אישום: שוטר ימ”ר רקח עלילה נגד חרדי בהפגנה בשכונת מאה שערים

לכבור הרב רייזמן -היודע דעת עליון שליט”א -צריך לשמוע דעת התורה מאלו ששמשו את גדולי ישראל. צריך לשמוע – אולי די בראיה, והיו עיניך רואות את מוריך – יהודים שמסרו נפשם על עניני יהדות עשרות בשנים, ד’ יאריך ימיהם ושנותיהם, הם שמשו את גדולי ישראל מהדור הקודם, אני גם הכרתי מעט גדולים, את הסטייפלער הכרתי, ראיתיו, בחי’ ראיתי לרבי מאיר מאחוריו, את החזו”א לא זכיתי להכיר, וכן לא זכיתי להכיר את הבריסקער רב, אך הכרתי את התלמידים יש עדיין תלמידים הכרתי את התלמידים, את ראש הישיבה ר’ יאשע-בער זכר צדיק לברכה, יהודים שעשו למען כלל ישראל, והיו חביבים אצל גדולי ישראל, והכירו את גדולי ישראל, הם היהודים שקיבלו את דעת התורה, את מסורת התורה.

כהיום הסכנה הגדולה של הגיוס: אנו נמצאים כאן, מלבד הסכנה הגדולה של הגיוס, עם היעדים, ממש נופל פחד לראות תמונה כזו, של פנים חסידיות של בחור עם הפיאות המשתלשלות, והוא לבוש עם מדים, ממש לקחו את הטהורים, כתוב בספה”ק, שהקליפות יש לה חיות מהקדושה, לכן הם לוקחים צעירים שעדין יש להם צורה יהודית, ולוקחים אותם למקומות ההם, איני יודע מה קרה עם הבחור, אך זה מקור היניקה של הקליפות וכחות הרע, בין באופן סגולי ובין באופן טבעי, שרואים שאפשר להיות בחור כאילו כהלכה, ולבוש מדים, וא”כ מה רע? סתם היה שטות מה שהתנגדו לזה כל השנים, איזה סוג של חששות יתירים (נערווין), כפי שרואים גם בדבר אחר (חיטוטי שכבי – חפירת קברי ישראל), שהיה פשוט שלחמו על כך ארבעים חמשים שנה, בהוראת רבותינו, ויכולים היום לומר שזה היה דבר של עבר, ולא בטוח כלל שהיה צריך להילחם על כך ח”ו, וכך גם בענין הגיוס, זה רק היה בזמן שהיו יכולים להילחם על כך, וזה היה דבר יפה שהמדינה הסכימה לכך, ויש על כך הכרת טובה גדולה מאוד למדינה על כך, אך אם אינם רוצים, מה בכך שהיה כך בעבר, הרבה דברים ונפסקו שהיו בעבר , ומקוים שמשיח יגיע תיכף ויתקן הכל , כאילו לא היה כלום.

ולבסוף זה מגיע לדברים אחרים, לא רק על גיוס, אלא הרבה מצות אחרים, לקחת דברים שהיו מקודשים, שהיו בציפור נפשנו, שידעו תמיד שזה סכנה, כל הנוגע בו טמא טמא יקרא, ולומר אין ברירה, חייבים, נסתדר נעשה מסגרת טובה, ואם מישהו נופל ומתקלקל, מה בכך, הרי גם בישיבה יש נופלים, ומה הרעש הגדול, הרי אנו ממילא בדור של נושרים, אפשר באופן זה לומר על ימין ועל שמאל, איני רוצה אפי’ לדמיין מה אפשר עוד לומר, לקחת את כל העבר ולעשות ממנו דבר שאינו מוכרח, ולא היה, ועי”ז מאבדים קשר עם מסורת הדורות, וזה הסכנה היותר גדולה.

היאך מסורת אמיתית נמסרת לדורות? נבאר היאך מסורת אמיתית נמסרת לדורות, הרי ישנם זקני ת”ח שיודעים את דעת החזו”א, הגרי”ז, האדמו”ר מסאטמער, ועוד גדולים שהיו עמהם קרוב לזמן הזה, ורוח טהרה של מסירת התורה באמת בלי חשבונות רבים וכו’, יכולים הם להעביר לדורות, וגודל החשיבות והאחריות רבים וכו’, יכולים הם להעביר לדורות, וגודל החשיבות והאחריות בהעברת מסורת התורה והנהגת כלל ישראל לדורות הוא עצום מאוד ושקול כנגד הרבה ענינים בתורה, כולל כמה מסכתות וכו’, מפני שהם יסודות נאמנים שעליהם נבנית קומת כנסת ישראל.

