיק למען השבת, אלא שבתקופתו נפרצה הפרצה בקול רעש גדול. בשיחה עם אחד מהם הוא אומר: “אם בתחילת כהונתו של לסרי, ב-2008, היו כחמישים חנויות פתוחות בשבת, היום אנחנו עומדים על למעלה ממאתיים”.

תבדקו קצת ותמצאו.

רק לדוגמה חפרתי ובדקתי – האם פתוח המוזיאון הפלישתי בשבת? פתוח גם פתוח, הנה המודעה לפניכם:

אני מנסה לספר לו שהציבור החילוני גדל, שיש הרבה מבני העליה של חבר העמים באשדוד, שהקדמה הובילה באופן טבעי להקמת יותר בתי עסק – אבל הוא בשלו. “בתקופת לסרי הכול נפרץ. אצל ראש העיר הקודם, צבי צילקר, העירייה אכפה יותר את נושא חילולי השבת”.

כמוהו סבורים רבים. לדעתם, הסיעות החרדיות נטועות בקואליציה על בסיס אינטרסים ותקציבים, ולכן אינן יכולות להשמיע רעשים משמעותיים על חילול השבת. אגב, לקראת פתיחת מתחם ‘ביג’ בשבת, הושמעו איומים על פרישה של יהדות התורה מהקואליציה העירונית, אבל הייתה חסידות שבדיוק מצאה עצמה באמצע בניית אחד ממוסדותיה – ופרישה הייתה ‘תוקעת’ את הכול. כך שבבחירה בין יבנה וחכמיה לבין שבת – הראשונה ניצחה.

איך יתכן שחסידות גור, שמהווה באשדוד חלק גדול מהציבור החרדי, לא מובילה לפרישה מהקואליציה?

כנראה שבאשדוד, כמו בירושלים, כמו בכל ערי הארץ, כמו בקואליציית נתניהו, אתה לא באמת יכול לפרוש – גם כי תאבד את התקציבים למוסדות, וגם כי פרישה לא באמת תועיל חוץ מהקפצת ‘יש עתיד’ והתססת הבוחר החילוני.

“מי שהעלה את לסרי לשלטון הם החרדים, שצועדים איתו יד ביד כבר מ-2008. אז עליו לתת להם מינימום של כבוד”, מסביר גורם חרדי באשדוד.

הוא צודק, אבל הנה התוצאה המיידית: כשהבין לסרי שהחרדים נחושים (ואין כמו ידיעה חריפה ב’המודיע’ כדי להסביר לו יפה וממש ברור את הדברים) – הוא החל לחלק דו”חות.

ומה קרה מאז? הציבור החילוני התלכד תחת מדורת השבט, הפגנות ושיירות מחאה יוצאות לדרך, ליברמן מגיע, האווירה מתלהטת; יש גם החלטה בלתי רשמית לרוץ תחת גורם מאחד אחד לראשות העיר, בלי ההתפצלויות שאפיינו את הבחירות הקודמות – שגרמו לירידה בכוח החילוני בעיר.

וסגירת עסקים בשבת? חוץ מהתראות, ועוד קצת התראות, שום דבר לא באמת השתנה.

3.

האם יתמכו החרדים ביחיאל לסרי גם לקראת הבחירות הבאות? לא בטוח.

במצב בו הוא לא ממש נלחם למען השבת (קצת רעשים בשבועות האחרונים לא נחשבים), יתכן שהחרדים יעדיפו לבחור במועמד שאינו חובש כיפה על ראשו, מחד, אבל ימלא הבטחה להגנה על שבת, מאידך. אגב, כשמדובר במועמד שאינו מסורתי, קל לו יותר לשמור על האינטרסים החרדיים, מבלי לעורר אנטגוניזם.

עם מי ימריאו? חרדים באשדוד. צילום: Yaakov Cohen/Flash90

מי יכול להיות מועמד שכזה? למען האמת יש כמה שטוענים לכתר. הבולטים שבהם הוא שמעון כצנלסון והלן גלבר, שכפי שהדברים עושים רושם, מתואמים ביניהם לבל ירוצו בשני ראשים. כלומר, הסקרים יוכיחו למי מהם את הסיכוי הגבוה יותר לגבור על לסרי – והוא זה שירוץ.

האם יוכל מועמד כזה לזכות בראשות העיר ללא תמיכה חרדית? לכאורה כן. מה גם, שאם ישכנעו את הציבור החרדי, או לפחות חלקו, שהמועמד החילוני (לא מעשי לגבי כצנלסון, שבהצהרותיו די נשרף בציבור החרדי, אבל מעשי לגבי גלבר, ששומרת על שתיקה ומכובדות) – ישמור על השבת ועל האינטרסים החרדיים טוב יותר מלסרי, אזי התוצאה יכולה להפתיע. להפתיע, משום שקשה לנצח ראש עיר מכהן. קשה, אך לא בלתי אפשרי.

