פרשת הגמ”ח המטלטלת מזה כשנה קהילה חרדית בירושלים, לאחר שנחשף כי קופת הגמ”ח הקהילתית קרסה, רושמת בימים אלו פרק חדש: החצר החסידית רותחת, לאחר שהתברר כי המנהל בפועל של הגמ”ח, המתפלל בבית המדרש הגדול של החצר, פנה השבוע לערכאות נגד קופת הצדקה שבנשיאות האדמו”ר, ראשיה ומנהליה.
כפי שנחשף כאן בחרדים 10 לפני כשנה, הגמ”ח של הקהילה – שנועד לסייע בהלוואות כלליות ולהורים המשיאים את ילדיהם – קרס אחרי שמאות אלפי דולרים שהופקדו בקופת הצדקה על ידי חברי הקהילה נעלמו.
מיד עם התפוצצות הפרשה טענו חברי הנהלת הגמ”ח כי יד הגזבר בירושלים ומי שניהל בפועל את הקופה בדבר. הטלטלה שאחזה בחצר הובילה להפצת פאשקווילים כנגד המנהל אישית, כמו גם איומים עליו ועל בני משפחתו, ועד הפצת מכתבים אנונימים מצד חברי הקהילה, שהאשימו את חברי הנהלת הגמ”ח כי ידעו על המחדל, אך הסתירו את המתרחש.
“לא מדובר בגמ”ח רגיל”, סיפר בשעתו חבר בקהילה לחרדים10.”זו קופה שמבוססת על הפקדה חודשית של חברי הקהילה או סכום גדול חד-פעמי לתקופה מוסכמת – ובעת שמחה אפשר לקבל הלוואה בסכום משולש או מרובע מהסכום שהופקד, בהלוואה אותה מחזירים בתשלומים קטנים, לאורך תקופה ארוכה.
“הקופה”, הוא הוסיף, “קיימת כבר כ-20 שנה וכעת המפקידים מוצאים עצמם בפני שוקת שבורה: הם אינם מקבלים הלוואה ואף לא את סכום הקרן שהפקידו בקופה”.
מאז שנחשף כי הכספים נעלמו מהקופה, ניסו עסקני החצר להשתיק את הפרשה ולהגיע לפשרה עם מנהל הגמ”ח. בין היתר הם הצליחו לבצע הערת אזהרה על אחד מנכסיו, על בסיס הודאה שהוציאו ממנו כי אכן לקח כהלוואה כ-300 אלף דולר. אלא שלדברי עסקני החצר, גם זה ללא הועיל, שכן כל פעם הוא התחמק בטענה אחרת מלשלם.
כאשר הוגשה תביעה נגדו, הסכים המנהל לחתום על שטר בוררות בינו לבין חברי הנהלת הגמ”ח בפני הבוררים הרב שלום מרדכי סגל, הרב צבי גרטנר והרב אברהם רוזין. הדיונים בפרשה נמשכו כ-7 חודשים, כשמצד הנתבע עומד הטוען הרבני הרב אריה גרליץ ממודיעין עילית, בעוד את הנהלת הגמ”ח מייצג הטוען הרבני הרב דוד שוב.
בערב חג הסוכות נחתם פסק דין על ידי שלושת הבוררים בו חויב המנהל לשלם בכמיליון שקלים.
החלטת הבוררים פורסמה רק לאחר החגים, מה שהוביל את חברי הנהלת הגמ”ח להחתים את כלל המפקידים חברי הקהילה על שטר בוררות/ייפוי כוח, על מנת שיוכלו ליישם את הפסק.
לאנשי הקהילה הובטח, כי עד ט”ו בשבט יוחזרו כספי ההפקדות למפקידים.
הגזבר נגד הקופה. פרק ב’
אלא שבשלב זה החלה דראמה של ממש: מנהל הגמ”ח הודיע כי הוא מתנגד להחלטת הבוררים בכל תוקף ואינו מוכן ליישם אותה, כשפיו טענות על חברי הנהלת הגמ”ח: “לאו בעל דברים דידהו”. הוא גם הביע התנגדות שיוסיפו את כלל חברי הקהילה לשטר הבוררות, לאחר שהפסק כבר נחתם.
למרות הכל, לא עלה על דעת אף אחד מאנשי הקהילה כי המנהל יבצע צעד של הליכה לערכאות.
אלא שאתמול (שני) בצהריים פנה המנהל לבית המשפט המחוזי בירושלים והגיש בקשה לבטל את פסק הבוררים כולו או חלקים ממנו.
