בואו נדבר על הבחירות המקומיות.
אבל תחילה, כדאי לסכם את שלושת השלבים בדרך ליום הבוחר:
השלב הראשון – בכל עיר מסתדרים חלקי הפאזל, הקודקודים מנסים לבדוק מי נגד מי. בשלב הזה, הכול בערפל, ומי שיגיד שהוא יודע את התוצאה הסופית, משקר או מדמיין. או גם וגם.
השלב השני – וזה השלב בו אנו נמצאים כעת, הוא שלב פיזור הספינים. מידע שקרי שנשלח לעיתונאים הרעבים למידע.
הנה כותרת בלעדית וראשונית. המצאתי אותה, כמובן, ממש כעת:
דיבורים בחלונות הגבוהים: יוסי שטרית, סגן ראש עיריית ביתר עילית, יוצנח לירושלים ויהיה מועמדה של דגל התורה לראשות העיר. המהלך מתואם עם שלומי אמונים, שיקבלו בעד המהלך קדנציה נוספת של מאיר רובינשטיין בעיר ביתר עילית.
סתם המצאתי, כן? אבל תהיו בטוחים, שאם מישהו היה רוצה לתדרך ב’לוקש’ הזה את אחד הכתבים, הוא כבר היה מוצא מתנדב מזדמן.
רוצים עוד דוגמה?
איצ’ה רייך, ראש עיריית רכסים, יהיה מועמד דגל התורה לראשות העיר באלעד. את ראשות העיר רכסים יקבל מועמדה של תנועת ש”ס. בעד הוויתור של ש”ס באלעד, תעניק ‘דגל’ לאבוטבול את בית שמש על מגש של כסף.
כעת, בשביל התרגיל, אספו לעצמכם את רשימת הידיעות בהן נתקלתם לאחרונה על ‘דילים’ בין סיעה לסיעה – והניחו את כולם בסלסילת האשפה.
זכרו, אנחנו עדיין רק בשלב ב’. יש ‘בריכה’, לתוכה יוכנסו כל הערים החרדיות, היא תעורבל, ותצא תוצאה. זה לא יקרה בקרוב. אם העירבול יתחיל מיד אחרי פסח, יהא זה בשלב מוקדם ביותר.
אז כשיהודי נחמד, נציג ציבור איפשהו ברחבי הארץ, מודיע שהוא עומד להיות ראש העיר, ושכל גדולי ישראל ונכדיהם, תומכים בו – תגידו לו: חבר, מוקדם מדי. המתן ותיענה לפי התור.
ובינתיים, תתאמנו על משחק הבריכה: אם ניתן להם את ביתר, הם יתנו לנו את אלעד, ואז ניתן את רכסים, שתתן את חיפה, שתעביר את בית שמש, שתכתיר את ירושלים, שתערבל את בני ברק…
כי למטבח עצמו – השלב השלישי, יכנסו ממש ברגע האחרון.