אגב, כשהתקשורת פונה לגלבר כדי לשמוע מה דעתה על עימותי השבת, היא מעדיפה שלא להיכנס לפינות. מבחינתה, כך עושה רושם, לסרי בישל את הדייסה, שהוא ינגב את הביצה.

4.

אם צריך לסכם בשני משפטים – הנה הם:

מי שנהנה מחסדיו הטובים של לסרי, ישכנע אתכם בלהט כי הוא האבא-של-שומרי-השבת, וישאף לשקט תעשייתי: בלי אף מילה בתקשורת החרדית על חילולי השבת, בלי פוליטיקאים חילונים שיבעירו את השטח ויזניקו את הבוחר החילוני אל הקלפי.

מי שמעוניין להציב מול לסרי מועמד אחר, פלוס מי שבאמת אכפת לו מכבודה של השבת, יספר לכם בלהט שלסרי הוא מגדולי מחללי השבת של אשדוד.

הראשונים, מתוך אינטרסים, השניים, באמת מכל הלב.

ואיפה האמת: לסרי שומר או לא שומר על השבת של אשדוד?

ובכן, זה די מוזר. מצד אחד, הציבור החילוני זועם על מה שהוא מכנה ‘כניעה לחרדים’ (ותעקבו אחר הפעילות שלהם ברשת), מצד שני, הציבור החרדי (לא כולו, חלקו מונע מאינטרסים) כועס על שהוא אינו שומר מספיק על השבת.

הרושם האישי שלי הוא שלסרי נהנה במהלך הקדנציה משקט תעשייתי מצד הציבור החרדי, שאו לא ידע על חילולי השבת או שהיה מי שידע והעדיף להעלים עין. רק משהיו מי שהוציאו את דבר חילולי השבת לפרהסיה והרבנים, נקרא לסרי לסדר ושיגר דו”חות. יש מי שיאמרו, ‘דו”חות בכאילו’, שגן הוא לא באמת מתכוון ללכת עם האכיפה עד הסוף. ואז שטף אותו גל מחאה חילוני, שגם הוא אינו מועיל לו במיוחד. אחרי הכול, הדבר האחרון שחסר ללסרי זה איחוד חילוני שישטוף את הקלפיות וידיח אותו מכס הראשות.

לכן, הוא מתמרן. קצת ימינה, קצת שמאלה. אין הגה ישר.

אפרופו התנגדות ללסרי: יש מי שמוכנים להישבע שהדחתו של לסרי מראשות העיר לא תהיה על רקע שבת ודת, אלא בשל בעיות התחבורה הקשות מהם סובלים תושבי אשדוד בתקופה האחרונה.

“צילקר, עוד בשנותיו כמהנדס העירייה ואחר כך בשלושים שנות כהונתו כראש עיר, פיתח את אשדוד בצורה חכמה ביותר מבחינת החלוקה לרבעים ולכבישי אורך ורוחב. פתאום בתקופה האחרונה משנים דברים, כשהתוצאה היא פקקים איומים והפרעה לסדר יומם של התושבים. אין אדם שלא תקוע שעות ארוכות בפקק, במעבר מרובע לרובע, אנשים מאחרים לפגישות, ובקיצור הכעס גואה”, אומר גורם בעיר.

5.

הכול החל בבחירות האחרונות.

כשנפתחו הקלפיות קלטו החילונים, מאוחר מדי, כי אם היה מתמודד מול לסרי מועמד חילוני אחד – הוא יכול היה לנצח ובגדול. אבל רסיסי מפלגות ושפע של מועמדים לראשות העניקה לציבור החרדי עוצמה, ללא יחס ישיר לגודלו האמיתי באוכלוסייה המקומית.

במספרים גסים: הציבור החרדי מונה גג 25% מתושבי אשדוד. כל השאר – ציבור חילוני ומסורתי. אם לפלח עוד יותר מדויק, ניתן לומר שהפלח המסורתי, דתי, ציוני, כיפות סרוגות, מונה כרבע מתושבי העיר, כאשר מחצית מהאוכלוסייה כוללת חילונים הרחוקים ממסורת.

אם אכן יעמידו החילונים בראשם מועמד מוסכם אחד, ואם יחקו את אחוזי הנהירה לקלפי של החרדים (כ-90%, לעומת פחות מ-50% בציבור החילוני), הרי שהסיכוי שלהם לנצח את לסרי די גבוה. למרות, ששוב חובה להזכיר: לא פשוט לנצח ראש עיר מכהן.

