מה אתם יודעים על המלחמה נגד המכללה של עדינה בר שלום

מלחמת הגרסאות בין המחנות הניצים בתנועת ש”ס האם מותר לבנות ללמוד במכללות, מעוררת שתי תגובות: גיחוך אצל העוקבים מן הצד אחר המתרחש, לעומת דמעות בעיני אותם החשים עצב גדול וממלמלים: “בזמנו של הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, זה לא היה קורה”.

תחילת הסערה בפרסום מכתב של נשיא מועצת חכמי התורה, הגר”ש כהן, באתר ‘ככר השבת’, לפיו אסור לבנות ללמוד לימודים אקדמיים.

“רבותינו גדולי ישראל זיע”א התנגדו באופן מוחלט ללימודים אקדמיים ואפילו במכללות החרדיות”, כתב חכם שלום – וגם הסביר: “חלק ניכר מהמרצים הנם בוגרי אוניברסיטאות ואינם בעלי השקפה תורנית טהורה שעליה חונכנו”. וגם: “חומר הלימודים במכללות מבוסס על מחקרים ושיטות מדעיות הנוגדות דעת תורה”.

התחושה בשטח של ש”ס הייתה כי יש מי שמעוניין בפרסום מכתבים מסוג זה, מישהו שמבקש לערער את מה שהם מכנים ‘מורשתו של מרן’ – שתמך בכל ליבו ב’מכללה החרדית ירושלים’ שהקימה בתו, ד”ר עדינה בר שלום.

 אישה אחת עקשנית

לפני כשלוש שנים השתתפתי באירוע שנערך לרגל 10 שנים להקמת המכללה. צריך היה לראות את עדינה, בתו הבכורה של הגר”ע יוסף, מנשקת את ידי אביה, כדי להבין מה סוד כוחה וסוד כוחו של מפעל חייה: המכללה החרדית. היה זה המבט המעריץ שהביטה בפני אביה, שהסביר את הכול.

“אשה עקשנית אחת, וברכת אבא, ואיזה אבא”, פתח אז בפאתוס יהורם גאון.

מי חלם שתגיע ליום הזה, במצב הזה. כשהקימה את המכללה, היו לה 23 תלמידות שהסתופפו בחדר קטן. אבל לה היה רצון עז, ומסירות עד אין-קץ. ואל מול הרוח העזה, שלעיתים נדמה היה שתסחוף אותה לאחור, התקדמה כל העת קדימה.

כשהקימה את המכללה, המושג של לימודים אקדמיים במגזר החרדי היו כמעט בגדר חלום. היו גם התנגדויות רבות, מולן היה עליה להתמודד. אבל אביה גיבה אותה כל העת, וכוחו העניק לה את העוצמה ואת היכולת.

נאומו של הגר”ע זצ”ל, היה חד-משמעי: תמיכה בלתי משתמעת לשני פנים במפעל החיים של בתו. בלי הסתייגויות, בלי תנאים בקבלת תלמידות.

משלבים גם ליב”ה 

נחזור למכתב.

הסערה התקשורתית, שהתחוללה גם בתקשורת הכללית וגררה תגובות של אישי ציבור, לא עשתה טוב לש”ס. אחרי הכול, לא כל מצביעי התנועה, לשון המעטה, נמנים על הגרעין הקשה של בני תורה ספרדים, כאלה שמסוגלים לציית לפסקים והחלטות האוסרות לימודים במכללות.

זו גם הסיבה שברשתות החינוך של ש”ס משלבים לימודי ליב”ה עוד בתקופה שהגר”ע יוסף שלט ניווט את התנועה.

גם ההקפדה על טלפונים ‘כשרים’ לא ממש מהווה תנאי קבלה לאנשי השטח והתנועה. בעוד ח”כ משה גפני, כמו יתר ח”כי יהדות התורה, יסתיר בכל מחיר טלפון שאינו מוגן, הש”סניקים לא ממש טורחים בעניין.

העובדות הללו הציפו את הביקורת, שלא איחרה לבוא, וכללה אזכור אודות התמיכה החד-משמעית של הגר”ע זצ”ל במכללה של בתו.

לא פעם התבטא הרב אודות האיסור “ללמוד ולרכוש השכלה בשדות זרים”, אבל שב והדגיש את מעלת המכללה של בתו ואת הצורך לחזקה. בבחינת: אם יש צורך לצאת וללמוד – יש לעשות זאת במכללה של עדינה.

 מי מנסה להשתלט?

הסערה שהתעוררה הובילה את מי שידו הייתה בפרסום המכתב הראשון, לשגר היום הבהרה ‘מתקנת’ בדמות מסמך ישן שכתב חכם שלום כהן, בו הוא מפרט את האיסור בלימודים אקדמיים, ומציג רשימת תנאים המאפשרת לימודים אקדמיים לנשים חרדיות ולבנות רווקות.

מהמסמך עולה, כי חכם שלום סבור שישנה אפשרות לרווקות חרדיות ללמוד לימודים אקדמיים – זאת בתנאי שיעמדו בקריטריונים שייקבעו על-ידי ועדת הרבנים.

“מריח שיש מי שכבר תופר לעצמו חליפה כדי לעמוד בראש ועדה שכזו”, אומר הערב גורם בכיר בש”ס המגדיר את עצמו “מנאמני מרן ומורשתו”.

“לאיש אין ספק שהמכללה של עדינה כשרה ועונה על כל הכללים שקבע הגר”ע יוסף, כמו גם מכללות אחרות, המנוהלות בידי גורמים חרדים ובאופן כשר. מה הטעם לעורר סערה, רק כדי לפתור אותה בהקמת ועדה, אם לא הרצון להשתלט גם על התחום הזה?”