הכול מלמעלה, אבל יש לך בחירה

האמונה בהשגחה העליונה משמעותה, שהאדם מאמין כי כל דבר שקורה לו מכוּון מלמעלה. אם הצליח – זו ‘סייעתא דשמיא’ (סיוע משמים); אם נכשל, אף זו גזירה שנגזרה עליו ממרומים.

אכן, האדם נדרש שלא לשבת בחיבוק ידיים וליצור כלי טבעי לברכה, אבל בסופו של דבר הכול נקבע שם למעלה.

מטבע הדברים, קל יותר לאדם לאמץ דרך מחשבה זו כאשר הדברים שקורים לו הם בבחינת ‘כוח עליון’.

למשל, הוא השקיע את כספו בעסק כלשהו, ופתאום התחולל שינוי בעולם והוא הפסיד את כספו. כאן מתקבל יותר על דעתו שזו גזירה משמים. אבל אם ההפסד נגרם בעקבות מעשי ידי אדם – מישהו רימה אותו או גנב ממנו – כאן לכאורה יש כתובת להטלת האשמה עליה, והיא לא בשמים אלא כאן בארץ.

אין סתירה

האמת היא שאין הבדל בין ‘כוח עליון’ ובין מעשה של אדם.

חכמינו אמרו: “הרבה שלוחים למקום”. הבורא יכול להשתמש בכוחות הטבע, בבעלי חיים או בבני-אדם למילוי רצונו. אם נגזר עליך שתפסיד מאה שקלים, זה יכול לקרות על-ידי שתאבד את השטר, תשכח אותו במכנסיים והוא יושמד בכביסה, חתול ילעס אותו, או שמישהו יגנוב אותו ממך. כל אלה אינן אלא דרכים למילוי רצונו של הבורא.

אבל כאן מתעוררת שאלה: כל עוד הדבר נגרם על-ידי כוחות הטבע או בעלי חיים, אין אל מי לבוא בטענות; אבל כאשר הדבר נגרם על-ידי מעשה אדם, הלוא יש לו בחירה חופשית, והוא גם ייענש על מעשיו הרעים. איך אפשר לומר שהוא בסך הכול שליח של ההשגחה העליונה?

מוסבר על כך בספר התניא, שיש כאן שני דברים נבדלים ואין קשר ביניהם.

האדם שנפגע צריך לראות בכך איתות משמים. הוא צריך לעשות את חשבון נפשו ולבדוק מה הוא צריך לתקן. אילולא נגזרה עליו הגזירה, לא היה הפוגע יכול לפגוע בו. ובה בעת הפוגע ייענש על “רוע בחירתו” – על שבחר בבחירתו החופשית להיות השוט של אלוקים, ומי שהרוע שלו הפך אותו ל’שליח’ ההשגחה לגרום את הפגיעה בזולת.

עונש על בחירה רעה

לכן אמרו חז”ל “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”. הכעס על הזולת מעיד שאתה באמת תולה את הדברים במעשיו של אותו פוגע. והלוא אין הוא אלא שליח של ההשגחה, ואם כן, מדוע לכעוס עליו? העובדה שהוא בחר בחירה רעה וייענש עליה – זה עניין שבינו ובין בוראו, ולא אמור לגרום לך לכעוס, כשם שאינך כועס עליו כשהוא פוגע באדם אחר.

המורכבות הזאת באה לידי ביטוי גם במכות מצרים.

הגלות של בני ישראל כבר נגזרה עליהם בברית בין הבתרים עם אברהם אבינו, אבל פרעה ומצרים נענשו על שבחרו בבחירתם החופשית לשעבד את בני ישראל ולהתעלל בהם.

הם קיבלו את גמולם על בחירתם הרעה, ואילו בני ישראל נגאלו בשעה שהבורא החליט להוציאם מעבדות לחירות.