1.
“בוא, בוא, אני לא יכול לנשק לך את הראש”, פנה ראש הממשלה לח”כ אילן גלאון, האיש טוב הלב, שריחם על השר לענייני דתות דוד אזולאי.
איש באופוזיציה לא הסכים להתקזז עם אזולאי, שעבר ביום שני בלילה הליך רפואי תחת הרדמה, בהצבעה על חוק המרכולים. מנהלי הקואליציה הורו לו בקשיחות: ההצבעה קריטית, תתעורר מההרדמה ותבוא מהמיטה להצביע. הזוי? זה מה יש.
בש”ס ניסו לעזור, ללא הצלחה.
ואז, בהחלטה אמיצה וכנגד כל דעות חבריו למרצ, החליט אילן גלאון שערכי חברות קודמים לכל. אני מתקזז, הודיע, ואפשר לאזולאי לנוח את הלילה בשקט.
גלאון הוא מומחה להכנת ריבות. אין ח”כ שלא זכה לקבל ממנו צנצנת, מעשה ידיו להתפאר. במזנון הח”כים הוא הושיט צנצנת לאחד מחברי הכנסת. ואז, כשראה שנתניהו מתעניין, שלף גם עבורו אחת. כשתשמעו על פרשת 4000 והריבות, תדעו ששם היא החלה. במדינה שלנו, חזקה על אויביו של נתניהו שיבשלו מהריבה מרקחת. קיבל מתנה.
וכך, כהוא מוקף עיתונאים, לא הפסיק בנימין נתניהו לפזר חיוכים ולזרוק משפטים.
2.
יחסי נתניהו והתקשורת ידעו במהלך השנים עליות ובעיקר מורדות.
היה זה בבחירות 99′, כאשר נתניהו התמודד מול אהוד ברק, איציק מרדכי ועזמי בשארה. הסקרים שוב צפו לו הפסד, אבל נתניהו לא התייאש. הוא החל לתקוף בחריפות את השמאל ואת התקשורת, שהתגייסה כאיש אחד למען יריבו, וברצותו לשלהב את תומכיו ירה את הסיסמה: “הם מ-פ-ח-ד-י-ם”.
בבחירות ההן הוא הפסיד לאהוד ברק. אבל במבט לאחור, איפה הוא, ואיפה ברק.
אווירת החשדנות שלו כלפי התקשורת לא פסקה מאז ועד היום. הוא ממעט להתראיין בכלי התקשורת, ובוחר לעצמו את הבמות בהן ישמיע את קולו. זה קורה בדף הפייסבוק שלו, או במפגשים מאולתרים עם עיתונאים במזנון הח”כים, כשהוא שופע חיוכים ומשדר אווירת ‘סחבק’.
באותם רגעים הוא כובש את הקהל בקסמו. לשאלות הקשות שמופנות לעברו, תוך כדי, הוא משיב בהינף יד, כמשיח לפי תומו, ושוב הוא משיב את השיח לידיו שלו. עם סיפורים, צחוקים, ואנקדוטות.
זה בדיוק מה שקרה ביום שני בלילה, כאשר להפתעת עיתונאים וח”כים טרוטי עיניים הוא נכנס והתיישב במזנון, מוקף בעדת יועציו, אך מקשיב לקול הלב של עצמו בלבד.
רגע, צריך ותק כדי לקבל ריבה? – תהתה חברת הכנסת לאה פדידה מהמחנה הציוני, שהושבעה במליאה רק לפני כחודשיים, אחרי שהחליפה את הראל מרגלית, ששב לעסקיו.
“יש לי רק שאלה אחת”, פתח ביבי, “לא אליך, אילן, אתה בסדר, מה אנחנו עושים פה? 48 שעות אנחנו בקושי ישנים” – פנה לח”כ איילת נחמיאס ורבין שישבה מולו, מצידו השני של השולחן.
רק שעות אחדות קודם לכן נחת מביקורו המדיני בפריז ובבריסל, ומשדה התעופה היגע היישר אל הכנסת, כדי לוודא מקרוב שחוק המרכולים לא מפרק לו את הקואליציה עם החרדים. הפעם, נם הרי איימו שיילכו עד הסוף.
