“אנו לא יודעים להעריך מה שיש לנו ביד”: הנאום של משי זהב בככר רבין

יו”ר זק”א,  יהודה משי זהב, נאם הערב (מוצ”ש) בעצרת לציון 22 שנים לרצח יצחק רבין ז”ל. 

חרדים 10 מגיש את הנאום המלא:

שבוע טוב ומבורך עם ישראל.

לפני עשרים ושתיhם שנה בשעה זו, עמדתי יחד עם אלפים רבים אחרים בקבר רחל ליד קברה של רחל אמנו שיום פטירתה הוא י”א בחשון. השמועה המרה על רצח ראש הממשלה התחילה לעבור מפה לאוזן, ואני זוכר את עצמי מסתכל על המצבה ורואה את המשפט: “קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להנחם על בניה כי איננו”.

הזלתי דמעות ואמרתי לעצמי: בדיוק על זה רחל מבכה, על בניה כי איננו, על כך שיהודי רצח יהודי, ועוד מנהיג בישראל. ועד היום כל שנה מחדש כשאני עומד ליד קברה של רחל אמנו, זה מה שעובר לי בראש: רחל מבכה על בניה כי איננו, מיאנה להנחם – רצח רבין.

הכי קל זה להיוולד בתוך מדינה ולבקר: זה לא בסדר וזה לא בסדר, זה לא טוב וזה לא טוב. שוכחים שרק לפני 70 שנה אנשים חלמו על דבר כזה, חלמו שתהיה לנו מדינה משלנו. אף אחד לא רצה אותנו.

לפעמים יש לי תחושה שחסרה לנו המידה של הכרת הטוב, הכרת התודה. אנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו ביד.

תמיד אנחנו עורגים לעבר. כאילו שבעבר היה יותר טוב. ניקח את בית שני. כולנו יודעים שבית שני נחרב על שנאת חינם. מה זה שנאת חינם? היום אנחנו יודעים שהיתה שם שנאת חינם. אבל גם אז בטח היו מפלגות פוליטיות: ליכוד, המחנה הציוני, אגודת ישראל, דגל התורה, בנט, שקד, לפיד ועוד. שרבו על ערכים שבעיניהם היו הכי חשובים. ומה קרה? הכל התפרק מבפנים.

כיום, זאת ריבונותנו השלישית. שבעים שנות עצמאות. ולדעתי, כיום אנחנו באחת התקופות היותר טובות והיותר יפות של עם ישראל בכל ההיסטוריה. אנחנו בגן עדן. מעל חמישים אחוז מהעם היהודי כבר גר במדינת ישראל. הכל פורח, הכל צומח. בנייה ושגשוג בכל צעד ושעל.

אבל גם כיום, אם לא נדע לכבד אחד את השני, לחיות אחד עם השני, ולא אחד ליד השני. ולא משנה מאיזה שבט, מגזר, עדה, דעה, או מפלגה. אין לנו שום תעודת ביטוח שזה ימשיך.

יכולנו נגד כל המלחמות של האויבים מבחוץ. אבל אם לא נדע לחיות ביחד, הכל יתפרק. ולא תהיה עוד הזדמנות. הכל תלוי אך ורק בנו.

•

אני חורש את הארץ, דרום, צפון. ואני רואה את הפריחה, הצמיחה, הבנייה, כבישים, גשרים, בניינים. ולא פעם עובר לי בראש, ואני אומר לעצמי, הארץ הזאת במשך אלפיים שנות גלות היתה שממה, לא היה פה כלום. הארץ לא הצמיחה, לא התמסרה, לא הוציאה מעצמה כלום.

גם השלטונות ששלטו פה במשך הדורות לא חשבו לרגע שארץ ישראל שייכת אליהם. עשו סיבוב והמשיכו הלאה. גם הסולטן, התורכים ששלטו כאן ארבע מאות וחמישים שנה לא חשבו לרגע שארץ ישראל שייכת אליהם, המשיכו הלאה.

והנה, רק חזרנו הביתה לפני מאה שנה, מאה וחמישים שנה, פתאום הכל פורח, הכל צומח, הארץ מצמיחה, מוציאה מעצמה, כמו אמא שמתמסרת לילדים. זה אמיתי? לחלוטין! כל אחד מאתנו רואה את זה. אבל כל זה תלוי רק בנו.

אספר לכם סיפורון קצר. אני גר בירושלים מול בית אבות. ואני בשבת יורד לשם ומתערבב עם הזקנים, עושה להם קידוש, מביא להם קוגל.

היה לי שם חבר שקראו לו יוסף, אני קראתי לו יוסל’ה. הוא היה ניצול שואה והיה יושב אצלי בבית שעות, יושב ובוהה אל הקיר. ואני הייתי מנסה לדובב אותו שיספר לי סיפורים על השואה. הוא היה מספר לי, ותמיד הייתי שואל אותו: מתי היה הרגע הכי קשה שלך בשואה?

ותמיד כשהייתי שואל אותו, הוא היה עונה: אתה לא תבין, אתה לא תבין. וכמה שהוא היה אומר לי: אתה לא תבין, הייתי לוחץ עליו יותר.

עד שיום אחד הוא אמר: אוקיי, אספר לך. ואז הוא אמר שהיום הכי קשה שלו בשואה היה ‘יום השחרור’.

יום השחרור? הרי ההגיון אומר בדיוק הפוך שזה אמור להיות היום הכי שמח. ואז הוא אומר לי: “נו, אמרתי לך שלא תבין, אמרתי לך שלא תבין”.

ואז הוא סיפר שיום אחרי שהאמריקאים והבריטים שחררו את המחנה, העמידו את כל הניצולים בשורה אחת ארוכה, ושאלו כל אחד לאיפה אתה רוצה לחזור? אחד אמר לפולין, השני לצ’כוסלובקיה, השלישי לשם.

הגיע התור שלי, שאלו אותי: לאיפה אתה רוצה לחזור? עמדתי כך בחוסר מענה. בית לא היה לי. מדינה לא היתה לי. באותם רגעים הרגשתי שאני הייצור הכי פחות או הכי נמוך, יותר מכל החברים שעברתי איתם את כל התופת.

•

לכו תספרו את זה לכל אלה שיש להם טענות. אנחנו לא יודעים להעריך את מה שיש לנו ביד. לפני עשרים ושתים שנים נרצח במקום הזה מנהיג בישראל, ראש ממשלה בישראל, יצחק רבין ז”ל.

רצח של כל אדם באשר הוא, הוא רצח. אחת העבירות הכי חמורות: שפיכות דמים, לא תרצח! על אחת כמה וכמה רצח של מנהיג, של ראש ממשלה.

לפני כאלפיים וחמש מאות שנים כשנרצח מנהיג בישראל גדליה בן אחיקם, רצח שהביא לחורבנו המוחלט של הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת בית המקדש הראשון. הבינו חז”ל את המשמעות החמורה והכריזו על יום צום. ועד היום כאלפיים וחמש מאות שנים, מדי שנה בשנה, אנו צמים על רצח מנהיג בישראל.

יש לנו מדינה נפלאה, עם נפלא, אנשים נפלאים. בואו ונשמור על כך.

וכמו שאמר נשיא ארצות הברית ג’ון קנדי: “אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות בשבילך, שאל מה אתה יכול לעשות בשביל מדינתך”.