איזה פרשן הטיח חצץ בצמד של נתניהו ויצא עם ‘חשומה’ בגלל ליצמן
1.
זה היה שבוע של תפילות, וכפי שהגדיר זאת ‘יתד נאמן’ בכותרת המשנה בכתבתו של חיים זאב בלוי: “העולם היהודי התלכד השבוע בתפילות ובתחנונים לרפואת רבן של ישראל, מרן בעל ‘אילת השחר’ שליט”א. ואמנם, בחסדי שמים עצומים, ביום חמישי חלה התייצבות במצבו והכל ראו מהי כוחה של ‘תפילת רבים’, זעקתו של עולם התורה והמוני בית ישראל. ועדיין, המצב הרפואי מוגדר ‘קשה’ והציבור נקרא להרבות בתפילה לרפואת גדול הדור, בפרט בעניינים שמרן שליט”א מעורר עליהם בכל עת”.
אבל רק דף אחד קדימה, בעמוד 10, מצאתי את הקטע המרגש ביותר של סופהשבוע זה בתקשורת החרדית. קראתי, ודמעתי. באמת.
זהו השיר שנכתב על ידי מ’ יעקבזון (ביררתי, מדובר בגבר), שיר שרק מי שבאמת אכפת לו בכל נשמתו מגדול הדור, רק מי שהזיל השבוע דמעות כמים, רק מי שעוקב בחרדה אחר החדר שבקומה הרביעית ב’מעיני הישועה’, יכול להוציא תחת מקלדתו שיר שכזה.
מכאן משוגרת ברכה ליעקובזון, על מחצית העמוד המשובח שהפיק.
כדי לגעת בלבבות, וכדי לעורר לתפילה (רבי אהרן יהודה לייב בין גיטל פייגא), הנה קטעים:
“התחנני ישיבת ‘חפץ חיים’ – כפר סבא, על מי שהזריח אור תורתו עליך, מי שעצב דמותך וכונן יסודותיך, ובטהרת לבו כי עצמה השפיע רב טוב על עדריך, וחסך מפתו שלו ובני ביתו עבור שלום בניך, לגדלם בטהרה, לדעת דרך אדוניך;
התחנני פוניבז’, על אב זקן שעמד כמצביא על מגדליך, גונן באהבה על נפש צעיריך, ולימים עוד נשא באהבה בעול אברכיך; ואת גם את, ארחות תורה ובנותיך, על נפש מפליא בתורתו על במותיך, מעניק מלשד קדשתו על ראשי פרחיך, מנחיל מורשת גאון יעקב אשר אהב אלקיך; …
התחנני כנסת ישראל, על ארי במסתרים, סודר דבר מערכותיך, לוחם בעוז ועיקש מלחמות השם – מלחמותיך, נוטר בגאון טהרת חומותיך, עומד חוצץ לסתום פרצותיך, מגונן בחירוף נפש על קדושת גדיותיך, לבל יסטו מסלול דרך צופיך;
התחנני בתולת ישראל – בנותיך, נערותיך ונשותיך, על בוחן דרכי הליכותיך, דואג וירא על טהרת משכנותיך,…התחנני היושבת בגולה על היושב בבני ברק ומצודתו פרושה על בירותייך, מושך בגאון והשכל בחוטיך, מהלך בנועם כנגד ליבך ורוחיך, טורח בזקנותו לפקוד ערי מושבותיך, מחדש, מותח ומחזק יריעותיך”.
ובעיקר, המשפט האחרון, קורע הלבבות: “תורה הקדושה, התחנני בבקשה!”
ימים על ימי מלך תוסיף!
2.
שימו לב לדבריו המעניינים של יוסי אליטוב ב’משפחה’:
“אחד הכשלים הגדולים בסביבת העבודה של נתניהו קשורה בעובדה שאת המשברים הקואליציוניים מנהלים שני אנשים בלתי מנוסים בעליל: מזכיר הממשלה צחי ברוורמן מכאן, וראש הלשכה יואב הורוביץ מכאן.
“שני האנשים הללו מחליקים סדרתית על כל קליפת בננה שאחרון היועצים הפרלמנטריים מציב לרגליהם. הם חיים בעולם הפוך: מדליקים את כל האזעקות כשאין כלום ונרדמים בשמירה כשפורצת מלחמה. קחו לדוגמה את יחסי נתניהו והמפלגות החרדיות בעת האחרונה: בכל מה שקשור לגזרה זו, צמד הליצנים הפך לבדיחה בלתי מוצלחת. התקשורת לקויה, העימותים תכופים מדי, האמון נמוך עד בלתי קיים.
“בכל פעם שראש הממשלה נשלח לאירוע ציבורי של סיעה חרדית או לשמחה משפחתית של פוליטיקאי חרדי, למחרת נעמד היומון המתחרה ומטווח את נתניהו בבליסטראות, כביכול על רקע אחר לחלוטין ואז הצמד מתהלך חפוי ראש, אינו מבין מדוע בזמן שראש הממשלה מוכן לרקוד מצווה טאנץ עם כל מחותן של כל חבר כנסת חרדי מזדמן – הוא אינו מפסיק לחטוף אבני חצץ”.
