הגר”מ מאזוז: ‘מותר וחובה להספיד את הגראי”ל. זה כבוד התורה!’ • צפו

יוסף גרינבוים
|
ג' טבת התשע"ח / 21.12.2017 11:49
ההספד של ראש ישיבת כיסא רחמים הגר”מ מאזוז על מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל • מתוך השיעור השבועי במוצ”ש – שהוקדש ברובו על דמותו הכבירה, צניעותו ומנהיגותו • “הנהיג את היהדות החרדית ושם אותה על כפיים”

השבוע הזה “שר וגדול נפל בישראל”, צדיק וחסיד ועניו, שהנהיג את היהדות החרדית ושם אותה על כפיים.

בהלוויתו הלכו אחריו מכל החוגים, גם חסידים וגם מתנגדים וגם ספרדים וגם כיפות סרוגות וכו’, כולם. והוא נתן שש שעות בלבד מרגע הפטירה עד רגע הקבורה, וכולם נקבצו ובאו לך.

הדבר המיוחד שבו שהיה עניו מאוד, והיה צדיק ודואג לכל ילד מישראל, כמו שדואג למה שקורה בממשלה. ובערב חנוכה “דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים”. “לגנו” גימטריא “חנוכה”, אז בערב חנוכה דודי ירד ללקוט שושנה כזאת.

היה בן 104 שנים, כמנין שם הוי”ה כפול ארבע. “והבוטח בה’ חסד יסובבנו” – שם הוי”ה מסביב מארבע רוחות שלו, וזה עולה 104.

פעם היו לו מתנגדים שאי אפשר לתאר רח”ל, על מה? כל אחד רץ על הכבוד ועל השררה, ולא יודעים שהכל הבל וריק. אבל הוא יודע את זה. ולכן הוא צווה שלא יכתבו עליו כלום ושלא יספידו אותו ושיילכו אחריו עשרה אנשים, לא פחות ולא יותר. הוא ציוה שלא יספידו אותו ושלא יכתבו עליו תארים.

ומה שציוה שלא יספידו אותו, הוא לא הראשון בזה, כי לפני מאתים שנה היה הגאון בעל פני יהושע, שבסוף ימיו סבל מלחמות בין הרבנים רבי יהונתן אייבשיץ והיעב”ץ על הקמיעות של רבי יהונתן, והוא נטה לצד היעב”ץ, ובמשך שבע שנים היו ויכוחים גדולים ומלחמות איומות עד השמים. וכשנפטר ביקש שלא יספידו אותו, כי הוא לא צריך את ההספדים האלה, שאז זה יספיד מכאן וזה יצעק משם, זה טירוף ולא יתכן לעשות ככה.

אבל בעל הנודע ביהודה, שהיה בזמנו חכם גדול, אמר עליו: הוא רבן של כל בני הגולה וצריכים להספיד אותו. וזה בדיוק מה שפסק רבי חיים שליט”א עכשיו על הרב שטיינמן, ואמר שזה לא הכבוד שלו אלא ההספד הוא בשבילנו, שיידעו העולם שאנחנו מכבדים את הרבנים שלנו.

פעם, לפני כמה שנים, היה רב שהלכו אחריו מאות אלפים, ובא חיים הרצוג שהיה אז נשיא המדינה (ואולי היה לפני כן) – ואמר: אני לא מבין, הרי הרבנים העמידו תלמידים ולהבדיל גם השחקנים שלנו העמידו תלמידים שיבעטו בכדורגל, אז למה אחרי הרבנים הולכים מאות אלפים ואילו אחרי השחקנים הולכים בקושי עשרה ולפעמים גם אין מנין, מה ההבדל? כי אצל השחקנים יש רק עולם הזה וכשהם מתים זה נגמר…

רבי אפרים בוכריץ מקרית ים סיפר לי על חילוני אחד שהלך אחרי המטה של אמו בהלויה בגילוי ראש, והוא העיר לו שזה לא כבוד ללכת ככה. אמר לו: היא עכשיו נבילה! ככה ענה לו.

