“אני מתרגש מאוד”: 9 שנים אחרי – הילד מוישי הולצברג ממריא למומביי

תשע שנים וחודשיים אחרי הטבח בבית חב”ד במומביי, שבו נרצחו שליחי חב”ד גבי ורבקי הולצברג הי”ד, עומד בנם מוישי, שניצל בזכות המטפלת שלו, לחזור לשם לראשונה.

ביום ראשון ימריא הילד בן ה11 להודו, יחד  עם פמליית ראש הממשלה, ועימו סבו וסבתו, שמעון ויהודית רוזנברג, שמגדלים אותו מאז איבד את שני הוריו, המטפלת סנדרה סמואל, שהצילה את חייו, ופסיכולוג הילדים שמלווה אותו בתשע השנים האחרונות.

“אני מתרגש מאוד”, אמר  השבוע לחנני בלייך מ’ישראל היום’. “אני הולך לחזור לבית שבו נולדתי ובו גרתי שנתיים. תכננו לנסוע לשם לקראת בר המצווה שלי, אבל ראש הממשלה הזמין אותנו להצטרף אליו לנסיעה להודו בשבוע הבא, אז התכנון הוקדם. אני מחכה לנסיעה הזאת”.

במתקפת הטרור שהתרחשה במומביי ב־26 בנובמבר 2008, הרצחו 173 בני אדם ונפצעו מאות. בבית חב”ד נרצחו שישה יהודים: גבי ורבקי, ועוד ארבעה מאורחיהם, ביניהם בן ציון קרומן, אריה טייטלבוים ויוכבד אורפז הי”ד.

12 שעות לאחר תחילת המתקפה עצר העולם את נשימתו, כשמצלמות הטלוויזיה קלטו אישה בורח מהבית הנצור, אוחזת בזרועותיה פעוט. היו אלה מוישי והמטפלת שלו, סנדרה.

בתוך זמן קצר הועבר הילד לידי סבו וסבתו, הרב שמעון ויהודית רוזנברג, שהגיעו להודו – ומאז מגדלים אותו.

•

בכתבת שער במוסף ‘שישבת’ בעיתון ‘ישראל היום’, מגולל חנני בלייך את סיפורו של מוישי, לקראת הנסיעה, שנולדה בעקבות פגישתו עם ראש הממשלה ההודי נרנדרה מודי בקיץ, בעת שזה קיים ביקור בישראל.

“לפני שמודי הגיע לביקור בארץ, התקשרו אלינו מהשגרירות ההודית ואמרו שהוא רוצה מאוד לפגוש את מוישי”, מספר הרב שמעון רוזנברג. “תיאמנו פגישה ביניהם, בנוכחות ראש הממשלה נתניהו. מודי אמנם לא היה ראש הממשלה בהודו בזמן התקפת הטרור, אבל הוא אנושי מאוד, והסיפור של מוישי, שהוא שמע עליו, נגע לליבו”.

בפגישה, “ראש הממשלה נתניהו אמר למוישי: ‘כשאסע להודו לביקור גומלין, אני רוצה לקחת אותך איתי למומבאי’. אחר כך, בצד, שאלתי את נתניהו: ‘זה היה לפרוטוקול, או שהתכוונת באמת?’ הוא אמר לי: ‘ודאי שבאמת’, והורה לעוזרים שלו לקחת את הפרטים שלנו ולהיות איתנו בקשר. לפני חודש וחצי אכן יצרו איתנו קשר, נתנו לנו את התאריכים המדויקים של הנסיעה ואמרו שראש הממשלה רוצה שנצטרף לנסיעה”.

מאז האירוע במומבאי מטופל מוישי על ידי פסיכולוג.

הרב רוזנברג: “בערב שבו החלה המתקפה, סנדרה השכיבה אותו לישון בחדר שלו שבקומה החמישית. שעות אחר כך, כשהיא שמעה את בכיו, היא מצאה אותו בקומה השנייה, ומשם חילצה אותו החוצה. בגיל הזה הוא לא היה יורד מקומה לקומה, אז כנראה המחבלים הורידו אותו למטה, אחרי שהוא התעורר מהרעש.

“הם כנראה גם הרביצו לו, כי כשהוא הגיע אלינו, מצאנו כתמים אדומים על הגב שלו. אחר כך הם לקחו אותו להוריו, שבזמן הזה, לפחות אחד מהם היה כנראה עדיין בין החיים. כשסנדרה מצאה אותו, הוא היה בין שני הוריו. גבי שכב מצד אחד, רבקי בצד השני, ומוישי עמד באמצע”.