סמיילי.
אז אני לא יודעת אם הצמד הזה הם הסיבה לכך שביבי חוטף אבני חצץ חרדיות בתקופה האחרונה, אבל שאפו על האומץ.
3.
אבל שימו לב לקטע הבא:
“בנוגע לליצמן האיש מתהלך בקביעות עם שני מכתבי התפטרות בכיס: אחד ב’ביזעם’ (כיס הווסט) הימני, אחד בכיס השמאלי. יש בעיה? עוד מעט אתפטר. משהו לא מסתדר? חכו, ההתפטרות בדרך. יואב וצחי רדופי סיוט בכל מה שקשור לתיק ליצמן: הם רודפים אחריו כל העת, בטוחים שבעוד שנייה ליצמן סוגר את המדינה.
“לכו תסבירו לשני שומרי הסף הללו, הבגתן ותרש של ממשלת נתניהו, שליצמן והתפטרות לא הולכים יחד. אבל ככה זה בהתנהלות הפוליטית ההזויה בסביבת ראש הממשלה. משהו שם חורק וזו לא הדלת של הלשכה ברחוב קפלן. זה משהו קריטי הרבה יותר.
“אמו של אבי גבאי נהגה לקרוא לזה: חשומה” (-בושה).
ללקק את האצבעות מהסגנון. אהבתי גם את ה’חשומה’.
יש רק בעיה אחת קטנה עם כל הקטע: ליצמן והתפטרות, מיום ראשון זה, כבר כן הולכים ביחד…
4.
גם השבוע מנצח בקהילה בהשוואה של השער. והפעם – שער החדשות.
שני העיתונים המתחרים הקדישו את העמוד הראשון, מטבע הדברים, למצבו של מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן. ‘משפחה’ בחר בכותרת: “תורה הקדושה התחנני בבקשה”, ו’בקהילה’: “אל תקח ממנו”. שתי הכותרות טובות.
אלא שהעיצוב של בקהילה מבריק. צפו בתמונתו של ראש הישיבה המשקיפה אל השער כולו, ומתחילה, באופן חריג, מימין שם העיתון, בעוד ‘משפחה’ בחר להקדיש את צד הכותרת לכינוס השלוחים של חב”ד.
גם בסיקור עצמו לוקח הקטן יותר: משפחה עם עמוד אחד בלבד, ובבקהילה בכפולת עמודים.
ועל העמוד הבודד הזה, שימו לב איזו פאמפוזית כותרת המשנה:
“יהודה רוסט עשה שעות ארוכות ומתוחות במחיצת הרופאים, בני המשפחה והמקורבים, ושמע מפיהם שורת מונולוגים עמוסי תקווה, גדושי אמונה – מסמך מרתק”.
המסמך ה’מרתק’, כולל שורת המונולוגים, כולל ‘עמוסי תקווה’ – כל אלו מתקבצים להם למחצית העמוד, אם ננקה את התמונה הגדולה למעלה, את כותרת הענק ואת כותרת המשנה.
אפעס, קצת יומרנית, כותרת המשנה ‘עמוסת התקווה’…
5.
אפרופו בקהילה, את הטור הטוב ביותר של השבוע מצאתי בעמוד 3, תחת הכותרת “החוט המשולש”, בטורו של שלמה קוק.
קוק מספר: “התעוררנו בבוקר הרביעי עם בשורה מרה: נדם ליבה של הרבנית רחל דבורה ברלין ע”ה. היא לא הייתה זקנה מופלגת ולא סבלה ממחלה. כך, בפתע פתאום. איזה אסון. מיד חשבתי על האב הגדול, מרן הגראי”ל שטינמן מאושפז בבית החולים ‘מעייני הישועה’ וסובל בחודשים האחרונים ממחלות זקנה. האם בני המשפחה יבשרו לו? האם מסוגל ראש הישיבה לעכל את בשורת האיוב? האם יוכל לצאת להלוויה, לשבת ‘שבעה’?”
כל זה החזיר אותו שש שנים לאחור, “עת הסתלקה בפתאומיות הרבנית הצדקנית בת שבע קנייבסקי ע”ה. הדילמה הייתה דומה: אביה, מרן הגרי”ש אלישיב, סבל מחולשה ממושכת ואושפז בבית החולים לעתים קרובות. בני המשפחה והרבנים המקורבים התייעצו עם הרופאים וקיבלו החלטה: לא לגלות לו על פטירת בתו עד תתחזק בריאותו. הרב לא קם מחולשתו. את הסוד שמרו ממנו בני ביתו עד יומו האחרון, תשעה חודשים לאחר מכן”.
קוק מספר איך “דקות לאחר מכן, החלו לזרום הדיווחים הקשים: החמרה משמעותית במצבו של ראש הישיבה. הודעה מהסוג הזה מזעזעת כל יהודי מישראל. מרן ראש הישיבה, מגן הדור בתורתו, שכל חייו שרשרת של לימוד והרבצת תורה במסירות. אין מי שלא חרד לשלומו. הכל מייחלים לבריאותו השלמה לעוד שנים רבות וטובות. מערכת ‘בקהילה’ מורכבת גם היא מיהודים חרדים ומזועזעים, אך לצד הזעזוע נלוות גם התהייה: מה עלינו לעשות בשעה כזו? להקפיא את העיתון? להמשיך לעבוד כרגיל? קשה להמחיש את הדילמה למי שלא נדרש לעמוד בצמתי הכרעה שכאלו, אך חשוב לנו גם לשתף אותה ולו ברמיזה”.
