הצלילים האחרונים ששמע בעולם הזה

הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן זצ”ל.

104 שנים רצופות של תורה וחסד הסתיימו הבוקר, קצת לפני השעה שמונה, עם פטירתו. רבבות אנשים ילוו אותו למנוחות, ואז ילכו להדליק נר ראשון של חנוכה.

הנה כמה דברים שהרב אמר בשנים האחרונות על החג הזה:

• “אם רק נרצה ללמוד מחנוכה – יש המון מה ללמוד. בדרך כלל אנשים לא מתבוננים כי הם עסוקים. קצת שרים, קצת אוכלים משהו מיוחד, אבל צריך להסתכל על מה שהחג מלמד אותנו: על כוחם של היחידים, על כוחה של האמונה”.

• “חנוכה הוא חג של פרסום הנס. כשאדם שמח, באופן טבעי, הוא רוצה לשתף גם אחרים בשמחתו. כשיש לאדם חתונה, והוא עצמו מקור השמחה, הוא מזמין אחרים. כך בחנוכה אנחנו רוצים לפרסם את הנס, לשתף אחרים”.

• “לפעמים מקיימים מצוות ולא מרגישים כלום, לא חשים חיות. חנוכה הוא חג של תודה. אנחנו מפרטים את הניסים ומודים על כל דבר, כדי שנלמד תמיד להודות, לשים לב לכל פרט בחיים, לכל חסד, כדי שהדברים לא יעברו עלינו בלי להרגיש”.

ביממה הקרובה נשמע הרבה על פקקים ורחובות חסומים בגלל ההלוויה ההמונית, או על ההשלכות הפוליטיות של הפטירה בתוך הציבור החרדי. אבל עיקר משנתו של הרב שטיינמן הייתה ללמוד וללמד.

שמעתי ברדיו שהיום לפנות בוקר, כשהרב עוד היה בהכרה, הנכד שלו ישב ליד מיטתו והקריא באוזניו את מה שמכונה “שניים מקרא ואחד תרגום”, כלומר – את החלק היומי שלומדים בפרשת השבוע.

חשבתי על התמונה הזו: אדם בן 104, שמכיר את הסיפור הזה למעלה ממאה שנה, שומע שוב, זמן קצר לפני פטירתו, כצלילים אחרונים שיישמע בעולם הזה – את פסוקי התורה.