•

 בשבוע הבא הם ישתתפו עם ראש הממשלה בטקס מיוחד לזכרם של גבי ורבקי הולצברג בבית חב”ד במומביי, עם נכבדים ישראלים ומקומיים. הם יגיעו גם לטקס במלון הטאג’ מאהל, שהותקף גם הוא במתקפת הטרור.

איך הוא הגיב כשסיפרתם לו על הנסיעה הקרובה למומבאי?

שמעון: “הוא מאוד שמח. שאלתי אותו, ממה אתה שמח? אז הוא אמר: ‘אני אסע במטוס ואבקר בהודו’, ואחרי דקה הרצין. שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר, בפנים רציניות, שהוא הולך לחזור לבית שלו. ואז פיתחנו איתו את הנושא. אמרנו לו: ‘אתה חוזר לבית שבו גדלת שנתיים’, ומאוד ריגש אותו שנחזור למקום הזה. עד היום שוכן שם בית חב”ד המקומי, שרבקי וגבי פתחו.

“בכל מקרה תכננו לקחת את מוישי לשם לקראת בר המצווה שלו. רצינו שיבקר במקום שבו גדל, ושבו הרוח של הוריו עדיין שורה. אמרתי לו שבשבילו זו לא סגירת מעגל אלא פתיחת מעגל, ומאחר שהוא בוגר ומבין, ברור שזה עושה ויעשה לו משהו. הוא יודע לקראת מה הוא הולך.

“גם הראינו לו תמונות של הבית כמו שהוא נראה היום, ואיך נראה החדר שבו גדל, שבו עדיין שמורים על הקיר הסימנים של מדידות הגובה שלו, שאמא שלו סימנה, וגם רכבת אותיות הא”ב שהיא ציירה ליד מיטתו”.

צילום: Ohad Zweigenberg/POOL

אתם לא חוששים שהביקור בהודו יציף בבת אחת את הזיכרונות שלו?

יהודית: “זו הסיבה שאנחנו לוקחים איתנו את הפסיכולוג שלו. הוא אמר שאירוע כמו זה שמוישי עבר נמצא אצל בן אדם בקופסה השחורה שלו, ואי אפשר לדעת מתי זה יצוץ. למעשה, גם לא יודעים מה קיים שם מלפני תשע שנים”.

•

סנדרה סמואל, המטפלת, באה עם מוישי לארץ לאחר הפיגוע, ומאז היא כאן. חמש שנים התגוררה עם המשפחה, ובזכות התערבות של שמעון, אף קיבלה אזרחות ישראלית ותעודת זהות כחולה.

“בשנים האחרונות סידרנו לה עבודה במוסד ‘עלה’ בירושלים, אבל בכל סוף שבוע היא באה אלינו ושוהה אצלנו עד יום ראשון בלילה, יש לה פה חדר משלה. היא מדברת מילים בסיסיות בעברית, אבל רוב התקשורת עם מוישי ועם המשפחה היא באנגלית”.

לסנדרה, שהתאלמנה מבעלה עוד לפני הפיגוע, שני ילדים בגילאי ה־30 החיים בהודו. מדי פעם היא נוסעת לבקרם, או שהם באים לישראל.

“בשנים האחרונות מוישי כמובן כבר לא צריך מטפלת”, אומרת יהודית, “אבל יש ביניהם קשר נפשי עמוק. בימי חמישי, אם היא מגיעה אלינו באיחור, הוא מייד שואל אותה: ‘לאיפה נעלמת?’

“תמיד כשהוא חוזר מה’חיידר’ בימי ראשון בחמש וחצי, הוא שואל ‘איפה סנדרה?’ יש להם מין טיול משותף כזה בעיר בכל יום ראשון, הם יוצאים ביחד והיא מפנקת אותו. כולם בעפולה מכירים את מוישי ואת סנדרה”.

מוישי מספר לי שהמקצוע האהוב עליו הוא גיאוגרפיה, ושהוא אוהב מאוד לצייר. בהתלהבות ילדותית הוא מראה כמה ציורים לסבו, ממתין לשמוע ממנו אם אהב את הציור. “הוא גם אוהב מאוד שחמט”, אומר הסב הגאה. “למד את המשחק מבני המשפחה, אבל את זה אני לא יודע לשחק איתו”.