מרתק.
6.
אחרי ההערה על שער מגזין משפחה בשבוע שעבר, חזר העיתון ב’תשובה’, והשבוע שער חינוכי, תחת הכותרת “ראיתי בני עלייה”.
אז “איך נראים חיים של אברך שלומד שמונה דפי גמרא ביום, שולט בכל התורה כולה, ועומד בקשר חשאי ורצוף עם כל גדולי הדור?”
כדי לדעת איך, תצטרכו לקרוא את כתבתו המשובחת של ישראל גרובייס (ברכות למשפחה על הרכש החדש. בהחלט שיחוק ענק והפסד לבקהילה – האכסניה הקודמת של גרובייס).
הכתבה מתארת את דמותו של “הבנש”ק האמריקאי שמטפח את הגאונים הנסתרים של הדור” – הגאון רבי אברהם אייזן.
אז “לילה לפני שהוא ממריא בחזרה לקהילתו אני מצליח לתפוס את הרב אייזן במרפסת חדר המלון הירושלמי”, כותב גרובייס, ומגולל את הראיון. טוב, זה לא כל כך פשוט. “אתה רוצה לראיין אותי? הוא תוקע בי עיניים חריפות ששמורות ל’תימה’ של תוספות….”אתה יודע מה”, הוא מסיים את הטיעון, “נניח שאני מסכים להתראיין בפרהסיה, ואני לא, רק תגיד לי מתי אפשר לשוחח? למי יש זמן מיותר לדיבורים. בזמן הזה אפשר להספיק עמוד שלם”.
בסוף, הוא מתראיין.
ועוד משהו: התובנה הכי מרתקת, מופיעה דווקא במשפט הסיום. “דבר אחד אני יכול לומר בבטחון: הגדולים של הדור הבא כבר כאן .והם יודעים ש”ס בעל פה, עוד תשמעו עליהם”.
7.
את הכתבה הטובה ביותר מצאתי השבוע ב’בתוך המשפחה’. אולי בהשראת כתבות החתונה של ‘יתד’, ואולי בלי קשר, מתארת שרה גרוס “שמחה פורצת גבולות”.
“את אריאל ביגן החתן ושרה תחיה כלתו הוציאו השוטרים ממטבח האולם. לצורך התמונות המשפחתיות הורידו אותם למרתף, שם הצטלמו למזכרת; במקום חתונה חסידית צנועה לאחותה של בילה ויסמן נשכרו שני אולמות, עוצבו הזמנות יוקרתיות מאד, כולל הזמנה אישית קטנה לסעודת המצווה, והייתה תזמורת של שבעה נגנים לרגל החלמתה של האם; לחוי בלום התינוקת נערכה סעודת הודיה גדולה ומרגשת בהשתתפות המונים. יצאנו לשמוע על שמחות שהיו אמורות להיות בהשתתפות קהל מוזמנים קטן ומשפחתי, והפכו לאירוע ענק, חורג מהסטנדרט המקובל”.
בהחלט יפה ומרגש. קצת היה חסר לי מקרים נוספים, חשתי טעם של עוד כשסיימתי לקרוא את שלושת המקרים, כל אחד מהם פצצה. יתכן שבכוונת העיתון להקדיש לנושא כתבת המשך, אם כן, זה לא מצוין כפרק א’ בסדרה.
אבל בהחלט, שאפו.
8.
גילוי מעניין מצאתי מסתתר בתוך טור העורך, הרב שלמה בניזרי, ביום ליום.
נושא הטור: מחאה על דברים של שדרן רדיו בשם חיים הכט, שכתב נגד בחירת הרב משה בוחבוט לרבה של העיר טבריה. “מחר יגיעו הליסטים של ש”ס לאסוף את שללם… לא מעניין שהצגת הבחירות הזאת לא חוקית, לא ישרה, בלתי הוגנת בעליל בניגוד מוחלט לרצון הציבור”, ועוד.
כשהתקשר לכתב ומחה בפניו על הדברים, נענה בטענות לפיהן “חכם שלום הכהן התקשר לאנשים מהגוף הבוחר לשכנעם ואף איים עליהם”.
“האם יש איסור לשכנע? האם זה לא מה שכולם עושים בכל מקום ובכל מכרז?” – תוהה בניזרי, ואז חושף כי בהיותו בממשלה, “היה לי כח פוליטי רב”, ופנה אליו “שופט בכיר שמכהן היום בבית המשפט העליון”, כדי שיסייע בבחירתו. “כמו כן, אשתו של שופט בית משפט העליון לשעבר פנתה אלי שאסייע למנותה לתפקיד בכיר בבית הדין לעבודה”.
איזה גילוי.
תגובות
אין תגובות