“בצעירותי, את יודעת, היו יכולים לעבור גם חמישה ימים ללא שינה”, צחק, וניסה להתמקח איתה על המשך הלילה במליאה ואיך אפשר לקצרו. הייתה בעיה, סידרנו אותה, יש רוב. “עכשיו אנחנו מדברים פה רק על דבר אחד, עד איזו שעה אתם רוצים להיות כאן?… עכשיו אני מנהל את המשא ומתן האמיתי…”, חייך.
“אני, זו פעם ראשונה בשעה כזו במליאה”, צחקה פדידה, שנראתה מרוצה לגמרי מהסיצנה אליה נקלעה. “יקנעם עיר נהדרת”, קרא נתניהו לעברה. פדידה מגיעה משם.
3.
בין לבין, הוא התבדח. עייף או לא עייף, מצב רוחו היה מרומם. אל מול עיתונאי שהצביע כדי לשאול שאלה, אמר: “אתה יודע איך המורה בכיתה א’ לימדה אותנו להצביע? ככה (אצבע אחת)… בכיתה ג’ זה היה עם כל היד, ואחר כך… נו, כבר בלי הצבעה בכלל”.
האווירה הופשרה, העיתונאים וחברי הכנסת שנכחו במפגש המאולתר והבלתי מתוכנן, לא הפסיקו לצחוק.
תספר לנו מה היה לא טוב בביקור, ניסה אחד העיתונאים את כוחו. “לא אמרתי שזה היה ביקור קל. בלי חילוקי דעות. אבל זו פעם ראשונה מזה 22 שנה שראש ממשלה בישראל מוזמן לשרי החוץ של האיחוד האירופי”.
ראש הממשלה, מתי הבחירות? ירה עוד עיתונאי.
“לדעתי? ב-2019. בנובמבר”.
לא משנה חקירות? לא משנה כלום? תהה אחד. והשני השחיל: חברי כנסת מדברים על יוני-יולי הקרובים. אבל נתניהו נראה רגוע. “או-טו-טו זה נופל. או-טו-טו זה נופל, אני שומע את זה כבר 20 שנה”.
החקירות, לא ישנו? אם יגישו כתב אישום? הוא נשאל שוב. אבל נתניהו מניף את ידו בתנועת זלזול.
אל החגיגה מצטרף ח”כ לייזר מוזס, שהגיע מצויד בתיק הטלית-ותפילין שלו. “מי יודע מתי יסתיים פה האירוע הלילי”, הוא מחייך מאוזן אל אוזן.
“מוזס הטוב”, קרא לו נתניהו דקות אחדות קודם לכן, כשנפגשו במסדרון. ומוזס נראה עדיין תחת השפעת רושם המחמאה…
4.
חני בלייווייס, הטורבו של הליכוד, נכנסת ומציעה לו משהו לאכול. הוא לא נראה נלהב, ומסתפק ב”תביאי לי בקבוק סודה”.
“כשהיינו נפגשים עם הסבתא שלי, היא הייתה תמיד דוחפת לנו אוכל. ‘תאכלו, אתם ילדים, אני אכלתי בילדותי’ (ההדגשה על הד’. בילד-ותי) – אז אני אכלתי פה בילדותי…”
כל הכנסות עד היום קיצרו את ימיהן. אומרים לו. זו הייתה התרבות, אין מה לעשות…
“האם זו משאלת לב?” תוהה ביבי.
זו הסקה מההיסטוריה.
“אני לא חושב. הממשלה הקודמת שנתיים. והקודמת לה 4 שנים. אז מי סופר כבר? אז מתי זה 4? תוסיף לזה, טוב, אל תוסיף לזה יותר מחצי שנה…”
אבל הוא שב אל הנושא שלשמו התכנס פה. טוב, לא רק לשמו. תמיד טוב לגבש את העיתונאים באווירה נינוחה רגועה ועם הרבה צחוקים. “איילת, אני שב על שאלתי, עד מתי נהיה פה?…”
היא לא בעל הבית, מזכיר לו מישהו. “אני יכול לקנות לך כוס קפה?” הוא ממשיך להתבדח.
