“אני היום ממלא את ההבטחה” • כל הנאום ההיסטורי של הנשיא טראמפ

כשהפכתי לנשיא הבטחתי להסתכל בעיניים פקוחות ובמחשבה רעננה מאוד באתגרים של העולם. לא נפתור הבעיות שלנו על-ידי אותן השערות שגויות והאסטרטגיות הכושלות של העבר. צריך גישות חדשות לאתגרים ישנים.

ההכרזה שלי היום היא התחלה של גישה חדשה לעימות הישראלי-פלשתיני.

ב-1995 חוקק בקונגרס “חוק השגרירות בירושלים” שדוחק בממשל להעביר את השגרירות לירושלים ולהכיר בכך שהעיר הזאת היא בירת ישראל.

החוק עבר ברוב דו מפלגתי עצום בקונגרס ורק לפני שישה חודשים הסנאט שוב נתן לו משנה תוקף פה אחד. אך כל הנשיאים מאז, כבר למעלה מ-20 שנה, השתמשו בזכות הפטור המוקנה להם בחוק, כדי לסרב להעביר את השגרירות לירושלים או כדי לסרב להכיר בעיר כבירה.

הוצאת הפטור היתה מתוך אמונה שהדחייה תשרת את השלום. חלק אמרו שלא היה להם אומץ, אך הם קיבלו את ההחלטה על פי מיטב שיקול דעתם לפי העובדות שהיו מונחות לפניהם.

אך אחרי 20 שנה של פטורים, איננו קרובים יותר לשלום בר קיימא בין ישראל לפלשתינים. זו תהיה איוולת להניח ששימוש באותה הנוסחה יוביל לתוצאה יותר טובה או שונה.

לכן קבעתי שהגיע הזמן להכיר רשמית בירושלים כבירת ישראל.

עוד נשיאים קודמים הבטיחו זאת במערכות בחירות כהבטחה מרכזית, הם לא עשו זאת. אני היום ממלא את ההבטחה. אני החלטתי שזה האינטרס של ארה”ב ומשרת את האינטרס של קידום השלום בין ישראל לפלשתינים.

זה צעד שהיה צריך להיעשות כבר מזמן לקידום תהליך השלום ולהשגת הסכם בר קיימא. ישראל היא מדינה ריבונית עם זכות כמו כל מדינה ריבונית להגדיר את הבירה שלה. הכרה בעובדה זו היא הכרחית להשגת שלום.

לפני 70 שנה ארה”ב תחת הארי טרומן הכירה בישראל. מאז הבירה היתה בירושלים, הבירה של היהודים מתקופות קדומות, והיום היא הבירה היא מקום מושבה של הממשלה הישראלית המודרנית. היא מקום משכן הכנסת, מקום בית המשפט העליון ומקום משכנם הרשמי של הנשיא וראש הממשלה ושם ממוקמים המשרדים הראשיים של משרדים ממשלתיים רבים.

נשיאים אמריקנים, מנהיגים צבאיים ומזכירי מדינה נפגשו במשך עשרות שנים בישראל עם מקביליהם בירושלים, כמו שאני עשיתי בביקורי מוקדם יותר השנה.

ירושלים היא לא רק הלב של שלוש דתות גדולות אלא גם הלב של אחת הדמוקרטיות המוצלחות ביותר בעולם. במשך 7 עשורים הישראלים בנו מדינה שבה לכולם יש את חופש הפולחן והמצפון מוענק לנוצרים ולמוסלמים ולכל הדתות. ירושלים היא היום, וצריכה להישאר כך, מקום שבו יהודים מתפללים בכותל, בו נוצרים עוברים בתחנות הויה דולורוזה, שבו מוסלמים מתפללים במסגד אל אקצא.

אך במשך כל השנים נשיאים שמייצגים את ארה”ב סירבו להכיר רשמית בירושלים כבירה של ישראל. למעשה סירבנו להכיר בכל בירה ישראלית כלשהי.

אך היום אנחנו סוף סוף מכירים בכך שירושלים היא בירת ישראל — זה לא יותר ולא פחות מהכרה במציאות. זה הדבר הנכון לעשות. משהו שחייבים לעשות.

ולכן, בהתאם לחוק המיוחד להעברת השגרירות, אני גם מורה למחלקת המדינה להתחיל באופן מידי את תכנון העברת השגרירות מתל אביב לירושלים. זה יתחיל תהליך של גיוס ארכיטקטים, מהנדסים ומעצבים כדי להעברת השגרירות ולעשות מבנה מצויין לשלום.

ההחלטה הזאת אינה שינוי ממחויבותנו לעזור בהשגת הסכם שלום בר קיימא. אנחנו רוצים הסכם שהוא דיל גדול לישראלים ולפלשתינים. אנחנו לא מתכוונים לנקוט עמדה בנוגע להסדר הקבע, לרבות בנוגע לריבונות ולגבולות בירושלים או הגבולות השנויים במחלוקת. זו סוגיה לשני הצדדים.

ארה”ב נותרה מחויבת לעזור בהשגת הסכם שמקובל על שני הצדדים. אני מתכוון לעשות כל שביכולתי לעזור בהגעה של הסכם כזה. אין שאלה בכלל שירושלים היא אחת הסוגיות הרגישות ביותר. ירושלים תתמוך בפתרון של שתי מדינות, אם כך יסכמו הצדדים.

אני בינתיים קורא לכל הצדדים לשמר על הסטטוס קוו במקומות הקדושים, לרבות בהר הבית ומעל הכל התקוה שלנו – האוניברסלית לכולם – היא לשלום.

בהחלטה היום אני שוב מאשרר את המחויביות שלנו לשלום וביטחון באיזור. יהיו כמובן התנגדויות והסתייגויות להחלטה, אך אנחנו סמוכים ובטוחים שיחד עם ההתנגדויות נגיע בסוף למקום של הבנה ושיתוף פעולה גדולים יותר.

העיר הקדושה מצריכה את הכי טוב מצידנו, לא להידרדר למריבות הצפויות שאנחנו כה מכירים. השלום אפשרי למי שרוצה להגיע לשם. אנחנו קוראים למתינות ולסובלנות שיתגברו על שנאה. הילדים שלנו צריכים לרשת את האהבה שלנו לא את העימותים שלנו.

אני חוזר על הנאום שלי בערב הסעודית בפסגה ההיסטורית: המזרח התיכון הוא מקום של עמים נהדרים עם היסטוריה אדירה, אך העתיד שלו נשאר במקום בשל שפיכות הדמים.

סגן הנשיא יגיע לאיזור כדי לאשרר מחדש את המחוייבות שלנו עם שותפנו למגר את הרדיקליזם שפוגע בתקוות ובחלומות של כולנו. הגיע הזמן שמי שרוצה שלום ימגר את הקיצוניים מקרבם.

הגיע הזמן שכל המתורבתים יתמודדו עם דברים באמצעות ויכוח רציולנלי ולא אלימות, והגיע הזמן שכולם יקחו על עצמם לעשות עתיד זוהר וטוב.

לכן היום אנחנו צריכים להקדיש את עצמנו להבנה הדדית ולפתוח את הלב והמוח לכל האפשרויות. אני קורא לכל המנהיגים בעולם, יהודים מוסלמים נוצרים, ישראלים ופלשתינים להצטרף אלינו לשלום האציל.

שאלוקים יברך אתכם, יברך את הישראלים, ואת הפלשתינים.