אבל התורה זה משהו אחר לגמרי, כי מאמינים בהשארת הנפש ומאמינים בתורה ומאמינים בכבוד של תלמידי חכמים, גם בחייהם וגם במותם. ולכן אמר רבי חיים שליט”א ובזמנו הנודע ביהודה, שצריך לכבד את החכם וללכת אחריו ולהספיד אותו כמו שצריך.

עוד דבר שהוא כתב בצוואה: שלא לכתוב עליו תוארים אלא רק “רבי אהרן בן רבי פלוני”, זה הכל. וזה הדהים את כולם. וגם בזה קדם לו הפני יהושע שאמר ככה. והנה מרן מה כתוב בקבר שלו? “פה נקבר רבי יוסף קארו בעל השלחן ערוך”. זה הכל.

בספרים תכתוב כל התוארים שתרצה, אבל הוא היה אדם גדול שלא צריך לתאר אותו. וגם בקבר של הפרי חדש כתוב רק “פה נקבר רבי חזקיה די סילוה בעל הפרי חדש”, כי התוארים מיותרים לחלוטין.

והרב שטיינמן גם אמר שייקחו מצבה פשוטה שלא תעלה הרבה, ואם רוצים שיפזרו את הכסף לצדקה או יתנו לחברה קדישא למנוחת הנפטר, אבל לעשות מצבה פשוטה. אתם יודעים מי כתב את זה? הנודע ביהודה, ככה ראיתי בדרושי הצל”ח שכתב שהמצבה לא תעלה יותר משמונה עשרה סנטים, כי הכל הבל.

הרב שטיינמן חי כל הזמן בפשטות. פעם הוא נסע לצרפת עם האדמו”ר מגור, והאדמו”ר כמעט לא דיבר שם כי האדמו”רים מדברים כמה שפחות, ואילו הרב שטיינמן דיבר שבע דקות ותירגמו את דבריו לצרפתית (ככה סיפר לי מישהו שנכח שם). מה הוא אמר להם? אתם רוצים שבניכם ילמדו, אז שילמדו עד בית ספר יסודי, אבל אחר כך אל תשימו אותם בתיכון של הגוים, אלא תביאו אותם לארץ ישראל שילמדו שם, כי אצל הגוים הוא ימצא איזו בחורה גויה ויגיע לחורבן ויחלל שבת וכו’, ואחר כך יבקש לגייר לו את האשה, אבל אי אפשר לגייר אותה כי היא לא רוצה להתגייר והכל סתם. ככה הוא דיבר איתם.

והדבר הזה כל כך השפיע, עד שהרבה גמרו את הבית ספר יסודי ובאו לכאן ולמדו בישיבות. ואחר כך מי שרצה המשיך בישיבה ומי שרצה הלך למכון… מה אכפת לנו?! כי העיקר שיש לו יסוד בריא של תורה ואמונה. אבל בשעה שאחרים מדברים על זה שעות, הוא בגיל תשעים מדבר רק שבע דקות וזה מספיק, כי הוא מדבר מלב אל לב. ככה היה הרב ע”ה.

היו באים אליו ילדים עם כל מיני שאלות ותסבוכות, והוא שומע ומקרב אותם הרבה. ואצלו אין הבדל אשכנזים או ספרדים, אין דבר כזה.

בהפטרה שקראנו היום כתוב: “תקראו איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה”. ומנחת שי כותב שיש גירסא “איש אל רעהו”, והוא אומר שהנכון זה “איש לרעהו”.

מה ההבדל ביניהם? כי המלה “איש” עולה 311 והמלים “אל רעהו” עולה 312, ואם כן, משמע מזה שיש מעמדות, כלומר יש אדם ששווה רק 311 ויש אדם ששווה 312, אבל אסור להוסיף אפילו אחד, ולכן הגירסא הנכונה “איש לרעהו”, וממילא המלה “איש” היא אותה גימטריא של “לרעהו”, כי כולנו שוים.​