יש מצב שאתה תורם טרומבוציטים?

את הטור הזה אני כותב מתוך בית החולים ‘איכילוב’ בתל-אביב.

אבל רגע לפני ששלושת הקוראים שלי מתים מהתקף-לב או רצים לברר אצל הבחור של הבן-דוד מה השם שלי ומה שמה של אימי שתחיה, ארגיע ואומר: אצלי ברוך ה’ הכל בסדר. מרגיש נהדר (כמה שאפשר, במגבלות המצב של החטופים, המצב הסוציו-אקונומי, מזג האוויר, ראש הממשלה, והשכן הנודניק שחוסם לי את החניה באופן קבוע)‏ ואני בריא (ברוך הוא וברוך שמו) ברמ”ח איברי ושס”ה גידי.

הנה, אני כבר מקבל סמסים תוך כדי כתיבה: “תפסיק למתוח אותנו! מה עשית שם, באיכילוב?”

אז נחזור אחורה שישה חודשים.

לצוות בו אני מתנדב בארגון ‘איחוד הצלה’ הצטרף רופא בכיר מאוד שמנהל את אחת המחלקות בבית החולים. ומעבר לזה, הוא גם מתנדב בכל רגע פנוי שיש לו, ומזנק לכל קריאת חירום בגיזרה, כאילו היה מובטל או פנסיונר.

הרופא הזה, באחד ממפגשי ההשתלמות התקופתיים, ביקש מהמתנדבים להגיע לאיכילוב ולתרום טרומבוציטים (ראה להלן הסבר) עבור חולי סרטן, בעקבות מחסור נורא שהיה באותה תקופה.

נרשמתי אצלו, ואילנה (ראה להלן הסבר) התקשרה אלי ותיאמה חניית VIP בחניון ההנהלה, ללא תשלום, וביקשה ממני להגיע בשעה מסוימת.

זה היה לפני שישה חודשים.

•

‏הסיפור כולו מתרחש בקומה 1 בבניין ששמו ארוך ומסובך להיגוי, אחרי מסדרון ארוך-ארוך עם ריצוף טרצו ירוק ומיושן.

בחדר לא גדול ממוקמות בשורה כמה מיטות עם מכשירים לצידן. מעבר לקיר, בהפרדה של בלוק 7, שתי שכבות טיח ואין ספור שכבות צבע, שוכבים על מיטות שונות לחלוטין חולי סרטן. ילדים ומבוגרים שהמחלה הארורה מנסה להרוס את חייהם, והרופאים מנסים להציל את מה שאפשר.

אחד הדברים שנהרסים על-ידי המחלה הארורה הזו הם הטרומבוציטים (רכיב בתוך הדם שיש לכולנו). הדרך היחידה להתגבר על החוסר אצל החולים היא: לקבל שקית טרומבוציטים שנתרמה ממישהו אחר.

אי-אפשר לקחת אבקה או כדורים מבית המרקחת. זה לא יעזור אם יירשמו לך מרשם מיוחד מרופא קופת חולים. אם חסר לך טרומבוציטים בגוף, ולא יגיע מישהו לתרום, כל המאמצים של הרופאים לא יעזרו.

לצערי העמוק, בכל הפעמים שהגעתי עד היום, כל המיטות בחדר הקטן היו ריקות מתורמים. לעומת זאת, בפעם היחידה שהעזתי לעבור לצד השני של המסדרון, כדי לבקר את הרופא שמתנדב איתי – המיטות היו מלאות. מלאות עם ילדים ומבוגרים. נשים וגברים. ורובם ככולם צריכים טרומבוציטים.

והמיטות בצד של התורמים היו ריקות.

ריקות מאנשים שיכולים להקדיש כמה שעות בכל פעם, קצת אי נוחות, וחניה (וגם קפה טעים) – חינם.

כל אדם מעל גיל 18, בריא, שלא נוטל תרופות, יכול לתרום טרומבוציטים ולהציל הרבה חולים אחרים. מנת טרומבוציטים אחת, מחולקת ומצילה חולים רבים.

כל מה שאתם צריכים לעשות זה להתקשר לאילנה, אחראית מטעם בנק הדם באיכילוב, ולקבל ממנה הסבר מדויק, באדיבות ועם חיוך מבויש.

צלצלו אליה. בואו נמלא את המיטות של התורמים – ונרוקן את המיטות של החולים.

המספר שלה הוא: 03-6973473

ואני הקטן שואל: מאיפה הח”כים של יהדות התורה יודעים בכלל מה זה מסרון? שמא לאחד מהעוזרים הפלמנטריים שלהם יש מכשיר לא כשר?

שלכם,

מיכה שולם.

תגובות, הערות, הארות ולייקים יתקבלו בברכה בתחתית הטור.