נתון נוסף ש’ישחק’ בבחירות הקרובות: הן יהיו יום שבתון. עד היום יש הפרש בין כמות המצביעים לכנסת לבין המצביעים בבחירות לרשויות המקומיות, ונראה שהשבתון הוא מרכיב משמעותי בנושא, לפחות בציבור החילוני. כך שיום השבתון עלול לשחק שלא לטובת הציבור החרדי, ולא רק באשדוד.

בנוסף: אם יצליח מועמד חילוני להכניס את אשדוד למערבולת של מלחמת תרבות ודת, המהלך יזניק את החילוני הממוצע מהכורסה הנוחה לעבר הקלפי. מה שאומר: האינטרס החרדי הוא מה שפחות שיח בנושאי שבת ודת.

איפה הפלונטר? שהעסקנים שחילול השבת כואב להם מכל הלב, לא ממש מתרשמים מכל השיקולים הללו וממשיכים לשכנע את בתי הרבנים בצדקת טיעוניהם. לעומתם, ‘עסקני שבת’ שיש להם גם אינטרסים כלכליים באשדוד, מטבע הדברים ישכנעו אתכם שהכול תחת שליטה, שאין שום בעיה.

כעת תוכלו להבין גם למה.

ילדי חיידר באשדוד. צילום: Yaakov Cohen/Flash90

6.

קצת מספרים:

באשדוד יהיו כ-195,000 בעלי זכות הצבעה לקראת הבחירות המקומיות.

הציבור החרדי מונה כרבע. אבל במקום לקבל 5-6 מנדטים, בגלל הגעת רוב המצביעים אל הקלפיות, בבחירות לפני כ-4 שנים זכו החרדים בסופו של יום ב-10 מנדטים, כמעט 40% מעוגת המנדטים העירונית.

החלוקה: ש”ס – 4 מנדטים, יהדות התורה – 4 מנדטים, וקול הלב – 2 מנדטים.

הציבור המסורתי והחילוני התמודד בבחירות הקודמות עם שפע של מפלגות, שרובן לא עברו את אחוז החסימה. הקולות שאבדו חולקו בין המפלגות הקיימות, כששוב – המפלגות החרדיות היו המרוויחות העיקריות מהשלל.

ומי ומי בין המועמדים במרוץ הבא?

• ראש העיר, ד”ר יחיאל לסרי.

• ראש העיר המיתולוגי של אשדוד, צבי צילקר (בן למעלה מ-80 שנה) שרץ בפעם הקודמת והפסיד, לא ירוץ הפעם. הוא טרם החליט במי יתמוך.

• שמעון כצנלסון, יו”ר האופוזיציה בעירייה.

• חברתו לסיעה הלן גלבר, שטרם הכריזה על התמודדות, אך מקורביה טוענים שבינה לבין כצלנסון ישנה הבנה כי מי שיביא יותר מנדטים בסקרים – הוא זה שירוץ.

מולם ניצבים חברים נוספים, שמשמיעים קולות של מתלבטים האם לרוץ (ד”ר אלי לחמני, עו”ד נעים שומר, ועוד).

נדגיש שוב: אם לא תהיה חבירה סביב מועמד אחד, תרחיש הבחירות הקודמות ישוב על עצמו גם הפעם. אם יתעשתו ויעמידו מועמד מוסכם, הסיכוי לנצח את יחיאל לסרי גדול.

7.

הנה אנקדוטה מעניינת.

לפני זמן מה נערכה אסיפה בבית האדמו”ר מפיטסבורג. אל האסיפה הגיע גם הרב יונה ארליך, איש השבת של אשדוד. הוא נשאל האם הנציגים החרדים סייעו בידו במהלך השנים האחרונות בפעילותו למען השבת.

נחשו מה השיב?

ותנו גם לי לנחש: בתקופה הקרובה תהיו עדים למסע תקשורתי מרתק.

מצד אחד, העיתונות החרדית (זו הקנויה) תנסה לשכנע את כולם שאשדוד ‘חזרה בתשובה’ וכי השבת נשמרת מכניסת השבת ועד צאתה. מצד שני, הקודקודים החילוניים ויועציהם, יעשו כל מאמץ כדי לשכנע שמצב השבת באשדוד פשוט זוועה.

אם תזכרו את כללי המפתח המפורטים קודם, לא תפלו ברשת. קחו בעירבון מוגבל כל צד וכל טיעון. בדקו בעצמכם איפה האמת.