החרדים כבר מליון נפש: די ברור כבר מי אורח כאן בארץ ומיהו בעל הבית

כמעט חודש חלף מיום אידם של עובדי העבודה הזרה. כמעט חודש עבר מהראשון לראשון אלפיים ומשהו. אין לנו עניין בהם, אין לנו חלק בהם, ואין לנו שייכות כלשהי לספירת הימים והשנים על פי גלגל השמש.

הן אמת, זמני השקיעה והזריחה הם אותם זמנים בכל שנה ושנה לפי התאריך הלועזי. כלומר בכל שנה ב-21 לינואר, בדרך משל, תזרח השמש בשעה 6:37 בקירוב, ותשקע בשעה 17:08 לערך. זמני היום נקבעים על פי השמש, אין בזה שום חידוש.

אך מעבר לכך, במניין שנות צליבתו של אותו האיש – אין לנו שום עניין כלל ועיקר.

ובכל זאת, לצערנו הרב, מדינת היהודיים עדיין כפופה ללוח השנה הנוצרי. כל כך כפופה עד שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושאר הארגונים הממשלתיים, מפרסמים את נתוניהם אחת לשנה סמוך לתחילת השנה האזרחית. כי מה לעשות, להיות עם ככל העמים זה מחייב.

•

ובכן, לקראת ‘השנה החדשה’ פורסמו נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, וחשפו כי הציבור החרדי בישראל הגיע בשעה טובה ומוצלחת לסך כולל של מיליון נפש. לא פחות. מה שאומר שכשנים-עשר אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל הם חרדים.

הנתון הזה הוא מדהים. המספר הזה הוא בלתי נתפס.

שכן, הדת היהודית היא הנרדפת ביותר מאז ומעולם, הן על ידי אומות העולם, והן על ידי היהודים החופשיים בארץ ישראל. כמעט שאין גזרה או צרה שפסחה על היהדות לאורך כל הדורות. היהודים עונו, הוכו ונשדדו, הן בגוף והן בנפש. ובכל זאת, לאחר שבעים שנות קיומה של המדינה שקמה על בסיס שנאת החרדים והרצון להשפילם ולהשמידם עד עפר, מונים החרדים נושאי תעודת הזהות הישראלית למעלה ממיליון נפש, כשהמגמה החיובית רק מתגברת מיום ליום.

הדיבורים על כך שבעוד כעשרים שנה יהיו החרדים רוב במדינת ישראל, כבר לא נשמעים כדיבורי סרק וכהפחדות שווא. לאור הנתונים הנוכחיים ובשילוב מיעוט הילודה הישראלית והבריחה החילונית מהארץ, הרוב המוחץ כבר מובטח ליהדות החרדית על מגש של כסף.

אנחנו כאן – בשביל להישאר.

•

זה הזמן לחדד את מה שמשום מה נשכח ונדחק מהנתונים ההיסטוריים של היהדות. היהדות היא דת, זהו נתון בסיסי. יהודי אותנטי הוא זה המשמר את דתו ואת יהדותו. החילוניות, פריקת העול והחופשיות, הם החריגה מהיהדות והם הסטייה מדרך הישר היהודית.

משכך, די ברור מי כאן אורח ומיהו בעל הבית. זה נכון, אנחנו עתה רק מיליון והם רבים פי כמה, הם שולטים כאן כעת, והמתירנות החילונית היא דרך החיים במדינה ‘היהודית’. אבל לא לעולם חוסן. טבעה של מלכות שתחזור לבעליה.

נכון, ה’ערב רב’ תמיד היו. אך הם היו המיעוט שבמיעוט. לא באמת ניתן להשתייך ל’דת’ מבלי להיות דתי המשמר את חוקי הדת ומצוותיה. אין שום סיבה שאזרח ישראלי חילוני יתהדר ביהדותו כלאום, אם הוא אינו משתייך לדת היהודית. הוא יהודי, זה נכון. אבל היהדות אינה חלק ממנו.

•

אלא שכדאי ליתן את הדעת על עוד נקודה אחת, אחת ממיליון.

אנחנו כבר עם. הפכנו לממלכה אחת ענקית בתוך מדינה אחת קטנה. אנחנו כבר לא המיעוט של שנות השבעים והשמונים, הנאלצים להילחם בחירוף נפש על כל ליטרת בשר. אנחנו בהחלט ראויים להכרה ממשלתית ולאומית בכוחנו ובעוצמותינו. נגמרו הימים של כספים ייחודיים כאלו ואחרים. התקציבים הממשלתיים צריכים להיות מנותבים, בלי כל עוררין, לציבור החרדי החי בישראל, בדיוק כמו התקציבים המיועדים לשאר אזרחי המדינה.

מיליון איש אינם עוד מיעוט נרדף ועיקש. שנים-עשר אחוזים מכלל האוכלוסייה כולה, הינם בהחלט חלק משמעותי ונרחב בפסיפס הזהות הישראלי.

 •

גם אותנו זה מחייב.

להיות אחד ממיליון, קשה יותר מלהיות אחד מכמה בודדים. להיות חלק מעם, פרושו לייצג את כולם. כעת היהודי החרדי מייצג מיליון איש – בהליכותיו, בהנהגותיו ובדרכיו. תמיד היינו אמונים על קידוש ה’, תמיד דאגנו לתדמית היהודית. אבל עתה המלאכה רבה. החרדי המוצג בתקשורת הכללית, אינו האברך העדין מישיבת מיר, ואינו הבחור המתמיד מסלבודקא.

לרגעי הפריים-טיים הישראליים מגיעים דווקא הקיצוניים, שורפי הפחים ומושכי הזנבות. החילוני המצוי מכפר סבא אינו מכיר את ישיבת חזון עובדיה ולא את כולל יחווה דעת. הוא לא נתקל בהם, באברכים ובבני הישיבות. הוא מכיר רק את ‘ההוא עם הפאות’ שחוסם את הכבישים בבר אילן, ואת ‘ההוא עם הכיפה’ שהתחזה לחרדי במסדרונות בית המשפט לאחר שרצח ושדד.

את שאר ‘הכובעים והחליפות’ הוא מכיר מביקוריו ברכבת הקלה בירושלים ובשארי חוצות העיר.

היו יהודים. היו נאהבים. תנו לו, תנו לבניו, תנו למשפחתו להכיר את היהדות מהפן החיובי, הנקי והטהור שלה. אל תעמתו אותו עם הרגעים המביכים שלנו בשעות לחץ ומצוקה.

להיות בחור ישיבה, להיות אברך, להיות חרדי אין פירושו דווקא בין כותלי בית המדרש. אלא גם, ואולי בעיקר, בחוצות ובשווקים.

אנחנו לא מייצגים דת, וגם לא לאום. אנחנו מייצגים את בורא העולם, שבחר בנו מכל העמים. אנחנו מייצגים את העם העתיק ביותר בעולם. אנחנו מגלים לו, לאותו חילוני, מי היו אבותיו, ומי בעזרת ה’ יהיו בניו ונכדיו.

אין לנו את הרשות, אין לנו את הזכות להמעיט בערכה של השליחות.

כי להיות ראשון, זה מחייב.

• מנחם מן הוא סופר ופובליציסט חרדי: [email protected] הטור מתפרסם גם בעיתון ‘יום ליום’.