וברור, שיסודות אלו נמסרים מפה ת”ח מובהק ואמיתי לאוזן שומעת לדייק במה שקיבל, ולהבין היטב תוכן הענין, ודקדוק האמת בדבר הזה הוא לעיכובא, ועז”נ איש שומע ל”נצח ידבר”, (ועי’ בשע”ת לר”י ז”ל שער ג’ אות קפ”א ותבין), וכן כל עיקר מסירת יסודי התורה והנהגת הכלל נמסר לת”ח אשר עשו שימוש אצל גדולי ישראל ומורי התורה ודרכה, “ועז”א מסרו הכתוב לחכמים”.

ואם המצא תמצא בא’ מן הדורות שחכם מפורסם לרבים עלה בדעתו וחכמתו ועצתו, לשנות ביסודות שקיבלנו מרבותינו מדורות הקודמים, צ”ב היאך להתייחס לשינויים האלו, וק”ו אם הם גורמים מכשול ונטיה מדרך התוה”ק שקיבלנו, האם מוטל עלינו לנטוש כל מה שקיבלנו ולבטל דעתנו, וכל מה שלמדנו במשך ס’ וע’ שנים, ומה שנתקבל בבי מדרשא אצל ת”ח מובהקים שראויים להורות, ולומר לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל, אפי’ על שמאל שהוא ימין, היות שהחכם הוא גדול בתורה ומפורסם בצדקות, וזו שאלה קשה היאך לדון בהאי ספיקא והי מינייהו אלים, האם חכמת המנהיג עכשיו את הדור מפני שהרבה שואלים אותו, או להחזיק בקבלת המסורה ע”פ ת”ח מובהקים היודעים מה שקיבלו מרבותיהם.

והנה, קשה להאריך יותר, ע”ש בס’ ויואל משה עד סוף קונטרס ג’ שבועות, שיש בכל דבריו הכרעה ברורה היאך להתייחס לאמונת חכמים וכבוד אנשים גדולים כאשר מורגש בדרכיהם סטייה ממה שקיבלנו בעוז והדר מדורות קודמים, ומהלך של צאי לך בעקבי הצאן דורות הקודמים הוא המכריע השורשיים בענין זה היאך לקבוע הכיוון וההתייחסות לתיקון הדורות, והכל מסור בידי ת”ח הראויים להורות דרך ד’ ע”פ דרך התורה המסורה לנו! הרי ליהודים יש מסורה, יהודים ראו אצל הרבי הזה, אצל הרבי ההוא, אצל הראש ישיבה שלמדו בדור הקודם, ראו, היה לנו אבא, היה לנו סבא, וכי מהיכן גדלנו, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, עוד לפני ששואלים את הזקנים שואלים את האבא, אומרים שהרבי הקדוש מבעלזא זי”ע היה נוהג לומר, “אבא אמר שכתוב בפסוק גם את זה”. שיש פסוק אנו יודעים רק במסורת מהאבא, אבא אמר שכתוב בפסוק. יש מעשה עם הרב דושינסקי ז”ל שהתחילו להתפלפל עמו אם צריך לילך או שלא לילך, וענה ואמר, אמי אמרה לי שאסור לחלל שבת, שאלוהו מדוע, שהרב יגיד את הטעם, שלש פעמים, ארבע פעמים, עשר פעמים, חזר את אותה תשובה, אמי אמרה שאסור לחלל שבת, זה היה התשובה של הרב דושינסקי ז”ל. אמא אמרה לי, ואבא אמר לי, שלילך לצבא זה האיסור הגדול ביותר, לילך לצבא זה ייהרג ואל יעבור, מתקלקלים שם, וחוטאים שם בג’ עבירות חמורות זה טמא טמא יקרא,יש שם גם ביהדות קרירות וגם גילוי עריות וד”ל.

חוששים שמא יסגרו את הישיבות: אלא מה, חוששים שמא יסגרו את הישיבות, זה כבר גזירה ישנה, אלא מה, חוששים שמא יסגרו את הישיבות, זה כבר גזירה ישנה, גם ברוסיא רצו לסגור ישיבות, וכלל ישראל עבר כל מיני גזירות, וכי זו הגזירה הראשונה על כלל ישראל, וכי מה זה חנוכה, חנוכה זה טוב רק בשביל לאכול סופגניות ולהדליק נרות, אם עבר חנוכה ולא התבוננו מעט מה זה מסירות נפש, בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, שהביא רוח קדושה, רוח של מסירות נפש, אפשר לגנוז את כל החנוכה ביחד עם הנרות, תוכן החנוכה זה מסירות נפש בעבר כשהגיע חנוכה באופן טבעי כל אחד דיבר על מסירות נפש, היום צריך מסירות נפש כדי לדבר על מסירות נפש!!! נהיה מצב של שיגעון, של טירוף הדעת, לא נשאר שום דבר, רק השאלה אם כן פגעו או לא פגעו, זה הדאגה היחידה של כל הענין. כל התורה כולה זה לא בעיה, נסתדר באופן זה או אחר, יש רק דבר אחד, אם פגעו בכביכול.

