מה חשבתי על קרב הגלדיאטורים בין אילנה דיין ויעקב וינרוט I טור

כמה מחשבות על התכנית ‘עובדה’ עם עו”ד ד”ר יעקב וינרוט.

אין מה לומר. טלוויזיה משובחת. מלחמת גלדיאטורים בין דיין ו-וינרוט. שניהם אמני המילים והבמה. מבינים היטב את כח המסך ומודעים לעצמם.

להיות סנגור זה לחיות אישיות מסוימת. בעצם להיות שחקן. אפילו וינרוט בעצמו מודה כי היה צריך לשקר לעצמו אודות לקוחות מסוימים בכדי שיוכל לייצג אותם.

יחד עם זה, ניכר הרצון להתוודות ולשוב בתשובה על העבר. וינרוט מודה באופן ברור שניצל טקטיקות מפוקפקות כשהיה צעיר יותר, וכמובן שהיום לא היה חוזר עליהן.

וינרוט הוא איש של סתירות.

פונוביז׳ וצבא, אציל ומתאגרף, משכיל ומגן המושחתים. גם בפרק הזה החידה באה לידי ביטוי ולא באה על פתרונה.

אני מקבל חלקים בתוכנית כווידוי אותנטי יחד עם המשך היותו סנגור, לעצמו וללקוחות שלו. גם וגם, לא או או.

לפי מה שהוצג בתכנית, אין ספק שלויינרוט אישית יש מניות ביכולת של ראש הממשלה לשמור על רקורד נקי ברמה הפלילית, יחד עם זה, הוא בהחלט מביע לא מעט ביקורת (מרומזת) על התנהלותם ואישיותם של הזוג הראשון שלנו.

האם בכך עשה להם נזק או שירות טוב? קשה להחליט.

מי שמראש לא אוהד אותם – אולי יקבל חיזוק, ומי שממילא כן, כנראה שזה לא מה שישנה, למרות הקרבה הכל כך אינטימית של ויינרוט עם המשפחה בנושאים הכי רגישים להמשך שלטונם.

ואיך אפשר בלי מילה בסוף לגבי התגובה שיצאה מטעם וינרוט לאחר התכנית. חבל שאדם כה מתוחכם שעשה שימוש בתקשורת כל כך הרבה פעמים, היה צריך להוציא הודעה ברוח זו.

אם יש דבר אחד שוינרוט הוא לא: הוא לא תמים. יחד עם זה ראינו צדדים עמוקים אחרים שלו, אולי תחושה שכל אחד מאיתנו הוא בן תמותה.