הצעד, שבחצר רואים בו תביעה ישירה כנגד האדמו”ר המכהן כנשיא הגמ”ח, עורר סערת רוחות עצומה בקרב החסידים. “כזו חוצפה לתבוע את האדמו”ר?! זה לא היה מעולם. אין לזה אח ורע”, אומר אחד מאנשי הקהילה לחרדים 10.
גורמים המעורבים בפרשה אומרים לחרדים 10, כי בימים הקרובים יתפרסמו מודעות כנגד המנהל על “שהרים יד בתורת משה” והעז לפנות לערכאות, תוך פגיעה ישירה באדמו”ר.
גורמים בחצר אומרים לחרדים 10: “בהתייעצות עם האדמו”ר, השוהה בימים אלה בארה”ב למען מוסדות הקהילה, שוגרו שליחים לבני משפחתו ולהוריו של המנהל, כדי להודיע להם על המהלכים הנובעים מעצם ההליך, תוך בקשה שינסו לדבר על ליבו שיבוא לפשרה עם העסקנים ויקיים את פסק הדין, כפי שנחתם על ידי הבוררים”.
במקביל, היום (שלישי) יתקיים דיון בבית הדין של העדה החרדית על ‘ההליכה לערכאות’ של המנהל ועל אי קיום החלטת הבוררות.
עו”ד רענן גל. צילום: דוברות
ממשרדו של עוה”ד רענן גל, המייצג את מנהל הגמ”ח בהליכים בבית המשפט המחוזי, נמסרה התגובה כדלהלן:
א. אופן וצורת הצגת הדברים, הינם הטעייה ועיוות מוחלט של העובדות.
ב. מרשי לא פנה מעולם לבית משפט אזרחי בתביעה נגד מאן דהוא, לא נגד חברי הנהלת הגמ”ח, לא נגד המפקידים וקל וחומר, לא נגד האדמו”ר אשר מרשי נמנה על קהל חסידיו ומעריציו.
ג. מבלי להיזקק לפרטי ההליך, ייאמר על קצה המזלג, כי מרשי הוא זה אשר עמד על קיום הבוררות המוסכמת בדרך זבל”א והוא זה אשר מתכוון למלאות אחר החלטות הזבל”א בפסק הבוררות, ללא כחל ושרק וזאת, בכל הנוגע למפקידים אשר ניהלו עמו את הליך הבוררות והיו צד להסכם הבוררות.
ד. למרבה הצער, לאחר מתן פסק הבוררות, החל מסע החתמה המוני בקהילה, תוך קמפיין אגרסיבי ומשומן היטב, במטרה לצרף עוד צדדים “עלומים” להסכם הבוררות, בדיעבד, ובכוונה לחלק את כספו של מרשי לכל מאן דבעי, שאך יואיל לחתום על הסכם הבוררות.
ה. למותר לציין, כי עניין זה הינו משולל כל דין והיגיון ולא ניתן לצרף צדדים נוספים (שלא ניהלו מעולם הליך כלשהו עם מרשי) להסכם הבוררות, בדיעבד ולאחר מתן פסק הבוררות.
ו. לאור האמור ובכפוף להיתר שניתן לו ע”י בית דין צדק “נתיבות חיים”, פנה מרשי לערכאות המתאימות, על מנת למנוע צירופם, כאמור, של אותם צדדים עלומים ונוספים להסכם הבוררות.
ז. יחד עם העובדה, כי מרשי מאמץ את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו – ככל שהוא נוגע לצדדים אשר היו צד לו, הרי שלגבי כל אדם אחר, ככל שישנו, שלא היה צד בהליך הבוררות ומבקש כעת להגיש תביעה כזו או אחרת כנגדו, הרי שמרשי ימשיך לעמוד על כך – כבעבר – כי כל הליך, באשר הוא, יתנהל במסגרת התואמת את ההלכה היהודית בלבד.
אלא שלמרבה הפלא עוד באותו יום הוציא בית הדין מכתב הכחשה כי העניק למנהל הגמ”ח היתר.
גורמים בקהילה אף מציינים, כי המכתב שהציג מנהל הגמ”ח ניתן לכאורה, יום אחרי שהוגשה התביעה בבית המשפט.
ממשרדו של עו”ד רענן גל, נמסר בתגובה:
“מפאת כבודו של בית הדין ‘נתיבות חיים’, עו”ד גל מסרב להגיב לפשקוויל המופץ בשמם, העומד בסתירה מוחלטת לאמור במכתבם הראשון ולפיו, הותרה הפניה לבית המשפט המחוזי, לצורך קיום מלא ומוחלט של פסק הבוררות, ככל שהוא נוגע לצדדים אשר נטלו חלק בהליך הבוררות.
“עו”ד גל שב ומדגיש, כי מרשו ימשיך ויכלכל את צעדיו, בהתאם לרוח ההלכה היהודית בלבד”.