הראש ישיבה ר’ יאשע בער זצ”ל אמר, אסור לתת לחכי”ם לנהל, מאשימים את חברי הכנסת, איני יודע אם פלוני אשם או פלוני, זה אינו יכול וזה אינו יכול, שנים שעשאוה, או שזה יכול וזה יכול, איני יודע אם זה פטור, אך זה ודאי אסור. הרב (הגר”ד) סיפר, שהיה סיפור עם גיוס בחורי ישיבות, הדברים אינם דברים חדשים, הדברים כבר קרו פעמים רבות, והראש ישיבה ר’ יאשע בער זצ”ל אמר, שדבר ראשון צריך לדעת, שאין לזה קשר עם חברי כנסת זה דברים של כלל ישראל, צריך לתת לראשי הישיבות לנהל את זה, ואסור לתת לחכי”ם לנהל, שראשי הישיבות היראים הם ידברו עם מי שצריך לדבר, זה עסק רציני מכדי לתת את זה לחברי הכנסת, מגיע חוק, ומגיבים בחוק נגדי, עושים מו”מ, יש מו”מ שלם, הוא צריך להרויח את זה, ואסור לו להפסיד את זה, הפסד מצוה כנגד הפסד מצוה, לא הפסד מצוה כנגד שכרה, והוא צריך לשקול, והוא בא ומספר מה שהיה שם, והפיקוח נפש הראשון שיוציאו אותו מהממשלה וכיו”ב, זה הפיקוח נפש של כלל ישראל, ובאמת מי שמאמין שכלל ישראל עומד על הבחירות הוא יש לו את הבעיה, אך האמת שכלל ישראל לא עומד על כך, אלא כלל ישראל עומד על הרבש”ע, הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, כלל ישראל עומד על השגחה פשוטה, ואהבת את ד’ אלקיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. יסכר פי דוברי שקר שאומרים שכלל ישראל אינו מסוגל למסירות נפש.

יסכר פי דוברי שקר שאומרים שכלל ישראל אינו מסוגל למסירות נפש, כשאומרים למישהו שאינו מסוגל למשהו, באמת נעשה לא מסוגל, כשאומרים לילד שאת הגמרא הזו לעולם לא תוכל להבין, הוא באמת לא יבין יותר, ומעשה שהיה במלמד אחד, שהתרגז על ילד, ואמר לו, גמרא אתה לא תוכל לעולם לדעת, ובזה גמר את הילד, עד שהילד הגיע למלמד אחר, שאמר לו אתה תדע אתה יכול, יש לך כשרונות טובים, נתחיל, ובאמת הילד נעשה תלמיד חכם, כשאומרים לבן אדם שאינו יכול, הוא באמת פטור. אותי חינכו כבר בתור ילד למסירות נפש, דיברו על כך, כתוב בצעטיל קטן מהרבי ר’ אלימלך מליז’ענסק, שצריך לצייר לעצמו שרוצים לזרוק אותו לאש על קידוש ד’. אני זוכר את המעשה, שאבא הלך איתנו פעם לטיול, והושיב אותנו למעלה באיזה הר על כסא, ואמר שכעת כולם צריכים לעצום עינים, ולתאר לעצמם שיש כאן אש גדולה, ומגיע גוי ואומר השתחווה לצלם, ואנו אומרים שמע ישראל וקופצים לתוך האש. כך אבא חינוך אותנו, ילדים בגיל שבע שמונה תשע ועשר שנים, ובאמת אחד הילדים חטף פחד נוראי מהציור המוחשי ופשוט ברח משם כך היה החינוך דיברו מהנושא הזה וכעת אומרים שהיום זה לא שייך זה מצוה שבטלה ח”ו.

בנוגע למעשה יש לברר ההלכה והגדרים, מתי ואיך וכו’ אך צריך לדעת שיש מושגים כאלו בכלל ישראל אסור להשכיח את היסודות, הרמב”ם מביא הלכות מסירות נפש בהלכות יסודי התורה, לא בהלכות איסורי ביאה, לא בהלכות עבודה זרה, ולא בהלכות רוצח ושמירת הנפש, על אף שיכול היה להביא כל הלכה במקומה, מה שנוגע לשפיכות דמים, בהלכות רוצח ושמירת נפש, ומה שנוגע לגילוי עריות בהלכות איסורי ביאה, ומה שנוגע לעבודה זרה בהלכות עבודה זרה, אך הרמב”ם הביא כל ההלכות האלו בהלכות יסודי התורה, ללמדך שמסירות נפש על היהדות זה יסודי התורה. אך אם זה בל יזכר ובל יפקד מפני שאומרים שלא אוחזים בזה, רק מרמים את עצמם, לבסוף לא מרמים את עצמם, אלא לא מאמינים בכלום, הכל כלום, הרי כתוב נצח ישראל לא ישקר, כלל ישראל יש לו נצחיות, וכלל ישראל עבר גלויות, ועבר גזירות.

