במהלך הימים שלאחר פטירת מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן זצ”ל, רואיין איש החינוך הרב מרדכי בלוי, שהיה מבאי ביתו, עשרות פעמים בכלי התקשורת.
חרדים 10 מגיש לקט:
“זכינו לגעת בשולי גלימתו של האיש הענק הזה שהיה כולו צנום ואדם שלא נהנה מהעולם הזה כמעט בכלום, אבל כל כולו היה לב ענק בשביל כל עם ישראל, מכל הסוגים, מכל החוגים מכל העדות. מכל קצוות תבל.
תמיד הצטנע, ענוה זה היה מושג, מי שרק שמע את הצוואה שלו, כמה שהוא לא רצה שיגדילו אותו. והעיקר, נתן את הלב לכל יהודי באשר הוא. הבית שבו גר, ברחוב חזון איש בבני ברק, בית פשוט, מן המסד ועד הטפחות עמוס בספרים, ואם יש חתיכת קיר אז זה קיר של טיח.
שום דבר לא מהעולם הזה. מיטת סוכנות, כיסא ללא משענת, אוכל מינימום שבמינימום, אבל האיר פנים לכל יהודי.
לא לחינם אלפי איש הלכו קילומטרים כדי להספיק להיות בלוייה. היה משכים השכם בבוקר, כבר בשעה 3 התחיל שיעור תורה, אחר כך תפילה בהנץ החמה אצלו בבית, אח”כ עוד שיעור, קבלת קהל של אנשים שצריכים עניינים פרטיים, אח”כ איזה דייסה לארוחת בוקר ואח”כ עוד שיעורי תורה, בריתות של סנדק.
היו באים אנשי ציבור והיה מקדיש להם את הזמן לשאלות המאד אקוטיות שלפתחנו בדור הזה. דעתו מבינה, שימור הציבור החרדי למרות הטכנולוגיה שיש היום, ארגוני חסד שנשא על כתפיו, אברכי כוללים, בחורי ישיבות, המון חכמה תורנית.
בצהרים היתה מנוחה קלה, ואחר כך שוב ושוב, בתקופות מסוימות עד 12 ואפילו 1 בלילה האור בחדר דלק. ישב ולמד, ישב וקיבל אנשים, ישב ויעץ, וישב ובירך אנשים. זו הייתה דמות של ראש ישיבה משרידי דור דעה. זה האחרון ממי שעוד נולדו באירופה בתפארתה.
כשבאנו והתחלנו לפני כעשור לומר לו שהולך להיות אינטרנט, והחומות של הציבור החרדי יכולות ליפול, הוא כמובן יצא בכל הכוח לטפל בדברים ולתת את הפתרונות. אמר לנו למצוא פתרונות, אינטרנט חסום, סמארטפונים חסומים. לא לאפשר לטכנולוגיה לחלחל! לעשות הכל בסינונים. הכל עם פילטרים.
בנושא של חינוך, קירוב העם, לדאוג לילד בדימונה ולילד באביבים ולא רק לילד בבני ברק ולילד בירושלים. הוא היה הקנאי הגדול ביותר של הדור, ולא נתן לפגוע בשערה משערות ראשו של תלמיד ישיבה. אבל היו לו הטקטיקות שלו שלימד את הציבור איך להתנהל פה במדינה שלנו. איך לא לגרום למהומות מיותרות, איך להתנהג בתרבות, אבל לא לוותר על קוצו של יוד.
הפלג הירושלמי פרשו מעצמם, כמו שיש נטורי קרטא או סאטמר, אז הם משהו כמו סאטמר. היו שייכים פעם למיינסטרים של הציבור החרדי ופרשו להם לדרכם שלהם. וזו לא דרכם של גדולי התורה מכל החוגים, ספרדים, חסידים ליטאים, אשכנזים, כולם יחד הכירו בסמכותו, בכתפיים שלו ידע לקחת אחריות”.
מה אפשר לעשות כדי להכיר את דמויות ההוד האלו עוד בעודם בחיים? שואל המראיין.
“הכירו אותו מאות אלפים בכל מקום, גם בארץ וגם בעולם. אבל הוא לא יצר דרמות. הוא השתדל לא ליצור דרמות. וממילא, אתכם בתקשורת מעניין בעיקר דרמות, ואת זה הוא לא יצר. הוא השתדל להתנזר ולא להכיר ולא לדעת מה זו התקשורת, אלא לנווט את עם ישראל כולו מהחדר הקטן שלו”.
ממשיך דרכו הרב גרשון אדלשטיין, שהוא בן למעלה מ-90, ימשיך בדרך הזו, הצנועה?
“בוודאי בוודאי, זו הדרך של התורה עם הרבה חכמה, עם חכמת תורה, מושג כזה שמתעלים מעל לארציות. הרבה הרבה רוחניות, הרבה מחשבה למען העם למען כולם”.