מי יחליף את ביטן, אם וכאשר? – מנסה עוד עיתונאי לדלות מידע. אבל נתניהו לא נופל לשום מלכודת.
אז ספר לנו משהו מהסיור, שאנחנו לא יודעים עדיין. איך קראו לנהג למשל…
“מקרון”, צוחק ביבי. “אגב, אנחנו מדברים אני באנגלית והוא בצרפתית… אה, את יודעת איך למדתי צרפתית?…” סיפור מדהים, שמתחיל בכיתת לימוד, ממשיך עם רגל שבורה ו-3 חודשים בבית, ולימוד צרפתית… מתקליטים “שאמא שלי הביאה לי”.
אחרי שהוא לא מסיים לדבר, יורה עיתונאי את שאלת המחץ: למה אתה לא רוצה להתראיין בתקשורת הישראלית?
“הנה, אני מתראיין עכשיו לתקשורת הישראלית…”
5.
חני מנסה את כוחה שוב עם צלחת מרק עמוקה וגדולה, אבל הוא מסרב.
“ואיפה למדת אידיש?” – מתערב מוזס בשיחה המרתקת.
“מאמע לושן”, משיב לו נתניהו. “זה דומה ללדינו… אתם בטוחים שזו בדיחה. אז אני מספר לכם”, והוא עובר לספר על הגנים המזרחיים אותם גילה אחיו בבדיקה אקראית. “חברה בטקסס שאחי נתן לה רוק וגילינו שאחד מאבותינו ממוצא מזרחי. חלק גדול מליטא”.
דיברת פה על פיוס, ראיתי אותך היום במליאה, לא ראיתי שאתה מנהל איזה דיאלוג עם האופוזיציה… אומר לו עיתונאי.
“הנה, אתה חמוץ עוד פעם” (חיוכים בקהל).
“תהיתי כמה זמן ייקח עד שנדבר על החמוצים”, הגיבה נחמיאס.
ראש הממשלה, אהבת את מסיבת העיתונאים של כחלון, אתמול?
(ביבי מביט ליושב מימינו, שי חייק) “מה הוא רוצה?” -הוא צוחק. “מילא אני… אבל למה גם אתה צריך לעבוד בשעות כאלו? תנוח”.
הוא לא הזמין אותך… ממשיך העיתונאי להתגרות.
“אני צריך להיפגע שהוא לא הזמין אותי למסיבה?” מתגלגל נתניהו מצחוק. “את רוצה לדעת? הוא דיבר איתי על זה. לפני חודש בערך”.
נחמיאס מגלה רחמים ומנסה להקליד במרץ בטלפון שלה ולבקש מיו”ר סיעת המחנה הציוני, ח”כ יואל חסון, התחשבות בבקשת נתניהו לקצר את הערב. אבל התשובה שהיא מקבלת נחרצת ושלילית.
6.
“מוזס, המאבטחים נותנים לך לעמוד מאחוריהם, זה חידוש”, אני אומרת לו. במשך שעה ארוכה הם התאמצו לפנות את כל מי שניסה לעמוד מאחור.
“מה, הם לא יודעים שאני חבר כנסת?” הוא לא מבין.
אלו הם הרגעים בהם אני גונזת את כל הטורים שעסקו בשאלת הבחירות ופירוקה המיידי של ממשלת נתניהו. אלו הן הדקות בהן אני מפנימה שבראש הממשלה עומד קוסם, שיודע לסובב מדינה שלמה על אצבעו הקטנה, שמצליח לפתור פלונטרים קשים, ולצד לילה ללא שינה מגיע, מחויך כולו, רק כדי לשבת במזנון ולהתבדח עם עיתונאים.
אז כשיגידו לכם, או-טו-טו הממשלה מתפרקת, תזכרו את המופע הלילי של השבוע, ואת הקוסם נתניהו.
וכן, הם עדיין מ-פ-ח-ד-י-ם.