לא נותנים לנו נסיון שאי אפשר לעמוד בו: וצריך לדעת, שלא נותנים נסיון שאי אפשר לעמוד בו, זה הכלל, אם אדם יגיד שהנסיון גדול מידי, זה לא לדורינו, אפשר מאוד בקלות לבטל מצות טהרת המשפחה כפשוטו, זה לא לפי מדרגתי, זה דבר קשה מידי, אני מכיר את טבעי, אני מכיר את המציאות, איך הרחוב נראה אתה יודע לבד, זה קשה מידי, בקלות אפשר לבטל מצוה זו. [רק החינוך העמוק שנגיעה קלה בזה הוא באיסור יהרג ואל יעבור, יש בו את העוצמה של סוגה בשושנים, והבן].

כל הכח של כלל ישראל זה קבלת מסירות נפש, ולכן אומרים שמע ישראל ביחד עם ואהבת את ד’ אלקיך. ברמב”ן מצינו ענין שצריך ביאור, הרמב”ן מביא בפרשת וישלח בפסוק “ותקע כף ירך יעקב”, את המדרש שהכוונה לדורו של שמד, בדורו של ר’ יהודה בן בבא, שממש הרגו יהודים, ביסורים גדולים על קיום התורה, שהיו מביאים כדוריות של ברזל ומלבנים באור, ונותנים תחת בית שחיים, וכך הורגים אותם. ואמר ר’ חייא בר אבא, אילו היו אומרים לי מסור נפשך ותיהרג מיד, הייתי עומד בזה, אך מה שעשו בדורו של שמד, איני יכול, ואומר על כך הרמב”ן, אך אנו עברנו דברים קשים יותר מזה, ועמדנו בזה, ואנו במצב של “ויבא יעקב שלם עיר שכם”. ויש להתבונן בזה, וכי הרמב”ן יש לו ויכוח עם ר’ חייא בר אבא, האם אפשר לעמוד בזה או אי אפשר, (זה ידוע הגמ’ אילמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזריה, וע”ש בתוס’), מה רוצה כאן הרמב”ן, ומה רוצה ר’ חייא בר אבא לומר בזה. והביאור בזה, שני הדברים אמת, ומשלימים אחד את השני, ר’ חייא בר אבא אומר, אני לא הייתי עומד בזה, והרמב”ן אומר עברנו דברים גרועים יותר, ומדוע, כי כשמגיע בשעת מעשה יכולים, ובאמת שכשזה רק בהשערה אם אפשר לעמוד בזה או לא, אומר ר’ חייא בר אבא השערתי היא שלא הייתי עומד בזה, דורו של שמד עבר דברים שלפי השערתי לא הייתי עומד בזה, אך למעשה אומר הרמב”ן שכן עמדנו בזה, כי כשמגיע למעשה יש כח לעמוד בנסיונות. השתדלות רק בכל האופנים המותרים.

דבר ראשון צריך לדעת הקב”ה יציל אותנו מנסיונות, צריך לעשות השתדלות לבטל גזירות, שלא יענו יהודים ושלא יענו בני תורה, וחייבים לעשות השתדלות בכל האופנים הראויים, אך הגר”ד אומר, שמותר לעשות השתדלות רק בכל האופנים המותרים, אך לא באופנים האסורים, באיסור אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ד’, אני אנסה, אשלח בחורים כאלו, שבלא”ה אינם בני תורה מעולים, והישיבות יחזיקו מעמד, והעיקר שהתקציבים ימשיכו להגיע, בדיעבד זה יהיה כשר. בדיעבד זה יהיה לכתחילה. אך באמת שאין שום היתר לעשות השתדלות ע”י איסורים, לא להשתדל להצלת ישראל, ולא להשתדל להצלת התורה, אין כל היתר, אם יאמרו שתיקח שם עשרים בחורים ותעשה חילול שבת, או עבירה אחרת, ואח”כ תקבל תקציבים, מוטב שפעם אחת נוותר להם, וכך נוכל להסתדר איתם האם נתיר כזאת! אם זה אסור, זה אסור, ואין שום היתר. כל התוכניות כל היעדים זה איסורים, אפילו ההסכמה להם זה איסור, אפילו אם לא יוציאו את זה לפועל, אני אומר דברים פשוטים, ודברים שמרגש, אז נדברו יראי ד’ איש אל רעהו, צריך לדעת, שההסכמה לדבר, אפילו שלא יצא מכך דבר, זה כבר חילול ד’ שאין כמוהו.